בשמונה למרס חל יום האשה הבינלאומי, ולפי דוקטור גוגל מוקד החגיגות נע בין ציון כללי של כבוד ואהבה כלפי נשים, לבין ציון ההישגים הכלכליים, פוליטיים וחברתיים של בנות המין היפה.
אני אישית מתרגמת את היום הזה ליום שמקדש אותי ואת אחיותיי הנשים, היכולת לתמרן בין קריירה, אימהות, יופי, עוצמה וכוח לצד רכות ונשיות. את בני הזוג שלי לימדתי במרוצת השנים שיום האשה הוא היום הנכון להביא לי פרחים (ואלו שהכירו אותי טוב ידעו על חיבתי ליהלומים). אישית אני נוהגת לחגוג את הנשיות שלי יום יום, את ההישגים שלי כעורכת דין מצליחה, את הזכות לקנות לעצמי מה שבא לי מתי שבא לי בזכות עבודה מאומצת, את הכיף של לפתוח את הארון בבוקר וללבוש את הבגדים הכי יפים שלי עם נעלי העקב הכי גבוהות שלי, וגם את היכולת שלי להביע עמדה פוליטית ולהשמיע את קולי בכל היבט, הכל במקביל לצד הנשי הרך והמטופח. אל תטעו, גם אני מסננת מדי פעם איזו קללה ערסית במבטא של ילדת רחוב.
אם תשאלו אותי מי הן הנשים שאני רואה בהן עוצמתיות, אז הרשימה מגוונת וכל אחת ברשימה היא קיצון אחר, לטוב או לרע: שרי אריסון לדוגמא, אדירה ביכולתייה העסקיות, באור שסביבה ובנתינה שלה; קים קרדישיאן הבינלאומית היא כליל השלמות במראה שלה ובבטחון העצמי שלה; וכן, גם שרה נתניהו שחייה ואישיותה חשופים לעיני כל כמו בזכוכית מגדלת של קוסמטקאיות (לופה), היא מעוררת את התפעלותי בזכות יכולות ההכלה וההישרדות שלה. בסופו של יום, כל אחת מאיתנו נאלצת לשרוד משהו.
בימים האחרונים מתחוללת מלחמת עולם שלישית בתוך זירת הבוץ של הנשים הדעתניות, בפייסבוק, בקבוצות ווטסאפ מחתרתיות, ובמדורי הנשים בעיתונים. כולן מנסות להבין מה בדיוק קורה בקליקת עורכות הדין לנוכח ה"חטא הנורא", שומו שמיים, במחוזות לשכת עורכי הדין העזו לתכנן ליום האשה הבינלאומי סדרת ימי כיף העוסקים בסטיילינג, ביוטי ופאן.
המהומה הפמינסטית הרדיקאלית שמתרגשת עלינו מאיימת להשאיר אבק לקורונה, לסארס ולשפעת החזירים הישראלית גם יחד. גידופים, הכפשות והשפלות של אשה את רעותה, אפילו איומים מביכים לחשוף נטיות מיניות, ובעיקר דברים קשים נגד יוזמת האירועים, ראשת מחוז מרכז עו"ד רומי קנבל שניפצה את תקרת הזכוכית תוך שהיא מחבקת כל אחת בדרך. חלק מעורכות הדין הזועמות עטו על עצמן מניירות של ראשות ארגוני פשיעה עם שיניים חשופות, כמו שלא ראיתן אפילו ב"מלכות". אגב, אחת המלינות כבר צולמה בעבר ללא ידיעתה מאיימת על הגרוש שלה בפני מצלמה נסתרת, שהיא תמציא שהוא היכה אותה.
מאחורי המתקפה הבוטה של קומץ הנשים נטען, כי משפיל ומעליב אותן שביום האשה מתוכננת פעילות העוסקת ביופי ומראה, ולא באקדמיה. מדוע לא הוזמנו מדעניות, ספורטאיות מצליחות, מדוע אין הרצאות תוכן מעמיקות הנוגעות להשכלתן ובינתן של עורכות הדין ומכבדות את מעמדן. אפילו על הצבע של הפלייר לאירוע (ורוד, ישמור השם) נמתחה ביקורת קשה ומנומקת היטב, לשיטתן. לטענת המלינות, לשתי הדמויות המצוירות בהזמנה מראה של בובה מגוחכת. אז הן הרגישו מושפלות כי נפלו השמיים מבחינתן, הזמינו אותן ליום קליל וכייפי ללא ג'קטים וללא הרצאות משפטיות מקצועיות.
במשך 48 שעות השבוע קראתי אל תוך הלילה תגובה אחרי תגובה, פוסט אחר פוסט, ניסיתי להבין מה מקור הכאב של אותן נשים שתוכן האירוע הוורדרד כל כך השפיל אותן, מה הניע את ההתרעמות של עיתונאיות באתרי אינטרנט ממסדיים, עד כדי כך שהן מנסות להשיג כרטיס לאירוע (סולד אאוט) באמצעות חברות הלשכה, רק כדי לסקר את המהומה. שאלתי את עצמי, האם התעסקות של כמה שעות במראה ובנושאים קלילים של יופי ולייף סטייל מהווים פגיעה ביכולות האינטלקטואליות שלנו? באינטילגנציה? בכישורים? האם העובדה שאשה המתמרנת בין נשיות ומראה לבין העולם העסקי מהווה בהכרח שימוש במראה ונשיות לצורך קידום עסקים ואינטרסים? האם דווקא אשה סקסית ונאה היא זו שתגיש תלונת לשווא נגד הבוס שהטריד אותה מינית? מי טו, בהפוכה?
התהיות הללו עלו בתוכי פנימה, מחוץ לבריכת הבוץ הוירטואלית בה התגוששו אחיותיי וחברותיי הבננות.
בעיני, ההיפך הוא הנכון, אשה שבטוחה בעצמה וביכולותיה לא תרגיש אי נוחות מעצם ההתעסקות במראה שלה. היא תדע להיות אשת עסקים מבריקה ובתוך שגרת העבודה שלה תדע למצוא את הזמן כדי לקפוץ אל התור שלה – לאק, ג'ל, עיצוב גבות, שיער. האשה העוצמתית מעצימה את חברותיה, מפרגנת להן ולא מעליבה אותן, היא גם מרגישה נוח לגמרי כאשר היא מקבלת הזמנה ורודה לאירוע נשי. כל זאת משום, שהיא פשוט שחררה כבר את רגשי הנחיתות שלה מהמאבק המגדרי הזה שמשום מה מתעקש להנציח את המאבק בנשים, לרוב בנשים היפות.
זו אשה גדולה.
