על שולחנו של סגן נשיא בית המשפט לענייני משפחה בנצרת, השופט אסף זגורי, הונחה סוגיה מעניינת: אחיות שאמן נפטרה ביקשו מבית המשפט לקבוע כי כי 3.5 מיליון שקל בחשבון בנק המשותף לאמן ולבעלה השני אינם כספים משותפים, ולכן רק הן אמורות לרשת אותם.
האם המנוחה נישאה בשנית לגבר שגם לו היו אלו נישואים שניים, ולכל אחד מהם היו ילדים מהנישואים הקודמים. האישה נפטרה בשנת 2013, ובעלה נפטר ארבע שנים לאחר מכן. במשך שש שנים התנהלו הליכים הנוגעים לעיזבון המנוחה, למעט סוגיית חשבון הבנק המשותף, בו "ישבו" כאמור כ-3.5 מיליון שקל.
בנותיה של המנוחה טענו בתביעתן, באמצעות עו"ד יוסף אלברק, כי מדובר בכספים שהמנוחה צברה לפני הנישואין והביאה אותם לחשבון המשותף, וכי המנוח לא תרם מאומה בהקשר זה, ולכן הוא (או יורשיו) לא אמור לקבל מחצית מהכספים. לעומת זאת טענו בניו של המנוח, באמצעות עו"ד ישראל דוידסון, כי חשבון הבנק נפתח כמשותף ולכן מדובר ברכוש משותף. אין זה משנה מה מידת תרומתו של כל אחד מבני הזוג לכספים המצויים בחשבון, טענו בניו של המנוח.
השופט זגורי סקר תחילה את הוראות חוק יחסי ממון ואת הפסיקה, וציין: "לטעמי, בשים לב להוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג והפסיקה, ברוב מכריע של המקרים יש לראות בחשבון בנק משותף שנפתח ככזה על ידי בני זוג – כחשבון משותף ללא קשר לשאלה מי הפקיד וכמה כספים בו, או מי ביצע בו פעולות בנקאיות, והאפשרות לסתור חזקה זו חייבת לעמוד בנטל ראייתי כבד, מוגבר ואף חריג".
לאחר מכן בחן השופט את הראיות בתיק וקבע כי לא עלה בידי בנותיה של המנוחה להוכיח כי מקור כספי החשבון המשותף בכספי המנוחה, מה גם שאחת הבנות טענה שאמה "עבדה כמו חמור" כל חייה בעבודות ניקיון. למעשה, ציין השופט, אף אחת מהבנות לא באמת ידעה שלאמן היה סכום כזה. עוד נקבע, כי לא עלה בידי הבנות להוכיח היעדר כשירות של אימן בעת העברת הכספים לחשבון המשותף, וכך גם לא להוכיח כי היא לא רצתה לשתף את בעלה בכספים אלה.
לפיכך, השופט דחה את התביעה וקבע כי הכספים בחשבון המשותף שייכים לשני המנוחים, ויתחלקו לפי צווי הירושה שניתנו בהליכים הקודמים: מחצית מהכסף למנוח (ומשנפטר ליורשיו) והמחצית האחרת למנוחה (ומשנפטרה ליורשיה). בנוסף חויבו בנות המנוחה לשלם הוצאות משפט בסך 20 אלף שקל.
