פוסטה והסגר – עו"ד אלי אונגר: החיים האישיים קיבלו תפנית חדה

עו"ד אלי אונגר, רווק מבאר שבע.

איך העבודה?
"בעקבות משבר הקורונה רף הפשיעה הצטמצם. ההסבר לכך הוא שיש סגר כללי על כל המדינה. לכאורה יש יותר עסקים שבהם אין נוכחות וזה אמור להגביר את ההתפרצויות. אבל אין התגברות של עבירות רכוש כי יש יותר כוחות שיטור בשטח. בגלל שיש צניחה ברף הפשיעה אני מקבל פחות טלפונים. גם בעבירות סמים יש ירידה. מי שרוצה לעשות עבירות סמים, שוטרים יכולים לעצור אותו לתשאול בעמדות מאולתרות. לכן אנשים חוששים לצאת מהבית. מה שכן עולה בתחום הפלילי הן עבירות אלימות במשפחה. יש גם יותר עבירות מין בבגירים ובקטינים, חלקם בתוך המשפחה. הצורך במגע אנושי הוא גדול, מאחר והאפשרות לצאת ולבלות מצטמצמת. אנשים נשארים בבית. כאשר אנשים בבית ולא נמצאים במרחב הציבורי, זה משפיע על רמת המתח האישי ומשפיע על תהליך קבלת ההחלטות. אנשים צריכים להתרגל לשגרה חדשה, שלא כולם מצליחים להתרגל אליה".

יש דוגמאות?
"דוגמה חיה אצלי. לפני שבועיים קיבלתי בקשה למעצר עד תום ההליכים של אקדמאי שלא הודה בביצוע העבירה, אבל אמר שהוא הלך לעשות סיבוב. ראה אישה חוזרת הביתה ולקח אותה טרמפ, אבל בסוף הוא חשוד שאיים עליה בסכין. אילו לא היה מדובר בתקופת הקורונה, ספק שהוא היה נופל לדבר כזה. אנשים נמצאים בלחץ מאוד גדול וגם במתח גדול. עוד מאפיין לכך שהעבודה פוחתת הוא שיש פחות כתבי אישום. התקנות לשעת חירום יצרו מצב חדש שהן קובעות שבין השיקולים שעל בית משפט להפעיל בעת הארכת מעצר, הוא חיוניות המעצר לאור מחלת הקורונה. בגלל שעצורים משתחררים בשלב החקירה אז רואים פחות בקשות להארכת מעצר ורואים פחות כתבי אישום וגם בקשות למעצר עד תום ההליכים. עורכי דין רבים נמצאים בבית ולא מגיעים למשרד, הם עסוקים יותר להיות עם המשפחה. הם פחות יוצאים מהבית ומוותרים על עבודה".

למה?
"כאשר מגיעים לדיונים, במיוחד לבית המשפט בבאר שבע שבו נדבקו 17 עובדים, יש הקפדה גדולה. עם זאת עדיין מרגישים לא מוגנים. אמצעי המיגון ממגנים והם לא מונעים בצורה מוחלטת הידבקות. ישנם מקרים שבהם שופטים קובעים דיונים שאינם הכרחיים ומחייבים אותנו להגיע. יו"ר ועדת עורכי הדין במחוז דרום עושה ימים כלילות על מנת לשמור על עורכי הדין שמופיעים תדיר בבתי המשפט. הוא נמצא בקשר עם צמרת השלטון הישראלי כדי להביא לצמצום הדיונים בהתאם לתקנות לשעת חירום".

בעיות גם מאחורי הסורגים.
"העצורים והאסירים חווים משבר אישי ונפשי, מאחר והם לא זכאים לראות אף מבקר, זה יוצר תסיסה בקרב האסירים. חלקם מקבלים את זה בהבנה. אבל האיסורים הם לא רק על ביקורים, אלא על הכנסת ציוד. כאשר אדם עצור לחקירה הוא זכאי לקבל ציוד ראשוני. למשל ביגוד, סיגריות, כלי רחצה. כרגע אין הכנסת ציוד לעצור בכלל. מי שעצור עד תום ההליכים זכאי לקבל ציוד במסגרת ביקור משפחה אחת לשלושה חודשים. מאחר ואין ביקורים כרגע, אז אין אפשרות לקבל ציוד. בשיחה שערכתי עם קצינת האסירים של כלא אוהלי קידר, נאמר לי שזה המצב ואין פתרון כרגע. לדאבון הלב עצורים חדשים, שבית המשפט מאריך להם מעצר, לא עוברים בדיקה לגילוי הנגיף לפני שהם נכסים לכלא. יכול להיווצר מצב שעצור ייכנס לאגף שהוא נושא את הנגיף, אבל בשל צפיפות יכולה להיווצר תופעה של התפשטות גדולה וזה יכול להיות קטסטרופלי. הצפיפות בבתי הסוהר כיום מסכנת חיים והיא בלתי אנושית ואיננה שקולה".

