יום אחד כאשר קצין המשטרה, סנ"צ יעקב לופז, ראש חטיבת התביעות לשעבר בלהב 433, חזר עם בנו מטיול בר מצווה בחו"ל, נגשו אליהם אנשי משטרת הגבולות ובקשו מהם להצטרף אליהם לחדר צדדי. שם, הם המתינו שעה ארוכה כמו אחרוני הבדוקאים או סתם זרים מעוררי חשד המבקשים להיכנס לישראל. העיכוב של האב ובנו הסתיים בכך שאחד מפקידי משטרת הגבולות מסר לקצין המשטרה מכתב קצר ובו זימון לחקירה במחלקה לחקירות שוטרים. לופז חזר הביתה המום אבל אז רק התחילו ארבע שנים של סיוט מתמשך, עד השבוע.
חקירת מח"ש, שנפתחה אז בעקבות תלונות שהגישו שלוש קצינות ביחידת התביעות של להב 433 נגד מפקדן על הטרדה מינית כביכול, עברה להליכים משמעתיים במשטרה – ונסגרה בלא כלום: בית הדין לענייני משמעת זיכה את הנאשם, מפקד יחידת התביעות, סנ"צ יעקב לופז, מכל עבירה שיש בה הקשר או אבק מיני. בתוך כך, בית הדין ביקר בחריפות את מח"ש ואת מחלקת התביעות באגף המשמעת של המשטרה, על חקירה מגמתית שקנתה את טענות הקצינות המתלוננות במלואן, ולא בדקה את תשובות מפקדן.
"לא ניתן להתעלם מתחילת מסלול ענישתו של הנאשם בעיכובו לחקירה לעינו בנו בן ה-13, כאשר נחתו לאחר טיול משותף, לא היה זה הכרחי, העיתוי של פעולה זו היה אומלל", כתבה על העיכוב בשדה התעופה נשיאת בית הדין לערעורים לשעבר, אשר ניהלה את הגישור בתיק, ואחריה הוסיפו הדיינים בגזר הדין. שופטי בית הדין מתחו ביקורת על המתלוננות ורמזו כי הן תיאמו עדויות באופן לא חוקי, במעשים אשר אינם הולמים שוטרים. קל וחומר כאשר מדובר במתלוננות אשר במסגרת תפקידן בתביעה המשטרתית הן מגישות כתבי אישום נגד אזרחים, ואמונות על שלטון החוק.
סנ"צ לופז שימש ראש יחידת התביעות בלהב וקודם לכן כסגן ראש היחידה בשנים 2013 עד 2015. בעקבות תלונות של כמה תובעות עליהן היה ממונה ביחידה, הוא הועבר מתפקידו. לאחר חקירת מח"ש התיק הפלילי נסגר, אבל הוגש כתב אישום לבית הדין למשמעת, שכאמור – גם ממנו לא נותר דבר. מעל הכל ניצב סימן שאלה על תפקודה של עוד יחידה משטרתית רגישה.
כתב האישום שהוגש נגד סנ"צ לופז לבית הדין למשמעת לפני שלוש שנים אחז תשעה עמודים ומספר אישומים בהטרדות מיניות לכאורה. בשל אופיים המינורי מלכתחילה של האירועים נותב ההליך לבית הדין למשמעת, ולא לבית המשפט. עם זאת, יש לציין, גם הליך בבית הדין נושא בחובו משמעויות חמורות לנאשמים. בכתב האישום המקורי נטען כי הקצין הטריד מינית לכאורה, באירועים כמו מחמאה לקצינה על הופעתה והשמעת בדיחות גסות.
