אחת השאלות המרכזיות בתיקי משפחה היא באיזו ערכאה לבחור – בית משפט לענייני משפחה או בית דין רבני. הפסיקות השונות של שתי הערכאות באותם הנושאים, למשל בענייני רכוש כמובן, גורמות לכך שהצדדים בוחרים לפי האינטרס הצר שלהם לאיזה ערכאה לפנות, וכל הקודם זוכה, כך לפחות עולה מהסיפור הבא.
נישואיהם של בני זוג אשר נישאו לפני כ-30 שנה עלו על שרטון ומזה מספר שנים שהם מתגוררים באותו בית, עם הילדים, אבל הם מתנהלים בנפרד ואף ישנים בקומות נפרדות. הבעל הגיש לבית הדין הרבני תביעת גירושין וכרך בה נושאים קשורים נוספים: משמורת הילדים, מזונות הילדים והאישה, ורכוש. חודש וחצי לאחר מכן הגישה האישה תביעה רכושית לבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה.
באמצעות עו"ד ארתור שני ועו"ד רונית זיסמן, האשה פנתה לבית הדין הרבני ובקשה ממנו לדחות את תביעת הבעל לגירושין, בנימוק שלא התקיים מבחן עילות הגירושין הנדרש בחוק, שכן הבעל הסתפק באמירות כלליות ללא ראיות. מטרת תביעתו, טענו פרקליטי האשה, היא למנוע את ההתדיינות בינהם על הרכוש בבית המשפט לענייני משפחה. בהקשר זה נטען, כי בהיעדר הסכמת שני הצדדים לגירושין, הסמכות לדון במזונות הילדים נתונה לבית המשפט למשפחה, שכן יש קשר בין זמני המשמורת של הילדים לבין גובה דמי המזונות, ואילו לבית הדין הרבני אין סמכות בענייני משמורת ומזונות.
לעניין הרכוש, טענו פרקליטי האשה, סוגייה זו נתונה בלעדית לבית המשפט לענייני משפחה מאחר שעל מנת לברר את הסוגייה הרכושית נדרש לצרף צד שלישי – מה שאינו מתאפשר בבית הדין הרבני.
הבעל, באמצעות עו"ד דפנה לביא, ועו"ד ד"ר בת-חן דיכטר, ביקש לקבוע כי אין מקום לפקפק בכנות התביעה, וכי הסמכות לדון בגירושין היא בידי בית הדין הרבני. לטענת הבעל, ענייני הרכוש נכרכו בתביעתו המקורית לגירושין, שקדמה לתביעה הרכושית שהגישה האישה, וכי הוא נחוש להתגרש. עוד טען, כי מבקשת האישה בה היא מכפישה אותו ומפרטת את טענותיה לעניין הרכוש עולה, שגם היא רוצה להתגרש ואף מתכוונת לכרוך את המחלוקות הממוניות בתיק הגירושין, אבל בפני בית המשפט למשפחה.
בנוסף טענו נציגות הבעל, כי בתביעה צוטטו מסרונים של בני הזוג המעידים על קיומן של עילות גירושין, ואין באי הצגתם בגופה של התביעה כדי לפגום בכריכת הדברים (גירושין וממון) מאחר שהם יוצגו בדיון. באשר למזונות הקטינים טענו פרקליטות הבעל, כי סוגייה זו ניתנת לכריכה בתביעת גירושין מאחר שמדובר במישור היחסים שבין בני הזוג, לעניין השבת הוצאות המוטלות על אחד מבני הזוג עבור גידול הילדים.
הזכות להתגרש
בית הדין קיבל את טענתם העקרונית של פרקליטי הבעל. "עולה כי אכן הצדדים מתנהלים בפירוד זמן רב שהוא לכשעצמו עילה לדיון בבית הדין בתביעת הגירושין", נימק אב בית הדין, הרב דוד גרוזמן, בהחלטה לגבי העילות לתביעת הגירושין. "אף אם האשם הוא הבעל עצמו, אין זו סיבה לדחות תביעת גירושין. זכאי כל בן זוג לתבוע תביעת גירושין אם בעיניו אין טעם יותר להמשך החיים המשותפים".
הרב גרוזמן קבע בהחלטתו גם כי לא מצא פגם בכריכה של נושא הגירושין עם נושאי הממון, "הכריכה היתה כדין וכנה לתביעה הראשית, שכולם מודים כי יש לה מקום במציאות של בני הזוג ובצורת חייהם העכשווית". בנוגע למסרונים, בית הדין הבהיר כי אין חובה להציג בשלב זה את כל ההוכחות לקיומם ולתוכנם, ומספיקה בשלב זה טענת הבעל כי בידו העתק מסרונים, "עת לכל דבר, וזמן לכל חפץ", ציין אב בית הדין.
בסוגיית גובה דמי המזונות לילדים קבע בית הדין כי עקרונית הוא יכול לדון בנושא, אבל לאור פסיקת בג"ץ, במצב בו אין הסכמה של שני הצדדים, ברמת העיקרון הסמכות אכן אינה נתונה בידיו ולאשה נתונה הרשות לפנות לבית המשפט למשפחה בעניין זה.
עו"ד ארתור שני, שותף במשרד א' זיסמן שני המייצגים את האישה מסר: "מדובר בהחלטה של בית הדין הרבני בפתח תקווה ולא בפסק דין. בכל מקרה, לא ניתנה רשות לפרסם ולכן לא אוכל להתייחס לגופם של דברים. אומר בכלליות שרצונה של מערכת שילטונית לשמר בידיה סמכות אינו מלמד דבר מלבד רצונה של המערכת לשמר בידיה סמכות. והדברים בתחום דיני המשפחה, בו קיים מירוץ הסמכויות – מקבלים משנה תוקף".
- גילוי נאות: עו"ד דפנה לביא מרכזת את מדור המשפחה באתר "פוסטה".
