הוא, רופא מוכשר וידוע. היא בעלת תפקיד בכיר, נאה מוקפדת, מטופחת וגם קצת פולניה קשוחה. אחרי עשר שנות נישואין וילד משותף הוא התאהב, לא בה.
בחודשים האחרונים הדוקטור היה מספר לה שהוא יוצא לטיפולים אצל פציינטים בביתם, והיא לא הייתה שואלת שאלות, למרות שכבר הרגישה כי ליבו אינו שלה יותר. נטלתי את ייצוגה והתחלנו הליך משפטי סמוי לצורך אישוש החשדות ואיסוף ראיות. המתנו בסבלנות כדי להבין מה באמת קורה בין הרופא לבין "הפציינטית" היפהפייה, שליבו הלך שבי אחריה. הלקוחה שלי התקשתה לוותר על בעלה, בסתר ליבה קיוותה להתבדות, לגלות שמדובר במעידה קלה. לפי האופן בו גוללה את סיפוריה בפני אני כבר הבנתי, הוא לא שלה עוד.
מספר שעות לפני ליל הסדר היא מתקשרת בזמן שאני על כיסא מנקה חלונות אחרונים ובוחרת לא לענות. היא מתקשרת שוב ושוב, שולחת הודעות. אני עצבנית, אפילו מזיעה, מודאגת אני יורדת מהכיסא, ניגשת לטלפון ושואלת אותה, מה העניין הדחוף.
"הוא עשה לי שיחה", מספרת בוכייה הקשוחה המצודדת שחשבתי כי היא מעולם לא הזילה דמעה (אולי כדי שהמסקרה לא תנזול על הלחי, ואולי כי היא קשוחה מדי ומצליחה לישון חודשים ארוכים עם אדם שאוהב אשה אחרת). "הוא אמר שהוא סובל ויש לו כאבים בלב מרוב געגועים, שהוא התאהב באחרת ולא תיכנן שזה יקרה, אבל הוא מתנצל כי הוא חייב ללכת אליה, והוא פשוט הלך.
"לא ידעתי למי אני יכולה לספר על זה מלבדך", היא אמרה לי במבוכה, איזה מזל שהשנה אין אורחים לסדר, חשבתי לעצמי. כך, בבוקר ליל הסדר שנת 2020 למניין הקורונה לקח הדוקטור הבכיר תיק עם בגדים וכלי רחצה ועזב את בית אשתו לטובת הבית של אהובתו, לא לפני שהתנצל והבטיח שידאג לכל מחסורה של הראשונה, הלקוחה שלי, כן?
עורכי דין לענייני משפחה אמורים להביע סולידריות ואמפתיה ללקוחות, להיות קצת פסיכולוגים. לכן יש לנו תמיד טישו על השולחן במשרד, ומילים מנחמות כמו "הוא לא ראוי למלכה כמוך". האמת היא שכמה שעות לפני ליל הסדר הבודד שלי הזלתי דמעה מהכאב שלה על הלב השבור והבטחתי שנמצה עימו את הדין, והזמנתי אותה להתקשר ולבכות לי באוזן בכל שעה.
* מבוסס על סיפור אמיתי, הפרטים והדמויות שונו לצורך המאמר.
כחלק ממהכנה למפגש התראופותי הבלתי רשמי הבא, אני שואלת את עצמי, מה עושים הבוגדים והמאוהבים חובבי הסטוצים ושירותי הזנות בימים אלו? ימים של סגר, עוצר, בידוק משטרתי ברחובות, חובת הזדהות ואיסור שהייה במקומות מרוחקים. כמה מביך זה להשיב לשוטר במחסום, "אני חיוני, יצאתי לספק מזון למאהבת".
האם ימי קורונה מציבים אספקלריה אוביקטיבית בפניהם של בני זוג בוגדים ומביאים אותם לכדי קבלת החלטות משמעותיות – להמשיך ברומן האסור או שמא לחדול ממנו ולשוב הביתה? להמשיך בחייהם הכפולים או לעשות שינוי, לכאן או לכאן?
לדעתי, אילוצי הוירוס עשו חסד עם הלקוחה הפולניה שלי, הפרידה היתה כורח המציאות עם ובלי הנחיות משרד הבריאות. לעניות דעתי הרבה מאוד מערכות יחסים מתפרקות ברגעים אלו ממש מאחר והאמת הרגשית טופחת בפנים של כולנו.
מספרים לי שפלח השוק של הדייטים והסטוצים נעצר לחלוטין, בדיוק כמו הקניונים, הגם שאני מעולם לא הבנתי את עולמות התוכן הללו מבית היוצר של אפלקציית טינדר ודומותיה, דייטים, סטוצים. איך זה הולך? מצ'וטטים עכשיו, ומיישמים אחר כך? הנה, גם למימד התאוות והתשוקות הצליח לחדור וירוס קורונה הערמומי.
חבר דווקא סיפר לי השבוע בטלפון שלפני בהלת הקורונה הוא הכיר מישהי לקשר לא מחייב, לסיפוק צרכים הדדיים כפי שהגדיל ותיאר, אבל הבדידות האורגנית הובילה אותם למגורים משותפים על בסיס אותה היכרות אקראית, רק שלדבריו כעת הוא נקלע למערכת היחסים הכי רצינית והכי קסומה שהייתה לו.
לכל מטבע יש 2 צדדים
הרי הוא לא בוגד עם עצמו אלא עם מישהי, אז קשה לשפוט אותו לחומרה, אצלנו בעבודתנו כחוקרים אנו נתקלים בזה יום יום וזה עוד מקרה סופר קל
אז שיהיה לכולנו חג שמח וכשר