סימני השאלה עלו כבר לאחר ששופטי בית הדין, נצ"מ רקפת לוין גורדון, נצ"מ דרור אסרף וסנ"צ תמר עמית שמעו חמש עדות, ועדי תביעה ראשונים מתוך 15. "בלבנו התעוררה תחושת אי נוחות שמא העדויות אינן משקפות את מסכת העובדות", כתבו – והמליצו לצדדים לפנות לגישור שהתקיים בפני נשיאת בית הדין המשמעתי לערעורים, השופטת בדימוס שולמית דותן. לאחר מספר דיונים רב אצל השופטת דותן ולאור המלצתה, הצדדים הגיעו להסדר טיעון שבמסגרתו נכתב כתב אישום חדש, שהקשר שלו לקודם קלוש. כתב האישום החדש לא התייחס לאף אחת מהמתלוננות ואין בו קונוטציה מינית כלשהי. מפקד יחידת התביעות הואשם בהתנהגות שאינה הולמת בנסיבות של התבטאויות לא ראויות. התיק הסתיים בנזיפה ללא כל עונש נלווה.
"סימנו את המטרה וירו חיצים"
חרף הסיום בהליך הגישור, בית הדין לא חסך את ביקורתו הקשה על הליכי החקירה וניהול המשפט. מח"ש, ובעקבותיה על מחלקת המשמעת במשטרה, שהגישה את כתב האישום, "סימנו את המטרה ואז ירו את החצים", כתבו השופטים. הם תיארו חקירה דורסנית שמציגה מציאות אירונית בה הנאשם – קצין משטרה בכיר – נופל קורבן להתנהגויות הדורסניות המקובלות בגופי החקירה נגד אזרחים, באופן יומיומי. במציאות שבה מתרבים המקרים בהם גם אנשי משטרה מוצאים עצמם בחקירות – הם זוכים לטעום באופן אירוני כאמור את טעמו המר של הצד השני.
בתיק זה, בית הדין קבע כי חקירת מח"ש נגד סנ"צ לופז התעלמה לחלוטין מטענות החשוד הבכיר, ולמעשה – כלל לא נעשה ניסיון לבדוק את גרסתו. "הנאשם נקב בשמות עדים שונים שיכולים לתמוך בגרסתו אך החוקרים נמנעו מגביית עדויותיהם. חקירת מח"ש התמקדה בגביית עדויות ממתנגדי הנאשם (ביחידה), כשלדבר השפעה ברורה על תוכני החקירה".
בית הדין מתח ביקורת לא רק על חקירה מוטה, אלא גם על גורמי התביעה המשטרתית במחלקת המשמעת שהתנהלו כחותמת גומי של מח"ש, ושל המתלוננות – קצינות המשטרה. לפי ההחלטה, זו היתה חקירה בלתי אובייקטיבית, שלא קיימה בדיקת עובדות זהירה, ובנוסף לא עברה מסננת ביקורתית של פיקוח בתביעות. השופטת דותן כתבה על כך בסיום הליך הגישור, כי "כתב האישום המקורי (שנמחק) אימץ באופן מלא את כל טענותיהן העובדתיות של המתלוננות, אימץ גם את הסבריהן ופרשנותן לאירועים. כתב האישום התעלם לחלוטין מגרסת הנאשם בחקירותיו, למרות שהלה מסר גרסה מפורטת ביחס לטענות שנטענו כלפיו. כמו כן, כתב האישום המקורי ייחס לנאשם טענות רבות עליהן כלל לא נחקר במח"ש, כך שגרסתו להן לא ניתנה ומטבע הדברים לא נלקחה בחשבון".
בין הראיות האוביקטיביות שהחוקרים נמנעו מאיסופן, שיחה שהקליטה אחת המתלוננות עם סנ"צ לופז. לדברי השופטים, "חוקרי מח"ש היו חייבים לעוט על האוצר" אולם במח"ש טענו שההקלטה אינה רלוונטית. כאשר פרקליטו של הנאשם, עו"ד בנצי קבלר, דרש את ההקלטה התברר כי היא רלוונטית מאוד לטענות ההגנה, על כך שהצהרות המתלוננת אינן מבוססות. במקרה אחר בתיק, החוקרים לא טרחו להשיג את פלט השיחות בין אחת המתלוננות לנאשם. עו"ד קבלר כן התאמץ להשיג את הפלטים, ואז התברר כי לא הנאשם יצר את הקשר ה"אינטנסיבי" עם המתלוננת שהיתה בחופשת לידה, כפי שנטען. "לא רק שהקשר היזום מצידו של הנאשם שהיה מפקדה היה סביר, אלא שהמתלוננת היא זו שהתקשרה אל הנאשם מיוזמתה, מספר כפול של פעמים, ומשך השיחות שיזמה איתו היה ארוך פי שלושה".
