סלימאן עווידה, כיום בן 30, הוא בן למשפחה מוכרת מכפר סאג'ור, שהצמיחה קצינים רבים אשר שירתו בכוחות הביטחון במהלך השנים, ביניהם גם סבו של סלימאן, אביו ודודיו. במקום להמשיך את המורשת המשפחתית המרשימה, יום אחד בינואר 2014 פרץ עווידה יחד עם אחרים לבסיס מג"ב סמוך למודיעין – הבסיס בו הוא עצמו שירת באותה עת – וגנב משם שבעה רובי M16 קצרים וכן אקדח ומחסנית. לאחר מכן העביר את כלי הנשק והתחמושת לשני אחיו, מידיאן וחאמד עווידה – הראשון חייל בשירות חובה והשני אף הוא שוטר. השניים העבירו את כלי הנשק למקום מסתור לא ידוע בצפון הארץ.
סלימאן הורשע יחד עם אחיו מידאן בהחזקת נשק ותחמושת. בנוסף הוא הורשע בעבירות סחר בכלי נשק, קשירת קשר לביצוע עסקאות בנשק וכן באיומים על חוקרי מח"ש. בספטמבר 2017 נגזר דינם של האחים: סלימאן, "הרוח החיה" מאחורי בעבירות, נידון לתשע וחצי שנות מאסר. אחיו נידונו ל-30 ו-36 חודשי מאסר.
יותר משלוש וחצי שנים לתום מאסרו, עו"ד רויטל סבג-שקד שמייצגת את סלימאן הגישה לוועדת השחרורים בקשה לקיצור עונשו, תוך שהדגישה כי הוא השתלב לאחרונה בהליך טיפולי מאחורי הסורגים. ואולם, בשב"ס התנגדו לשחרורו המוקדם של סלימאן; בדיון בוועדה טען נציג הפרקליטות כי מאז כניסתו לכלא היו לו עבירות משמעת רבות, שכללו אלימות נגד סוהרים ושביתות רעב. אמנם היתה הפוגה בעבירות, טען נציג פרקליטות, אך בינואר האחרון ביצע סלימאן עבירת משמעת נוספת שהובילה לביטול חופשה. עוד נטען כי הצטבר בעניינו של האסיר מידע מודיעיני רב, בין היתר על מעורבות שלילית וריב עם אסירים אחרים. בשב"ס ציינו כי אמנם האסיר משתף כיום פעולה עם גורמי הטיפול, אולם טיפול זה טרם הושלם ולכן הוא אינו ראוי לשחרור מוקדם בשלב זה. גם המשטרה מסרה התנגדותה לשחרור, בהתבססה על חומרת העבירות והמידע המודיעיני בעניינו של האסיר.
עו"ד סבג-שקד הדגישה בטיעוניה בפני הוועדה, כי האסיר לקח אחריות מלאה על מעשיו, והביע חרטה וצער. לדבריה, מדובר בצעיר ממשפחה נורמטיבית, שבה רבים שירתו כקצינים בכירים בשירות הביטחון. היא הוסיפה כי סבו של האסיר תרם רבות לביטחון המדינה, וכך גם דודיו ואביו. לפיכך, מעשיו של האסיר גרמו בושה רבה למשפחתו. ביחס לטיעוני שב"ס באשר לעבירות משמעת טענה, כי רוב העבירות התבצעו עם כניסתו של סלימאן לכלא ונבעו מקשיי התמודדות והסתגלות, כשבהמשך – בשנתיים האחרונות – חלה תפנית בהתנהגותו. לדבריה, הוא אף נלחם בכל כוחותיו להגיע לכלא חרמון הנחשב לכלא שיקומי וטיפולי.
בסיום דבריה טענה עו"ד סבג-שקד כי מדובר באסיר חיובי המתפקד בצורה משביעת רצון, הוסיפה ביחס למידעים מודיעיניים כי מדובר ברכילות שיש לתת לה משקל מופחת, וסיכמה כי תוכנית הרשות לשיקום האסיר (רש"א) אמורה לתת מענה לטיפול פרטני וקבוצתי עבור האסיר לאחר שחרורו.
סלימאן עצמו אמר בתום הדיון: "אני מתבייש מאוד במה שעשיתי, הרגזתי את כולם. לוקח אחריות מלאה, מתחרט, מתבייש בעצמי ומבטיח שלא אבייש את המשפחה שלי עוד ורוצה לחזור למסלול. יש לי עוד דרך ארוכה לעבור…".
דייני הוועדה מורן שמואל, רינה קמה וסולטאן עבדאללה החליטו לאחר שמיעת טיעוני הצדדים להורות על שחרור מוקדם לאסיר. "כל הרשומות הטיפוליות והשיקומיות הנוגעות לאסיר מלמדות על הליך טיפולי מוצלח שעבר", ציינו, "האסיר השתלב בתוכניות שהוצעו לו, סיים את הטיפול והתרשמות גורמי הטיפול היתה כי עבר דרך שיקומית מוצלחת". ביחס למידעים המודיעיניים נקבע כי "מדובר באירועים ישנים".
בעקבות החלטת הוועדה, סלימאן שוחרר לבסוף בתנאים מגבילים, בהתאם לתוכנית של רש"א, כשלוש וחצי שנים לפני תום תקופת מאסרו. לנוכח הקיצור החריג של העונש, הפרקליטות ביקשה לעכב את ביצוע החלטת הוועדה, אולם בהמשך חזרה בה והודיעה כי לא תערער על החלטת השחרור.
