אף פעם לא חיבבתי את החג הזה, בלשון המעטה. הזכרונות שלי מהילדות כוללים ברכות מייגעות בליל הסדר, והמתנה לאוכל (מי שמכיר אותי יודע שאני לא אוהבת להמתין, בעיקר לאוכל). כל מיני כללים ממשטר ג'רבה–בגדד עליהם גדלתי, שלפני ליל הסדר אסור לאכול בחלק הזה של הבית, והאגף הזה כבר כשר אז אסור לשבת. אני עדיין זוכרת את שמשון הכבש, שעלי חבר של אבא מהפזורה הבדואית העניק לנו לרגל החג. טיפלתי בשמשון כמה ימים עד שיום אחד שמשון נעלם, ולימים הבנתי שאכלתי את שמשון. מחילה מהצמחוניים, אני מאמינה שגם אנחנו חלק משרשרת מזון.
אני זוכרת את האופן שבו סבא שלי ראשי זכרונו לברכה ניהל את ליל הסדר ביד רמה, עם ברכות בארמית כיאה למכובדי בבל. הוא היה עיראקי חכם שדיבר שפות רבות, וסידור הפסח שלו משמש עד היום את הורי בליל החג. לימים, לאחר פטירתו, המרנו בבית הורי את היין תירוש המתוק שהוא הקפיד עליו ליין אדום יוקרתי, ואחרי הקושיה הראשונה כולנו כבר צחקנו ושכחנו איפה הפסקנו בהגדה. אגב, אצלנו במשפחה המורחבת ישנו שילוב מקסים בין בית הלל לבין בית שמאי בשולחן החג, בדיוק כמו השילוב באורחות חיי של שני הוריי. מצד אחד אוכלים קטניות ואורז וחומוס, אך מקפידים לחומרא בהרחקת כל חמץ מובהק שאינו בעל הכשר לפסח (בכל זאת, אימי דתיה).
ברמה האישית, החג הזה לא היה טוב אליי בשנים האחרונות, פסח של השנה שעברה בכלל שבר את כל השיאים, ולשם לא אכנס כי את הפרק הזה סגרתי!
מלבד זאת, לקחת ממכורה לפחמימות את הפסטה והפיתות למשך שבוע זה כמו לקחת לתינוק את חלב אימו. אחרי מספר ימים מתרגלים לשינוי אבל זה ממשיך להיות עצוב, והעצב מתחלף בשמחה מיד עם צאת החג והנגיסה במופלטה הראשונה.
אחרי שהתרסתי נגד משה רבנו וחג הפסח אציין כי בחודש בו חל פסח יש משהו קסום באוויר. התחדשות של בוא האביב, פריחת השקדייה הופכת לוורודה וענוגה בתוך השדות בדרך למושב, השמש שמפציעה אלינו ומתחילה החלפת הארון מבגדי החורף לבגדי האביב והקיץ.
אז מה נשתנה הלילה הזה? שהשנה נחגוג את חג הפסח בסימן סגפנות פשטות ובדידות, סגרגציה לעומת אינטגרציה, ריחוק לטובת דאגה לשלום מבוגרינו. לא תהיה לנו זארה לרכישת אאוטפיט לערב החג, נשב בגפנו עם פיג'מה וגבות לא מסודרות בליל סדר, שלא ישכח לדורי דורות. את סדר הברכות יחליפו משדרי החג בערוצי הטלוויזיה, לשם העלאת מורל העם. את הכבש על האש עם כל החמולה ביום המחרת תחליף מצה עם שוקולד בסלון הדירה השכורה.
זה לא מעציב אותי או מפריע לי במיוחד, כי אם נחזור לרישא, אני לא עפה על החג הזה. ובכל זאת הלב נחמץ, על אמא ואבא שלי ועל אמא ואבא של כולנו, שלמעשה ליבם נחמץ עלינו.
כל שנותר לי לאחל זה שנהיה לראש ולא לזנב, ושיסתלקו מעלינו כל אויבנו, כן כן, גם אתה וירוס קורונה ארור, כי את ליל הסדר הבא אני מבטיחה לאהוב.
