פוסטה והסגר – עו"ד ישראל קליין: פחות מתחים, יותר ספרים משפחה ונכד ראשון

עו"ד ישראל קליין, נשוי לעינת (עורכת דין) ואב ליערה (עורכת דין), איתמר (סטודנט) ואביה (בקבע), מתגורר בתל אביב.

מה קורה בבית?
"האמת שאני נהנה מכל רגע. היכולת להיות בלי הלחצים היומיומיים הרגילים הוא שינוי מאוד מרענן וחיובי. מאוד בא לי טוב באופן אישי ויש לי את השקט הנפשי. מבחינתי זה מצרך נדרש, מכל הסערות והמלחמות היומיומיות והמאבקים והעובדה שאתה מרגיש שהחיים של כולם כסנגור פלילי, תלויים בך. זה כאילו עוצר רגע ונותן לך חומר למחשבה שבעצם ברמה האישית, המחיר שאנחנו משלמים בחיי היום יום הוא מחיר יקר.
"אני עדיין עובד על תיקים שמחכים לטיפול וזה ארגזים שלא נגמרים אף פעם. מכיון שמישהו הפיץ עלי שהפכתי להיות 'אינסטלטור' בתל אביב, כל עורך דין מפיל עלי את הקליינטים הבעייתיים שלו שאקרא את התיק שלהם ואגיד להם מה אני חושב. אנשים, גם בגלל שהם במעצר והתיקים שלהם לא מתנהלים, מחפשים ישועות ודרכי מילוט".
תובנות?
"אני מנהל שלושה תיקי רצח ועוד שני תיקי נסיון רצח, אז כשמישהו צריך ללכת למאסר עולם לפי חקירה שעשית, אולי עשית משהו לא נכון, או פספסת… מבחינת הלקוח זה כמו מישהו שדוחף לך יד לתוך הגוף, מישהו שתלוי בך כל הזמן ואתה נלחם נגד כל הסיכויים… בימים רגילים זה 24 שעות סביב השעון לחצים בלתי נגמרים.
"למרות זאת בכל ימות השנה אני משתדל לשמור על מינונים נורמליים. למדתי מאבי המנוח שאדם לא צריך למות במקצוע שלו. אפשר לחיות חיים נורמליים גם בלי לעבוד. אבי פעם סיפר לי סיפור כשהיינו בבית קברות, הוא אמר 'תסתכל מסביב על המצבות, מה המשותף לכולם? יש את השנה שהאדם נולד, והשנה שהוא מת, וביניהן מקף. אלה החיים שלך. תראה כמה המקף קטן. מה שאתה מכניס בתוכו הוא מה שיש. התובנה הזו של המקף הקטן היא שאנחנו לא חיים את החיים של מישהו אחר, כדי לרצות אותו, או לשקוע בתוך ביצה ומערבולת, אלא לעצור מדי פעם ולעשות דברים אחרים. זה נותן את האיזונים הנכונים.
דווקא עכשיו, כשזה הופך להיות רוב שעות היום, שהכל בסבבה ורוגע ושלווה, אז אצלי זה פועל מאוד חיובי. למרות שאני רואה את כולם מסביב לחוצים מהמצב, אצלי זה פועל דווקא כתקופה מרגיעה מאוד".

מי בבית?
"אני נמצא עם האשה, הילדים והחתן. הבת שלי, יערה, צריכה ללדת בעשרת הימים הקרובים, אז אנחנו בהתרגשות לקראת הנכד הראשון. זו תקופה לא טובה להגיע לבית חולים ללדת אבל נקווה שנצלח את זה".

מה קורא?
"יש לי זמן נוסף לקרוא את כל הספרים שלא קראתי, ולראות את הסרטים… אתמול קראתי את 'המלחמה שהצילה את חיי' ספר על מלחמת העולם השנייה מנקודת מבטה של ילדה… ספר מומלץ. עכשיו התחלתי לקרוא את 'תקלה בקצה הגלקסיה' של אתגר קרת, קובץ של סיפורים קצרים. בלילה ראיתי בנטפליקס את 'המורדת', על צעירה שמחתנים אותה בישיבת סאטמר בארה"ב והיא בורחת. אבל הסדרה הכי מעולה לכל מי שחובב את התחום שלנו היא 'סמוך על סול' – דרמה קומית על עורך דין בארה"ב. זו השתלמות מקצועית מעולה. אני שוחה גם בבריכה הביתית, חיממתי את המים. חיים מושלמים? מושלמים זו מילה לא טובה. לפי האמנות היפנית, האגרטל הסדוק הוא האגרטל המושלם".
מתי יגמר?
"לדעתי לפני חודש יוני שום דבר לא יגמר. גם אם יעשו נסיונות זה לא יצליח אחרי פסח. אני מאמין שלקראת הקיץ, השפיות תחזור קצת".
פוליטיקה?
"אני חושב שזה איום ונורא מה שקורה, המדינה הזו הורגת את העצמאים. אני מהדור שהתחלנו קודם אז יותר קל לנו. מבחינתי היה צריך לתת דמי אבטלה לכולם, כולל לעצמאים. הייתי גם דואג שיהיה פטור ממסים, שהעצמאים יוכלו לשמור אצלם כדי שיוכלו להתגלגל הלאה. מה שקורה פה הוא שמרסקים את הענף שהמדינה מושתתת עליו. ברור לי גם מאיזה מקום זה מגיע: עובדי מדינה, פקידי ממשלה שעובדים עם משכורות קבועות, לא מסוגלים באמת להבין את המצוקה. כשביבי נותן 500 שקל לילד זה כמו מארי אנטואנט שהציעה לאכול עוגות כשלא היה לחם. זה לעג לרש. אתה עדיין צריך לשלם את כל החשבונות, ואיך אנשים שאין להם עתודות שומן יכולים לשרוד במצב כזה?
"אתה רואה גם שדוגמה אישית הם לא מסוגלים לתת. כמו בקרקס. שר הבריאות שאפילו את הבריאות שלו לא מסוגל לשמור ולהקפיד על הכללים, וגם שר האוצר נעלם לנו. בזמן שהמדינה קורסת מבחינה כלכלית והעסקים קורסים, הנושא הכי מדובר הוא המעון השני של ראש הממשלה וממלא מקומו. אנשים מנותקים. הולכת להיות ממשלת חירום לאומית, שלא מסוגלת לעשות צעדים נורמליים, כלכליים מיידיים. אנחנו רואים איך זה במדינות אחרות, אבל אצלנו כאילו אין רצון לעזור".