בסצינת הסמים של מתחם התחנה המרכזית הישנה בתל אביב נראה שהחיים ממשיכים כרגיל, גם אם יש פחות תנועת כלי רכב, ומרבית העסקים סגורים.
עיריית תל אביב ערכה השבוע מבצע הסברה צנוע לעיתונאים שבו אנשי יחידת סל"ע (סיירת לביטחון עירוני) בשיתוף המשטרה עברו ברחוב נווה שאנן וכרזו באנגלית, אמהרית, טיגרית, וערבית לשמור מרחק ולא להתקהל. הפקחים עברו בבתי עסק של קהילת המהגרים מאפריקה בעיקר והסבירו להם שלפי נהלי משרד הבריאות אסור להם להתקהל.
אבל דומה כי ההקפדה על ההוראות, האכיפה, אינה תואמת את זו שבה נוהגים מול הסוחרים בשוק הכרמל או שוק התקווה הסמוך. כך למשל, במהלך הסיור מצאו הפקחים חמארה פתוחה עם שניים או שלושה סועדים. עד שהשוטרים הצטרפו לפקחים, הסועדים נעלמו מהמקום ובעל הבית הבהיר שהמקום פועל כעסק של משלוחים – נציגי המדינה עזבו אותו לנפשו בסוג של חוסר אונים.
ריטלין והרואין
מוטי כ"ץ, מנהל הקבוצה "דרום תל אביב בקריז" וחבר ועד השכונה, מספר לאתר "פוסטה" כי מבחינת השליטה של מבקשי המקלט בסצינת הסחר בסמים במתחם ישנה מדיניות של עסקים כרגיל – מבחינת סוחרי הסמים, הנרקומנים והמשטרה. "יש פה שפע של סמים, יש היצע וביקוש מאוד גבוהים".
עוד הוא מתאר ל"פוסטה" את מצב העניינים עברה ניידת משטרה סמוך להתקהלות של מבקשי מקלט ונרקומנים אשר הסתודדו כשהם עסוקים בדבר אחד בלבד, וזה לא הקורונה, אלא סמי הרחוב האהובים עליהם, מריטלין ועד הרואין.
שלומי רביבו, מנהל ארצי של תוכנית יזהר (התוכנית הלאומית למזעור נזקי סמים, החלפת מחטים של מזרקים, הפניה לגמילה וכדומה), אומר כי אצל "הלקוחות" שלו אין לכאורה שום שינוי בעקבות משבר הקורונה. "אדם שמזריק הרואין צריך לעשות את זה כל ארבע שעות… צרכן סמים יעשה הכול כדי לצרוך את המנה שלו אחרת הוא יקבל קריז, זו אוכלוסייה שנמצאת בהישרדות מתמדת בלי שום קשר למגיפת הקורונה".
לפי איש השטח רביבו, הנרקומנים בתחנה משתמשים כיום בעיקר בריטלין והרואין. "הם מזריקים ריטלין או מסניפים אותו, החומר נכנס למערכת הדם ועושה להם תחושה של היי, כמו קוקאין. לחלקם זה נותן יותר זמן בין שימוש לשימוש בהרואין. יש שוק שחור שלם שבו מוכרים ריטלין בגרושים. אם שוטר עוצר ברחוב אדם עם חמישה כדורי ריטלין הוא לא יכול לעשות שום דבר".
לדברי רביבו, אמנם הקורונה לא גרמה לשינוי בהרגלי הצריכה של הנרקומנים, אבל בעקבות המשבר צרכני הסמים צריכים להתאמץ הרבה יותר כדי להשיג את הכסף. "אם פעם הנרקומנים היו עומדים בצומת שעה כדי להשיג 50 שקל למנה מעוברי הדרך, היום הם חובשים מסיכות ונדרשים לחכות חמש שעות ואפילו יום שלם עבור כסף למנה. אלה מהם שאוספים בקבוקים למחזור נתקלים במסעדות וקיוסקים סגורים, הפרנסה הזו שלהם נגמרה למעשה".
בהקשר הבריאותי רביבו מספר כי צרכני הסמים ברחוב הם אנשים מאוד פגיעים, "הם נושאים המון מחלות בגלל שהם נמצאים ברחוב בתנאי היגיינה לקויה כל השנה בלי קשר לקורונה. המערכת החיסונית שלהם מאוד חלשה… הנטייה הראשונית היא להתרחק מהם, במיוחד כעת עקב המשבר הבריאותי. מאז שהתקנות לשעת חירום נכנסו לתוקף הנרקומנים נחשבים למצורעים, הצוותים של יזהר הם היחידים שנותנים להם יחס אנושי".
