על פי הערכות, בישראל יש עשרות רוצחים שזכו לעונש מופחת בגין מעשי רצח שביצעו, בשל העובדה שסבלו מבעיה נפשית בעת ביצוע הרצח. הנושא הזה עלה לכותרות בעקבות רפורמה שאושרה לפני כשנה בכנסת, הקובעת בין השאר תיקון רטרואקטיבי בפסקי דין חלוטים של מי שהורשעו לפני שנים ברצח בענישה מופחתת, מחמת מצב נפשי, ולא נשפטו למאסר עולם.
המדרג החדש של עבירות המתה, שאושר על ידי הכנסת, קובע כי מורשעים ב"המתה באחריות מופחתת" יישאו בעונש מקסימלי של 15-20 שנים בהתאם לנסיבות. בהוראות המעבר שאושרו עם החוק, נקבע כי מי שהורשעו לפי החוק הישן בנסיבות דומות של רצח בענישה מופחתת (לפי סעיף 300א'), יתוקן עונשם לפי העונש המקסימלי בחוק החדש, וזאת גם אם במקור נשפטו למעל 20 שנה.
בעקבות ההחלטה המעוררת מחלוקת, ארגון משפחות נרצחים ונרצחות הגיש עתירה לבג"ץ שבה ביקש את ביטול "הוראת המעבר", שמקלה לטענתם על מורשעים בעבירת רצח, שחוזרים לחברה אחרי זמן קצר יחסית לעומת המעשה המחריד בו הורשעו. הארגון טוען על פי בדיקה שערך, כי משמעות הדבר היא קיצור תקופת מאסרם של כ-20 רוצחים מורשעים בשנים רבות (במקרה הקיצוני – קיצור של 12 שנים). מדובר במי שלא נידונו למאסר עולם עקב הפרעה נפשית, או מצב נפשי שקדם לרצח עקב התעללות ממושכת של הקורבן בנאשם. לעתירת משפחות הנרצחים הצטרפה באופן פרטני אורה סלומון, אשר אחותה שרה נרצחה בידי בן זוגה, סוהר שב"ס לשעבר, שכרת את ראשה ונידון ל-27 שנות מאסר בלבד. עקב החוק החדש, עונשו יתקצר ל-20 שנים.
בעתירות שהוגשו על ידי עו"ד רותי אלדר, היועצת המשפטית של הארגון, ועל ידי עו"ד רוני אלוני סדובניק, נטען כי "הוראת המעבר" שמביאה לקיצור עונשים חלוטים נחקקה במחטף, ואושרה על ידי חברי הכנסת מבלי שקיבלו הסבר על משמעותה. עוד נטען כי בישיבה שכונסה אחרי שהכנסת כבר הצביעה על פיזורה, לא התקיים דיון סדור ונציגי משרד המשפטים (מחלקת ייעוץ וחקיקה) אף הטעו את חברי הכנסת ומסרו להם נתונים שלא נבדקו, לפיהם מדובר במקרים בודדים ויקוצר עונשם של שניים שלושה רוצחים שפוטים בלבד.
בתשובה לבג"ץ ביקשה המדינה לדחות את העתירה על הסף, ומסרה כי עד כה הוגשו חמש בקשות לקיצור תקופות מאסר כתוצאה מהתיקון. שלוש מהבקשות כבר התקבלו ועונשיהם של הרוצחים קוצרו. הפרקליטות טוענת כי לפי הנתונים שבידיה צפויות להיות מוגשות בקשות לקיצור מאסר של ארבעה אסירים נוספים.
השופטים דוד מינץ, ניל הנדל ואלכס שטיין כתבו כי "דין העתירה להידחות על הסף, מחמת היעדר עילה להתערבות. עיקר טענות העותרים נסובו על פגמים שנפלו, לטענתם, בהליך החקיקה. ברם, הלכה היא כי התערבותו השיפוטית של בית המשפט בדבר חקיקה שמורה למקרים נדירים בהם נפל בהליכי החקיקה פגם היורד לשורש ההליך" . השופטים הוסיפו כי "אימוץ העיקרון של תחולה למפרע של דין מקל איננו בגדר חידוש. לבנו עם משפחות נפגעי העבירה אשר סבלם רב ובלתי ניתן לאיחוי ולריפוי. עם זאת, אין העתירה מגלה עילה המצדיקה את הסעד הקיצוני המבוקש, ביטולה של הוראת חוק".
מארגון משפחות נרצחים בראשות לרה צינמן נמסר בתגובה: "למרבה האכזבה, במקום לתקן את העוול שנגרם למשפחות הנרצחים והנרצחות ולציבור כולו, הפרקליטות בחרה להתחפר, והנשכרים היחידים מהתיקון המקומם הם הרוצחים. גם אם נניח שנציגי משרד המשפטים לא ידעו בכמה מקרים מדובר, ובאלו מקרים חמורים – מחדל עצום בפני עצמו – אזי היה מצופה כי אחרי שנחשפה התמונה תגלה הפרקליטות אומץ ותציע דרך לתיקון או לפחות לריכוך הוראת המעבר הדרקונית. הדיון ברפורמה בעבירות ההמתה מתגלגל כבר משנת 2007 כאשר מונתה ועדת קרמניצר לבחינת עבירות ההמתה בישראל. לא היה נגרם כל נזק אם חקיקתו היתה נדחית בעוד שנה ואפילו שנתיים, לאחר שסעיפים קריטיים לא לובנו כראוי. אין להתעלם מכך שמדובר בעבירה החמורה ביותר בספר החוקים, שכל תו ותג בה מחייב אחריות וזהירות יתרה. ארגון משפחות נרצחים ונרצחות תמך בצורך לבצע רפורמה יסודית בעבירות ההמתה, אך איש לא שיער כי אישור הרפורמה יוכתם בסעיף שהוצג כטכני, ומכוחו יקוצר באבחת קולמוס מאסרם של רוצחים מסוכנים בשנים רבות, ללא כל תנאי, ללא פיקוח, וללא שיקול דעתו של בית המשפט".
