בית משפט העליון קיבל את ערעור הפרקליטות והרשיע את קצין המודיעין לשעבר ברשות המסים, רפי רותם, ב-20 עבירות הטרדה טלפוניות של שוטרים, פרקליטים ועובדי מדינה בכירים. למרות זאת, השופטים כמעט לא התערבו בעונש והסתפקו בהוספת חודשיים לעונשי המאסר על תנאי שנגזרו על רותם בבית משפט המחוזי בתל אביב.
מעבר לעניינו הפרטי של רותם, קביעת שופטי העליון משמעותית בנוגע למבחני ה"סבירות" של כתבי אישום.
שופטי המחוזי הובילו בעניין רותם פסיקה חדשה, שקבעה כי במסגרת טענות ל"הגנה מן הצדק" בית משפט יכול לבחון את הסבירות של עצם החלטת תובע להגיש כתב אישום. את החלטת המחוזי הוביל השופט גרשון גונטובניק אשר קבע כי ההליך הפלילי נגד רותם בעניין הטרדת עובדי ציבור "אינו מידתי" מלכתחילה, שכן המדינה היתה יכולה "לטפל" ברותם באמצעים אחרים כמו צווי מניעת הטרדה מאיימת, ועל כן דינם של האישומים להתבטל.
הפרקליטות ערערה על פסק הדין בטענה שגונטובניק המציא הלכה חדשה – והיא פגשה בעליון הרכב שמרני יחסית של השופטים נעם סולברג, אלכס שטיין ויוסף אלרון.
השופטים סולברג ושטיין דחו את קביעת המחוזי כי החלטת תובע להעמיד נאשם לדין צריכה לעמוד במבחן "סבירות". השופט אלרון, לעומתם, אימץ את העמדה כי ניתן לבטל כתב אישום מחמת אי סבירות קיצונית, אך גם הוא סבר שהאישומים נגד רותם היו מוצדקים, ומכאן התמיכה שלו בהרשעה.
עברו יותר מ-15 שנים מאז הועזב רותם מתפקידו כקצין מודיעין ברשות המסים, ומאבקו העיקש בגורמים שטייחו לדבריו שחיתות מעולם לא נפסק. החל ברות דוד, פרקליטות המחוז שגנזה תיקים שהיו מבוססים על מידעים שלו, ועד כל חוקר, פקיד, ואפילו מנכ"ל משרד משפטים לשעבר (ד"ר גיא רוטקופף), שלדעתו ידם היתה במעל. גם את מבקר המדינה יוסף שפירא, שהעניק לו צו הגנה ומכוחו פיצויי פיטורים, תקף רותם בחריפות.
לגופו של עניין, מידעים מודיעינים שרותם מסר לא תמיד גובו בראיות, אבל במשך שנים, הוא המשיך לפנות לכל גורם אפשרי ברשויות אכיפת החוק. אלא שהיה פן נוסף: כל מי שדרש ממנו גיבוי לראיות שהגיש, וכל מי שרותם ראה בו שותף לקנוניה מבין החוקרים והפרקליטים (אחד מהם, סגנה של רות דוד דאז הוא היום השופט המוערך מנחם מזרחי), הפך יעד לקללות, התקפות ועלבונות אישיים פנים אל מול פנים, בשיחות טלפון ובמסרונים למכשיר הטלפון, באופן מתמשך.
ככל שהתרעם על התבוסות שנחל במישור הראייתי משפטי, כך הוא ספג מנגד התעמרויות מידי הרשויות, ובראשן המשטרה במחוז תל אביב. שוטרים בפיקודו של ניצב צ'יקו אדרי עצרו אותו שוב ושוב, עלבו בו ואף היכו אותו בתאי המעצר. חלפו כ-10 שנים עד שהוא "בא על שכרו" עם הדחתו הדרמטית של מועמד השר ארדן לתפקיד המפכ"ל, אדרי, שנרשמה על שמו של רותם ועל שמו של עורך דינו הבלתי נלאה, פיני פישלר, שקעקעו את אמינותו של אדרי בוועדת גולדברג (ללא קשר לפרשות רשות המסים).