עובדה מסמרת שיער אחרת שחשפה ההגנה מלמדת כי אחת החוקרות בצוות החקירה במח"ש הכירה את לופז, כמרואיינת שלו בעבר. הקצין ראיין אותה פעמיים בנסיונות שלה להתגייס כתובעת משטרתית, ודחה אותה. כאשר סנ"צ לופז גילה כי הגלגל הסתובב והמרואיינת היא כעת אחת מהחוקרות שלו, הוא פנה לראש צוות החקירה דובי שרצר ונענה בפיהוק. החוקרת המשיכה לשבת בחדר החקירות ואף הופיעה לדיון בבית משפט, שבו ביקשה צו לעיון בטלפון הסלולרי של לופז.
בגזר הדין יש רשימה ארוכה של ליקויי חקירה ותיאום עדויות בין המתלוננות לבין עצמן, בין המתלוננות לבין החוקרים, ובין החוקרים לבין עצמם, למשל, בחקירה היחידה שצולמה נראה חוקר מורה לחוקרת שהקלידה את השאלות והתשובות: "אל תרשמי". לקראת סיומו של גזר הדין נשמרה פסקה נוקבת למתלוננות, תובעות משטרה ביחידת העילית להב 433: "התעוררה בלבנו תמיהה באשר להתנהלות המתלוננות, קצינות משטרה ועורכות דין, תובעות מנוסות שמצופה היה מהן להתנהג אחרת, לגלות אחריות מערכתית ומקצועית ולהעיר את עיני התביעה כמו גם להקפיד על התנהלותן שלהן. ההגעה להסדר טיעון חסכה בירור מעמיק של נקודה זו, שעלול היה להביא להסקת מסקנות, לא רק באשר להתנהלות התובעת, אלא גם באשר להתנהלותן של המתלוננות".
בהקשר זה בית הדין התייחס לחשיבות האינטליגנציה הרגשית בפיקוד, והצורך למנוע "אווירה של מקורבים" שהולידה את הסכסוך בתיק הזה. המגשרת, השופטת דותן, כתבה על זה: "האווירה ביחידה היתה טעונה בשל תחרותיות, סכסוכים אישיים, רכילויות ורגשות קנאה בין המשרתים בה, גם בשל טענות על יחס מפלה של כביכול כלפי חלק מהתובעים, גם בשל המחנאות שהתקיימה כשמחנה אחד הוא של מקורבי הנאשם והמחנה האחר הוא של מתנגדיו".
בסופו של הגישור, סנ"צ לופז הודה כי "מספר פעמים התבטא מילולית באופן בלתי הולם, כלפי חלק מהפקודים ביחידה באופן שהיה בו להביך או לגרום אי נוחות, והתנהל באופן שאפשר היווצרות יחסי חברות קרובים עם חלק מהפקודים, במידה החורגת מיחסי עבודה קורקטיים". התיק הסתיים בנזיפה.
עו"ד קבלר מסר בתגובה: "מטבע לשון כמו 'הצדק יצא לאור' עדיין מרגשת, גם אם הדבר קורם עור וגידים לאחר שנים רבות. אני תקווה שהמשטרה תשכיל לתת ליעקב (יוקי) לופז תפקיד שישקף את היכולות שלו ותפצה אותו על השנים האבודות שבהן המשטרה הפסידה קצין מצטיין".
שירגישו איך זה שתופרים תיק.
לא ממש זוכה…
הורשע בהתנהגות בלתי הולמת (הערות פוגעניות) ונענש בנזיפה.