איך בחיים האישיים?
"החיים האישיים קיבלו תפנית חדה. אני אדם חברותי שנוהג להתרועע עם חברים ולהיפגש. אני נוהג ללכת לבתי קולנוע ומסעדות. מאחר ואנחנו נדרשים להישאר בבית, אז הריחוק הוא קשה מאוד. אני מעביר את הזמן בעבודה וקריאה של ספרי פילוסופיה".

משפחה?
"ההורים שלי גרים במרכז הארץ ואני לא רואה אותם כי הם בקבוצת סיכון. אני מדבר איתם בטלפון, כי יש קושי לדבר איתם בשיחות וידאו. אחותי, השופטת יפעת אונגר ביטון, חוגגת היום (5 אפריל) יום הולדת. במצב רגיל היינו מתכנסים כל המשפחה יחד. לצערי לא אוכל לראות אותה. גם אחי שמתגורר במיתר, יש לו שני ילדים ולא ראיתי אותם קרוב לחודש. המשפחה היא מקור לשבירת שגרה, מקור לנחמה ושיתוף, ולשכוח מעט את העבודה. לצערי אני לא רואה אותם, אני מאוד אוהב אותם ומייחל לפגוש אותם כשיסתיים המשבר".

דברים טובים שקרו בעקבות המשבר?
"יש יותר זמן לחשוב על החיים שלך, לתכנן תוכניות לעתיד ולקרוא ספרים".

מה קורא?
"אני קורא ספר שנקרא 'קוהלת' של חיים שפירא".

מה צופה?
"אני רואה בעיקר אקטואליה וחדשות. אני רואה סדרות כגון 'ויקיניגים' ו'מחשבות פליליות' על ה-FBI".

מתי יסתיים?
"אני בדעה שכמו כל המגפה, המאמץ צריך להתרכז בביצוע כמה שיותר בדיקות בקרב אוכלוסיות בסיכון גבוה. בידוד של האוכלוסייה בסיכון והחזרת המשק למצב תקין. המשבר לא יסתיים בקרוב, זה משרת אינטרסים פוליטיים. לכן אנחנו לא רואים את סוף המשבר".

פוליטיקה?
"הכול קשור למשבר הפוליטי. החשיבה על האזרחים נדחקה לקרן פינה. אני מאוכזב מהדרך שבה המשבר מתנהל. מדובר בממשלה שלא נבחרה ואין לה מנדט. הדרך שבה הוא (נתניהו) משתמש במשבר פסולה. אחד מסלעי המשא ומתן הקואליציוני הוא המחלוקת אם יולי אדלשטיין יהיה יו"ר הכנסת. לא ייתכן שיו"ר הכנסת שלא קיים אחר הוראות בית משפט ימשיך לכהן. הוא איבד את המנדט המוסרי והציבורי ולכן הוא לא ראוי לכהן בכנסת ישראל. אני חושב שבסופו של דבר בני גנץ הצהיר שייכנס לממשלה למרות הצהרותיו בבחירות, אז תימצא הדרך להקמת ממשלה. השאלה היא מה המחיר שהציבור ישלם. מדובר בממשלה שתכלול לפחות 30 שרים. בחוק יסוד הכנסת כתוב שממשלה לא תעלה על 18 שרים. עלות על משרד ממשלתי מגיעה למיליוני שקלים בשנה. ישנם מקומות חשובים יותר להשקיע בהם את הכסף. גם לחלק 500 שקל באופן שוויוני זה לא נכון, כי יש משפחות שלא צריכות את הכסף. זה לא בא בחינם ובסופו של דבר כולם ישלמו על כך".