הטור מוקדש לזכרן של כל אותן נשים שנרצחו על ידי הגבר שאהב אותן, לכאורה, ולזכרה של מיכל סלה ואסתי אהרונוביץ שנרצחו על ידי הגברים שהיו אמורים להגן עליהן.
מיכל סלה היתה בת, אם, אחות, עובדת סוציאלית, חברה ואשה מדהימה. אלירן דקר אותה 11 פעמים בנוכחות ביתם התינוקת ושהה לצד גופתה יממה שלמה, הוא קינא לה בטירוף ורצה אותה רק לעצמו. היא ניהלה יומן ששפך אור על חייה העצובים והמפוחדים לצד בעלה הרוצח הנאלח ועל הכוונה שלה להציל את עצמה. למרבה הצער היא לא הספיקה להציל את עצמה.
השבוע הוגש כתב אישום נגדו לאחר שהוא שתק בקור רוח מרגע הרצח, ועד שהתגלה יומנה של מיכל.
מיכל היתה בעלת מקצוע משכילה, אשה עצמאית, מטפלת, תראפיסטית, חזקה לכאורה, לא הדמות הזו שנרצחת על ידי גבר שוביניסטי, כמו שכתוב בספר המגואל בדם של רצח הנשים בישראל. אז אני רוצה שתדעו, אין כללים ואין ספר, יש גבר חולה, אלים ושתלטן, ואשה שנקלעת למצוקה, בושה, אזלת יד וביש מזל.
פעם, לפני שנים היה לי בן זוג שנתן לי סטירה באמצע ויכוח. הוא קיבל סטירה בחזרה ומאז לא ראה אותי. הייתי מספיק חזקה כדי להתאפס ולהבין שזה קו אדום מבחינתי.
יש לי חברה שהיתה בזוגיות שנים עם גבר, ורק לאחר פרידתם גילינו שהוא היה אלים כלפיה. היא נשארה שם, עד שהוא הלך ממנה. הופתענו ואפילו התפלאנו, איך לא ידענו, איך לא הרגשנו, איך המצליחה והיפה הזו הרשתה לזה לקרות. מסתבר שזה קרה, וקורה לטובות וחזקות אחרות (וגם לפחות טובות ופחות חזקות, כמובן).
הוא יכול להיות גבר מהפזורה הבדואית שרצח את רעייתו באוהל והוא יכול להיות רופא משכיל ומוכר שרצח את רעייתו בת ה–60. אלימות נגד נשים קיימת לצערנו עוד מימי התנ"ך, אך מצופה שבשנת 2019 תמוגר התופעה ולכל הפחות יינתן מענה הולם לנשים שחשות במצוקה.
המסקנה המתודולוגית היא שהסטטיסטיקה פוסחת על כללי המגדר והשייכות של הנשים היקרות שנפגעו, ואלה שעוד ייפגעו.
מדוע בישראל 2019 נרצחות נשים על בסיס קבוע על ידי בני זוגן?
לעיתים מדובר בביש מזל, אשה מכירה את הגבר הלא נכון ונשאבת למערכת יחסים אלימה גם כשיש נורות אזהרה, ואז היא מתקשה לצאת מהמערכת הזו. הסיבות מגוונות.
חוסר בטחון עצמי;
נסיון עבר במערכות יחסים כושלות (מי ירצה אותי? אסתפק בזה..);
הערכים והחינוך עליהם גדלה בבית – אב אלים וילדות קשוחה;
רצון להתמסד בכל מחיר; קושי להתנתק מגבר אלים, שלרוב יידע לרכך ולפייס והיא תאמין בכל פעם מחדש שעוד יהיה טוב;
בושה – מה יגידו עליי אם אפנה לקבלת עזרה;
היעדר סיוע לנשים במצוקה – כשאשה כבר מתקשרת למוקד סיוע לנשים מוכות היא נדרשת להזדהות, לתת כתובת ומספר תעודת זהות, היא גם כך מפוחדת ונסערת, הדבר האחרון שבכוונתה לעשות הוא להזדהות.
כשאשה מבקשת צו הגנה מפני בן זוגה היא מחויבת לעמוד מול שופט/ת ומול הגבר האלים שתקף אותה לכאורה. כעורכת דין שמופיעה בשני דיונים כאלו בשבוע, אני רואה במו עיני את האימה של המבקשת, באחד המקרים אפילו ראיתי במו עיניי איך הבעל סימן ללקוחה שלי בידו, "חכי חכי";
הליך יישוב סכסוך בהליכי משפחה – חברת הכנסת היקרה מירב מיכאלי החליטה בשנת 2017 לחולל קסם ולחוקק הוראת שעה, שמטרתה ויסות עומסי עבודה בבתי המשפט למשפחה באמצעות פגישות גישור (מהו"ת) עם עובדת סוציאלית טרם הגשת התביעה לערכאה שיפוטית. רק לסבר את האוזן, הרוב המוחלט של ה"גישורים" נכשל בפגישה הראשונה, וב-90 אחוז מהמקרים חותמים בני הזוג על רצונם בהליך משפטי.
מה אומר לכם? אחד הדברים האיומים והרסניים עבורנו עורכי הדין, ובעיקר עבור אנשים המבקשים לפתור מחלוקות באמצעות בתי המשפט, הוא החובה הזו לשבת לפגישה עם עובדת סוציאלית שהדבר האחרון המעניין אותה הוא פתרון המחלוקת בגישור.
ואז? נכסים מוברחים, האלימות גואה, האיבה מסלימה ובני הזוג מנועים מלהגיש תביעות למשך 30 יום. כך לדוגמא הגיע לביתו פרופסור גיורא פרי זועם ואחוז אמוק, לאחר שגילה כי הוזמן לפגישת גישור עם עובדת סוציאלית. בגלל שרעייתו אסתר ביקשה לפתוח הליך משפטי הזעם והאמוק הובילו לרצח ביריות אקדח ולבריחה חסרת כל תוחלת.
מכאן ברור שלאלימות גברים כנגד אהובותיהן, לכאורה, אין גיל, אין מעמד, אין מגדר.
