פרשת אלון חסן. הסוף?

שופט בית המשפט המחוזי בבאר שבע, יואל עדן, קבע את גזר הדין של אלון חסן – 150 שעות לתועלת הציבור (של"צ) ומאסר על תנאי (14 מאי). זאת לאחר שהתיק הוחזר מבית המשפט העליון, שביטל את הזיכוי המלא לחסן והרשיעו בעבירות הפרת אמונים. עדיין לא בטוח שבכך באה הפרשה הארוכה אל סופה, שכן הפרקליטות ביקשה לגזור על חסן מאסר בפועל וקנס משמעותי, ותשקול האם להגיש ערעור.
השופט עדן כתב בגזר הדין: "הנזקים הקשים שנגרמו לנאשם כתוצאה מההליך, והזיכוי ממרבית העבירות ומהחמורות שבהן, מחייבים התייחסות במסגרת הענישה". השופט גם מתח ביקורת על הפרקליטות: "גם בטרם מביאים את טענות ההגנה מן הצדק, עתירת המאשימה למתחם עונש הנע בין תשעה ל-18 חודשי מאסר בפועל, אינה מצויה בהלימה לעבירות שביצע הנאשם, בנסיבות ביצוען, ואינה מידתית".

בטרם ערעור המדינה לעליון, השופט עדן זיכה כזכור את חסן זיכוי מלא. בבית המשפט העליון הורשע חסן בשל מסירת פרוטוקולים של דירקטוריון הנמל לחבריו ב"דנה", וגם בשל פרשת הגרוטאות – השתתפותו של חסן בישיבה בה הציע אורי בלטר את שירותי דנה ליצואני ברזל, כפתרון לחידוש הטענת האניות, לאחר שיו"ר הוועד חסן הורה על השבתת עובדי הנמל.

טענת התביעה, לפיה כתוצאה מהעבירות של חסן חברת "דנה" בניהול מקורביו האחים בלטר ודוד חסן, קצרה פירות כלכליים של שני מיליון שקל מפעילותה בנמל אשדוד, שבה ועלתה ב"סיבוב" הנוכחי, אך השופט עדן הבהיר כי פרשנות הפרקליטות להרשעה אינה נכונה: "לא נקבע כי כתוצאה מהעבירה חברת דנה קצרה פירות. הנאשם הורשע בערעור בעצם השתתפותו בישיבה בה נכח בלטר, העולה כדי ניגוד עניינים פלילי. ההכנסה בה זכתה דנה אינה תוצאה של עבירת ניגוד העניינים והנאשם לא קיבל לידיו כל טובת הנאה או תמורה… מדובר בעבירה בהיעדר רכיב של מרמה".

סנגוריו של חסן, עורכי הדין אשר אוחיון וחן הולנדר, ביקשו לאחר החזרת התיק אל השופט עדן לבטל את ההרשעה בשל שיקולי הגנה מן הצדק, לאור הנזקים העצומים שגרמה לחסן ההתנהלות החמורה של מערכות האכיפה.
תחילה, ההתנהלות המשטרתית המושחתת אשר הולידה את פרשת רונאל פישר: ראש צוות החקירה, רפ"ק ערן מלכה, עשה יד אחת עם פישר – שהיה סנגורו הראשון של חסן – להטיית החקירה, וכל הריקבון שנחשף בעקבות כך.
בהמשך, כתב אישום אשר הכיל אישומי שוחד והלבנת הון וייחס לחסן הכנסת מיליוני שקלים בשל שחיתות אישית (כתמלוגים עקיפים מדנה) – אישומים שנקבע כי הוגשו ללא בסיס ראייתי.
הסנגורים הצביעו גם על הנזק הכלכלי שגרמה הקפאת רכושו של חסן ועינוי הדין הממושך בשל אירועים מ-2011 ו-2013.

השופט עדן קיבל את טענות ההגנה מן הצדק, "לאור הפער העצום בין העבירות בהן הוגש כתב אישום כנגד הנאשם, לבין העבירות בהן הורשע", וכן "לאור התנהלות בעייתית וחמורה אשר בוצעה כלפי הנאשם, התנהלות אל מול עדים, היעדר ראיות, אכיפה בררנית… כפי שנקבע בהכרעת הדין (המזכה)". עם זאת, השופט ציין התלבט בעניין ביטול ההרשעה. "הרשעה תפגע בנאשם ובאפשרותו לשוב לעבודה במסגרות ציבוריות, ולהרשעה משמעויות תעסוקתיות וכלכליות ברורות… הנאשם אדם נורמטיבי, מנהל וניהל אורח חיים נורמטיבי, ובעצם ההרשעה יש כדי פגיעה קשה בו, במשפחתו ובפרנסתו".

ואולם, בידיעה כי ביטול הרשעה יגרור בוודאות ערעור נוסף לבית המשפט עליון, השופט עדן החליט להימנע מכך: "בשאלת ההרשעה יש לתת משקל גם למידת חשיבות תפקידו ומעמדו הציבורי של המבצע, וככל שהתפקיד הציבורי חשוב ובכיר יותר… המבצע יתקשה יותר לעמוד בתנאים לאי הרשעה". הוא הוסיף: "אינני מוצא מקום להטלת קנס, לאור העובדה שלא עמד מניע כלכלי בביצוע מי מהעבירות שנקבעו בפסק הדין, ולאור הנזקים הקשים שנגרמו לנאשם בהתנהלות כנגדו".
התגובה שפרסמה פרקליטות מחוז דרום מיד לאחר גזר הדין התעלמה מקביעות השופט עדן. בתגובה נמסר כי "בית המשפט העליון קבע שאלון חסן ניצל לרעה את כוחו ומעמדו בנמל ופעל תוך ניגוד עניינים חריף, כשהוא מערב אינטרס כלכלי של מקורביו בשווי של כשני מיליון שקלים ואינטרסים אישיים. בית המשפט העליון קבע שנסיבות ביצוע העבירות הן ברף חומרה גבוה ועוצמת הפגיעה באינטרסים הציבוריים גבוהה. בהליכים שונים הדגישו בתי המשפט לא אחת את הצורך במאסר מאחורי סורג ובריח בגין ביצוע עבירות של מרמה והפרת אמונים. לאור זאת, סברה הפרקליטות שמתחם העונש הראוי בעניינו של הנאשם הינו בין תשעה ל-18 חודשי מאסר בפועל. רק ענישה משמעותית יש בכוחה להעביר את המסר הנורמטיבי הראוי ולהרתיע.
"בית המשפט המחוזי בגזר דינו קבע שהעבירות שבוצעו הן ברף הנמוך ולכן הטיל עונש של מאסר על תנאי ושל"צ, אך דחה את בקשת ההגנה לבטל את ההרשעה. הפרקליטות תשקול אם יש מקום להגיש ערעור".