בעקבות המשבר, גם העובדים של פרויקט יזהר ניצבים מול אתגרים חדשים. "גיבשנו נהלים חדשים. אנחנו עובדים עם אמצעי מיגון קפדניים ושומרים איתם על מרחק של שני מטר. בסוף כל טיפול אנשי הצוות מחטאים את הידיים שלהם עם חומרים מיוחדים. יש לנו בארגון מעל ל-50 מתנדבים. ביקשנו מאלה מהם שנמנים עם האוכלוסייה בסיכון, שיישארו בבית. חלקם קיבלו את ההנחיה בצורה מאוד קשה ועדיין רוצים להגיע לעבודה. זה גורם לקיצוץ בכוח אדם, אבל בגלל שהצוות חדור מוטיבציה, אנחנו ממשיכים לעבוד".
גמילה על תנאי
בצד השני של חיי הנרקומנים ממתינים מרכזי הגמילה המעטים שהמדינה עדיין מסבסדת, ואלה הפרטיים. "אנחנו ניצבים בפני אתגרים שלא הכרנו בעבר", אומר לאתר "פוסטה", ישראל רובינשטיין, דובר מרכז רטורנו בבית שמש לגמילה מסמים הימורים ועבירות מין. "ביטלנו ביקורי משפחות למטופלים שלנו, וגם חופשות המטופלים בוטלו, אבל הם מקבלים את ההנחיות בהבנה, גם אם קשה להם להתמודד עם זה".
רובינשטיין מספר כי בעקבות משבר הקורונה הביקוש לטיפול גובר לכאורה, שכן המשפחות מסתגרות בבתים ולמכורים קשה יותר להשיג כסף לסמים. "משבר הקורונה הוא זמן מועד לפורענות וסכנה להתמכרויות גוברת. אדם במצוקה ובחרדה תמיד ירצה לפרוק אותה, יש כאלו שיפרקו את המצוקה באמצעות פורנוגרפיה ויש כאלו שיפרקו את המצוקה באמצעות צריכה של סמים ואלכוהול".
ועדיין, הכנסת מטופלים חדשים למרכז הגמילה נעשית בצורה יותר מבוקרת. "מטופל חדש שרוצה להגיע לטיפול גמילה חייב להיכנס לבידוד למשך 14 יום אצלנו, ויקבל שם את הטיפול הטוב ביותר, גם אם קשה יותר לטפל בו".
מטופלי היום במרכז הגמילה, בעיקר אלה המכורים להימורים ומין, אינם רשאים להגיע למרכז, והרצף הטיפולי שלהם שנכפה בצווים משפטיים נשמר באמצעות שיחות וידיאו בלבד.
רובינשטיין מספר כי הטיפולים במרכז עצמו נמשכים, אבל בקבוצות קטנות וללא מגע אדם. "הנחיות משרד הבריאות, שמירת המרחק ואיסור המגע, מציבות אותנו בפני אתגרים טיפוליים חדשים. למשל, בסיום כל קבוצה טיפולית נהוג לאחוז ידיים במעגל גדול ולקרוא יחד את תפילת השלווה, שבסיומה כל המשתתפים גם מחבקים אחד את השני. זה חלק מאוד חשוב בטיפול, שבו מטופל אחד מחזק את חברו, מה שמחדש אצלהם את תחושת השייכות, אבל בגלל משבר הקורונה בוטל הנוהג הזה".
רטורנו הוא מרכז גמילה שמותאם לאוכלוסייה דתית חרדית, וגם עובדה זו מאתגרת אותו לנוכח סרבנות הקהילה בחוץ להישמע להנחיות הסגר והבידודים. "אצלנו בבית הכנסת לא מתכנסים יותר מעשרה אנשים, ואת התפילות עושים לרוב בחוץ בכלל".
מניעה וירטואלית
שלי אברמסון, מנהלת מניעה ארצית בעמותת אל סם, מדברת אף היא על מצב הסיכון שמציבים ימי קורונה בפני המכורים: "המשבר מעלה את הרף של חרדה ומחריף את ההתמכרות. התמכרות מחריפה ככל שחרדה עולה, וככל שהלחץ בתנאי הבידוד עולה. אצל מתמכרים זה יוצר תחושה של חוסר אונים, בלבול והגברת התמכרות. בעבר נערים היו מעשנים ג'וינטים פה ושם, עכשיו שהם בבית זו מהות הקיום שלהם. צעירים מוצאים את עצמם בבית ללא מסגרת. משבר הקורונה יוצר מצב של חוסר וודאות שמציף חרדות אצל כולם".
עמותת אל סם שעברה תהפוכות רבות בשנים האחרונות ניצבת כעת בפני אתגר טיפולי שלא היה במשך 40 שנות קיומה. "אין טיפולים פנים אל מול פנים בגלל הנחיות משרד הבריאות, ולכן הטיפולים נעשים בצורה וירטואלית", היא אומרת. "אחד המאפיינים של טיפול הוא קשר עין עם המטופל, שפת הגוף משקפת את המצב הרגשי של המטופל. אנשים צריכים לדבר על דברים קשים ומורכבים, לכן קשה לעשות את זה בצורה וירטואלית בלבד".