"שיוריות המשפט הפלילי"
בית משפט השלום (שופט דניאל בארי) הרשיע את רותם ב-15 עבירות של העלבת עובד ציבור, 20 עבירות של הטרדה באמצעות מתקן בזק ו-3 עבירות הפרת הוראה חוקית. לצד זאת, זיכּה אותו מאיומים והטרדת עד.
בית המשפט המחוזי, בהרכב השופטים רענן בר יוסף, אירית קלמן-ברום וגונטובניק, זיכה את רותם מכל יתר האישומים כמעט, כולל העלבת עובדי ציבור. ברוב דעות של השופטים גונטובניק ובר יוסף בוטלו גם סעיפי ההטרדה. הנימוק שלהם היה, שאישומים אלו כלל לא היו צריכים לבוא לעולם מחמת עקרון "שיוריות המשפט הפלילי", שמשמעותו פנייה להליך פלילי כמוצא אחרון. "מעשיו של רותם נבעו מרצונו לחשוף שחיתויות, ביטוייו נשאו אופי פוליטי", הסביר בית משפט המחוזי בתל אביב.
הפרקליטות הגישה בקשת רשות ערעור לעליון, והסבירה כי שופטי המחוזי אימצו דוקטרינה לא קיימת, של "ביקורת מנהלית בפלילים". על פי דוקטרינה זו, "הזהירה" הפרקליטות, בית המשפט יוכל לשמוע כל טענה מנהלית בג"צית במסגרת משפט פלילי, והתוצאה תהיה שינוי פניהם של ההליכים הפליליים. במקום להתמקד באשמת הנאשם – יתמקדו באשמת המדינה, מחדליה ו"פשעיה" נגד הנאשם.
לטענת המדינה, אין מקום שבית המשפט יחליף את שיקול דעתה של התביעה בשיקול הדעת שלו, ויקבע מתי היה "סביר" להגיש כתב אישום ומתי מדובר בחוסר סבירות. המדינה טענה כי רותם "חצה קווים אדומים" ברדיפתו את החוקרים, וכתב האישום מוצדק.
בג"צ קטן
שופט בית משפט העליון סולברג שכתב את עיקר פסק הדין צידד בעמדת המדינה, "בית משפט אינו מקיים ביקורת מנהלית על שיקול הדעת של התביעה", הוא קבע. לערכאה הדנה בפלילים יש מספיק אמצעים "לתת מענה למצבים בהם אין זה נכון ולא הולם לקיים הליך פלילי", למשל בהגנה מן הצדק בשל פגיעה בהוגנות ההליך, או פגיעה בזכויות, או בכללי פסילת ראיות כפי שהותוו בהלכות יששכרוב ובן חיים. אלו הם, לדברי השופט סולברג, כלים מינהליים שהוכרו בהליכים פליליים, ומאפשרים לבית המשפט לפקח על התנהלות גורמי האכיפה והתביעה. אם "התרשלו, הפלו, פעלו בשרירות וחוסר תום לב, קיפחו זכויות", הסעדים במקרים אלה יהיו מריכוך העונש ועד אי-הרשעה.
"עילת הסבירות" הלקוחה מבג"ץ ובתי המשפט המינהליים (העוסקים בביקורת הרשויות) אינה מצויה בארגז כלים זה, לפי השופט סולברג. לדבריו "לא ניתן להעלות במסגרת ההליך הפלילי טענות בג"ציות המבוססות על המשפט המנהלי נגד כתב האישום". החלטת תובע להעמיד חשוד לדין – האם סבירה היא או מידתית – אינה בין הטענות שבית משפט יכול לבחון. לדבריו, השופט בתיק פלילי אינו חשוף לכל ראיות הגלם, ואינו יכול לעיין בתיק עד סיום המשפט, לבל יזוהם ההליך. "מהו אפוא הבסיס הראייתי שעליו יסתמך בית המשפט עת יעביר תחת שבט ביקורתו את סבירות שיקול הדעת של רשויות התביעה?".
