עו"ד מורן נירשברג דרורי, אמא ליובל בן שבע וחצי ומעיין בת שלוש וחצי, מתגוררת בקריות.
עבודה בצל הקורונה?
"עדיין מתקיימים דיוני מעצרים – ועדות שחרורים, ועדות פסיכיאטריות ללקוחות עם צרכים מיוחדים, אסירים מבוגרים או חולים בקבוצת סיכון. אני מגישה בקשת חנינה לנשיא כדי שישחרר אסירים מלקוחותיי. יש לי לקוחות שנמצאים בצווי אשפוז, שבהם הופסקו הליכים של שחרור לגמרי. עם זאת העבודה ירדה ל-30 אחוז מההיקף הרגיל.
"בגלל המצב אני עובדת יותר מהבית. הילדים מאפשרים לי לעבוד, ועדיין זה מאוד קשה, הם מסיחים את הדעת. כשהילדים עם אבא שלהם בבית אני הולכת למשרד כי שם אני עוברת למוד של עבודה יותר אפקטיבית. במשרד עובדות בדרך כלל שתי סטודנטיות מהקליניקה לזכויות אסירים, שמופעלות כעת בשלט רחוק מהבית שלהן, וטרום מתמחה שעבודתו צומצמה משמעותית".
ההשלכות?
"הירידה החדה בהיקף העבודה, וההשלכות על הלקוחות שלי. ישנם תיקים שלא מתקדמים, ולקוחות שממתינים להכרעות דין במעצר או בתנאים מגבילים. אחת הדוגמאות, לקוח שצריך להשתחרר לקהילה טיפולית והדבר לא מתבצע בגלל שלא קולטים אנשים חדשים בעקבות המשבר. יש פגיעה קשה במפגשים בין עורכי הדין לאסירים שהם מייצגים, יכול להיות שהפגיעה הכרחית ועדיין מדובר בפגיעה קשה מאוד. גם שירותי הרווחה שצומצמו באופן דרסטי גורמים לכך שהמענה ללקוחות מאוד מצומצם".
משהו חיובי?
"יש יותר זמן איכות עם הילדים, אפשר להקדיש להם יותר תשומת לב. יש יותר זמן למנוחה. בהתחלה אפילו נהניתי מהירידה בקצב האין סופי שלנו".
אפרופו הילדים?
"יש לי שני ילדים קטנים בבית. אבא שלהם עובד במשטרה ומטבע הדברים הוא עובד חיוני. הילדים מתמרנים ביני ובינו, ואנחנו מחלקים בינינו את הימים של הטיפול. הוא מגיע כאשר אני עומדת לצאת לעבודה, ואני מגיעה כאשר הוא יוצא לעבודה. זמן האיכות עם הילדים דורש תמרון יותר רחב. בימים כתיקונם סבא וסבתא שומרים על הילדים, אבל עכשיו ההורים של שנינו בקבוצת סיכון, אז הילדים לא רואים את כל הסבא והסבתא שלהם.
"אנחנו מנסים להעסיק את הילדים כדי שיהיו כמה שפחות מול מסכים, לפעמים מקימים מחנה בחצר ועושים פיקניק. החצר בבית היא מפלט טוב לילדים, שקשה להם עם המצב ושניהם מאוד רוצים לחזור לשגרה. בהתחלה זה היה חופש נחמד, אבל הילדים מתגעגעים לסביבה הטבעית שלהם. אני מנסה לתת לילדים לדבר עם החברים שלהם דרך זום, אבל זה לא אותו דבר והם מתגעגעים לפגוש אותם. יובל בכלל בכיתה ב', ואין לו כמעט שיעורים מקוונים. בגלל שהילדים נמצאים כל היום בבית, אז הבית הפוך כי הכל נמצא בתפעול. אם אני אסדר את הבית, תוך 10 דקות הוא יתבלגן מחדש".
מה צופים?
"יותר סרטים בנטפליקס יחד, מה שלצערי מגדיל את זמן המסך שאני משתדלת לצמצם אותו".
תחביבים?
"עדיין לא פיתחתי תחביבים חדשים, אבל יש כוונה כזו, ספורט וספרים, שאני מוכנה לוותר עליהם אם חוזרים לשגרה. תמיד אמרתי שאני רוצה קצת הפוגה, אבל לא לזה התכוונתי".
לבוש?
"אני משתדלת להוריד כמה שיותר מהר אותי ואת הילדים מהפיג'מות כאשר אנחנו קמים בבוקר. לעבודה הלבוש לא משתנה: ג'ינס למשרד, ומחוייט לבית משפט".
נצא מהמשבר?
"לא ביום אחד, בינתיים החזרה לשגרה בבתי המשפט נדחתה ל-10 במאי. אני מקווה שחזרה לשגרה תתרחש במקביל לחזרה לשגרה בבתי הספר".
פוליטיקה?
"כל הפוליטיקאים נמאסו עליי. בעבר זו לא היתה תפיסת עולמי, הייתי טיפוס עם דעות פוליטיות מוצקות. כיום אני לא מסוגלת למנות על כף יד אחת מי האנשים שאני רואה בהם מנהיגים. הפכתי אדישה לנושא הפוליטי. מי שמחזיק את המדינה הזו הם האנשים שבשטח, ולא הפוליטיקאים".
