ברוב רובם של המקרים, בתי המשפט מכבדים הסדרי טיעון שנכרתים ומוצגים לצד כתבי אישום מתוקנים. ואולם, קיימים גם מקרים יוצאי דופן שבהם שופטים מחליטים כי הנסיבות אינן מצדיקות הסדרי טיעון, בפרט כאשר מקלים באופן קיצוני על נאשמים. כך קרה גם במקרה של ערן בר (42), שהורשע בהחזקת קילוגרם קוקאין בדרכו לאילת.
בר, בעל נגריה, מוכר היטב למשטרה מאז היה בן 19. ב-28 במאי 2019 הוא נעצר על ידי שוטרי תחנת אילת בעת שהגיע עם רכב שכור למחסום הצפוני בעיר. בחיפוש ברכב אותר מתחת למושב הנהג קוקאין במשקל של 995.9 גרם. תחילה הואשם בהחזקה סם שלא לצריכה עצמית, ובבקשה להארכת מעצרו עד תום ההליכים צוין עברו הפלילי: שבע הרשעות קודמות ושורה של מאסרים ממושכים על עבירות סמים. כך למשל בשלוש פרשות של ייבוא סמים: בשנת 1998 נגזרו עליו חמש שנות מאסר, 42 חודשי מאסר בשנת 2004 ו-38 חודשי מאסר בשנת 2014.
למרות עברו הפלילי העשיר של הנאשם, סנגורו עו"ד נס בן נתן, סיכם עם הפרקליטות על הסדר טיעון שכלל הגשת כתב אישום מתוקן והרשעתו בסיוע להחזקת סמים שלא לצריכה עצמית. כחלק מההסדר, הצדדים הסכימו על עונש של 44 חודשי מאסר בפועל, ובנוסף סוכם כי 12 חודשי מאסר על תנאי שהיו תלויים נגדו יופעלו חצי במצטבר וחצי בחופף, כך שבסך הכל בר ירצה 50 חודשי מאסר בפועל.
במסגרת הטיעונים לעונש טען נציג הפרקליטות כי העונש המוצע אמנם מקל עם הנאשם, אך הוא אינו בלתי סביר, והוסיף כי השיקול המרכזי להסדר הוא נסיבותיו האישיות של הנאשם והרצון שהוא מביע לטפל בעצמו ולשנות את אורחות חייו.
עו"ד בן נתן טען כי במסגרת הליך המעצר התקבלה על הנאשם חוות דעת המצביעה על שימוש בסמים קשים במשך שנים רבות. באותו הליך, ההגנה ביקשה שהנאשם יישלח למסגרת טיפולית לגמילה בסמים, אך הגורמים הטיפוליים התרשמו שאינו בשל לכך. עם זאת, ציין הסנגור, בתקופת מעצרו הנאשם השתלב בפרויקט טיפולי בו הוא מתמיד מזה כחצי שנה, וכיום נקי מסמים.
בר עצמו אמר בבית המשפט: "אני מגיל 19 בבתי סוהר… הולך ובא ואף פעם לא ביקשתי עזרה. אני אף פעם לא לקחתי אחריות, אני הגעתי למצב שהרסתי את כל המשפחה שלי. אני ביקשתי לצאת לקהילה בכדי לטפל בעצמי. אני רוצה פעם אחת לעזור לעצמי, אף פעם לא השתלבתי בטיפול בכלא. אני רוצה לתקן את החיים שלי".
השופט אליהו ביתן קבע כי מדובר בעבירות חמורות: "מעובדות כתב האישום ניתן להסיק שהסמים היו של אדם אחר, אולם הנאשם הוא זה שהוביל את הסמים ובנסיבות העניין תרומתו לביצוע העבירה הינה משמעותית". השופט הדגיש בגזר הדין כי כמות הקוקאין שהוביל הנאשם יכולה להספיק להכנת אלפי מנות סם: "קילוגרם קוקאין היא כמות גדולה מאוד של סם, במיוחד לעיר בסדר גודל של אילת, כך שהנזק שהיה צפוי להיגרם ממעשה הנאשם למשתמשים בסם ולציבור, הוא עצום ורב".
השופט הוסיף כי מתחם העונש ההולם הוא בין חמש לשמונה שנות מאסר. בהתייחסו לנסיבות התיק, הוסיף השופט: "נסיבות אלה, כשלעצמן, באין הסבר סביר מצד הנאשם, עשויות היו לבסס הרשעה בעבירה של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית. התביעה הצהירה מפורשות שהסדר הטיעון לא נבע מקושי שלה להוכיח את העבירה שייחסה לנאשם, וההגנה לא התכחשה לכך. הסכמת התביעה להסדר נבעה מהתחשבות בנסיבותיו האישיות של הנאשם".
לנוכח דברים אלו, השופט סבר כי "העונש המוצע קל מאוד ביחס למעשה המיוחס לנאשם, והוסבר לו שבית המשפט איננו חלק מהסדר הטיעון והוא לא מחויב לאשר אותו". ביחס לנסיבותיו האישיות אמר השופט כי תיאורן מוגזם, וכי ההליך הטיפולי שהנאשם משתתף בו הינו בשלב התחלתי. לבסוף קבע השופט כי העונש המוצע אינו עומד בשום אופן במבחן האיזון: "טובת ההנאה שניתנת לנאשם בעונש המוצע עולה עשרות מונים על היתרון הנובע לאינטרס הציבורי… העובדה שהנאשם הורשע בעבירה של סיוע 'בלבד', אינה משנה את חוסר הפרופורציה בין העונש הראוי לעונש המוצע. יוזכר שהעונש על סיוע להחזקת סם שלא לצריכה עצמית הוא 10 שנות מאסר".
השופט התייחס גם לעברו של בר ואמר: "אין המדובר בנאשם שזו לו המעידה הפלילית הראשונה, או שזו הרשעתו הראשונה בעבירת סמים. אלא במי שפעם אחר פעם מבצע עבירות סמים חמורות, ופעם אחר פעם מקבל ענישה מקלה יחסית, במסגרת הסדרי טיעון, והוא מתמיד בדרכו הרעה וממשיך לבצע עבירות סמים חמורות… אינני רואה איזו הצדקה יכולה להיות לאי הפעלת מלוא תקופת מאסר על תנאי התלויה נגד נאשם שפעם אחר פעם חוזר ומבצע עבירות מאותו סוג, למרות שמאסר על תנאי תלוי ועומד נגדו". לולא ההסדר, אמר השופט, היה מקום להטיל על בר שמונה שנות מאסר, תוך הפעלת מאסר מותנה במצטבר.
לבסוף, השופט גזר על בר חמש שנות מאסר ולכך הוסיף הפעלת המאסר על תנאי במצטבר במלואו, כך שבסך הכל ירצה בר שש שנות מאסר בפועל מיום מעצרו. עו"ד בן נתן מסר כי בכוונתו להגיש ערעור על ההחלטה לבית המשפט העליון, בדרישה שבית המשפט יכבד ויאשר את ההסדר עליו חתמו הצדדים.