לפי פסק הדין, קיים חשש כי החדרת המשפט המנהלי (בג"צ קטן) אל המשפט הפלילי יהפוך את היוצרות. "חלף בירור אשמתו של נאשם נדרש לפתע בית המשפט לבירור 'אשמתה' של המדינה. העברת המוקד מהדיאלוג בדבר אחריותו של נאשם, אל עבר בירור התנהלותה של המדינה – תחטא למהותו של ההליך הפלילי. המסר החברתי הרצוי לא יועבר. הנאשם יעבור מעמדת 'הגנה' לעמדת 'התקפה'; מאמציו ירוכזו בהוכחת אשמתה של המדינה, ואילו ההכרה בחטא והחזרה למוטב – יקופחו.
"אין חולק על החשיבות שבניהול הליך הוגן, בשמירה והקפדה על זכויות חשודים ונאשמים. אולם, הליך הוגן לחוד, והיפוך סדרי הדין לחוד. ההליך הפלילי יכול לסבול מאשימה אחת בלבד".
כאמור, השופט אלרון חלק על סולברג בדעת המיעוט. "לדעתי", הוא כתב, "כחלק מקיומה של הגנה מן הצדק, ניתן לבחון אם ההחלטה להעמיד לדין את הנאשם לוקה בחוסר סבירות קיצוני". השופט אלרון סבור דווקא במשפט הפלילי ביקורת על הרשויות נחוצה, "יש לאפשר לבית משפט לבחון אם החלטת רשות התביעה להעמיד אדם לדין לוקה בחוסר סבירות חריף". מכל מקום, בעניין רותם, השופט אלרון הגיע לאותה תוצאה של עמיתיו, שההחלטה להעמידו לדין היתה סבירה ומכאן שלא היה מקום לביטול האישומים.
רפי רותם: יום שחור
את רפי רותם ייצגו עו"ד איתן ענבר ועו"ד רווית צמח. בתגובה ל"פוסטה" הוא מסר: "זהו עוד יום שחור של בית משפט העליון, שממשיך לתת יד ולטייח פשעים שנחשפו בפניו של רות דוד ומושחתים אחרים בקרב גורמי האכיפה ברשות המסים, בפרקליטות ובמשטרה. פסק הדין של השופטים סולברג ואלרון, ואלכס שטיין שהוא מינוי מיוחד של איילת שקד, הוזמן על ידי פרקליטות מושחתת המגינה בחירוף נפש על החברה שלהם רות דוד. אם רות דוד נופלת, והיא תיפול, היא לוקחת איתה לכלא בכירים במדינה, כולל שופטים.
"מצבי טוב אם מכל התיקים שתפרו לי – לאחר שחשפתי את הפשעים בממסד – על מעורבותי ברצח בעולם התחתון, הטמנת מטען חבלה, יריות, הצתות וכו', הם הלבישו לי רק הטרדה באמצעות פקס, כשבפועל לא הטרדתי אלא דרשתי שיחקרו פשעים שבוצעו נגד הציבור, כולל אונס של נחקרת ברשות המסים (יש קלטת וידיאו).
"לא אוותר להם, אם עד היום נלחמתי במושחתים 25/7 אמשיך להילחם בכל המושחתים 26/7. כמו שלאחר 10 שנים של מאבק הפלנו את צ'יקו אדרי שרצה להיות מפכ"ל, כך עוד נפיל את כולם. אני חזק!".
מדינה זבל קצין מודעין הכי גבר שהיה בארץ לא נתן לדפוק לחלשים לא נתן שחיתויות תראו איזה מדינה זבלה . אך לא יעשו את זה לביבי השמולנים
מצד אחד הוא נראה ונשמע גבר גבר, מצד שני- די כבר עם הטרחנות הזו… לא חבל על כל האנרגיה שמתבזבזת והמשאבים שמתבזבזים כאן ?