
יוסף ג'ו עמיאל, אגדת פשע ישראלית משכונת כרם התימנים, שהתפרסם כאשר נמלט מהכלא בגרמניה בשנות השבעים, נפטר השבוע באחוזה שהקים ביערות ונצואלה.
בן 78 היה במותו, לאחר מחלה קשה.
עמיאל היה אחד מראשוני העבריינים הישראלים שפעלו בגרמניה בשנות השבעים, תקופה בה התחוללה בכל אירופה מגיפת ההרואין, מליוני מכורים לסם הקשה הציפו את כל הערים המרכזיות, ברחובות, בפארקים ובתחנות הרכבת, ופרנסו סוחרי סמים מכל העולם. בינהם היו גם ישראלים רבים שהביאו הרואין מטורקיה ודרום מזרח אסיה בעיקר לגרמניה, לערים כמו פרנקפורט, המבורג, מינכן, ועוד. עמיאל השתייך לחבורה תל אביבית שכללה את שמעון כושי רימון ויהושע פז, שלושתם נעצרו על יבוא של שבעה קילוגרם לגרמניה והוגש נגדם כתב אישום.
המעצר שלהם בגרמניה, חולל סערה גדולה במדינת ישראל הצעירה, שכן היה זה אחד המעצרים הראשונים של עבריינים ישראלים בחו"ל, מה גם שזה היה על אדמת גרמניה בימים שהממשק עם גרמניה עוד היה טעון ברגשות עזים. הפרשה הסתעפה כאשר יום אחד במהלך המשפט המסוקר הצליח עמיאל להימלט מבית המעצר באישון לילה, בסיוע חברים שהמתינו לו מחוץ למתקן הכליאה.
עמיאל היה דמות מוכרת בתל אביב, הוא היה צעיר מהכרם שהצליח להתברג בעולם העסקי והמסחרי בצפון תל אביב. כך למשל, עמיאל היה הבעלים המייסד של מסעדת הדגים שלדג המפורסמת בצפון רחוב בן יהודה, מול הגימנסיה, מוסד קולינרי שהחליף ידיים רבות ופועל עד היום בבעלות אחרת.
עמיאל נמלט לתקופה ממושכת אולם המשטרה הגרמנית הצליחה ללכוד אותו וכל השלושה נשפטו לשבע שנות מאסר. בארץ היתה לו משפחה, אולם על רקע מחלוקות שהיו לו כאן עם שחרורו מהכלא הוא נישא לאשה אחרת ועזב איתה לוונצואלה. שם הוא היה מעורב בכריית יהלומים והתמקם באחד היערות. עמיאל הקים ביערות אחוזה גדולה בה התגורר עם אשתו וילדיו כ-30 שנה עד שנפטר השבוע.
"אם היה מצליח לכתוב ספר על החיים שלו זה היה ספר מרתק", אומר אחד ממקורביו. "היו עיתונאים שרדפו אחריו עד לשם עיתונאים, רצו לכתוב, לעשות סרט, אבל הוא דחה את כולם". מכר אחר שלו סיפר, כי "עמיאל עזב את הארץ כי הוא היה יותר מדי גדול מבחינתם של כל מיני אנשים כאן".
אחרי פרסום הפרשה של כושי רימון ועמיאל בגרמניה החלה נהירה של עברייני סמים ישראלים לגרמניה, שם הם מכרו הרואין בכמויות קטנות לנרקומנים ברחובות, אבל גם המשיכו לייבא את סם המוות מהמזרח הרחוק וטורקיה לגרמניה, שוויץ, צרפת, אוסטריה, והולנד כמובן. מעבר לאלפי הסוחרים הזוטרים, גם העבריינים הבכירים של אותה תקופה נהגו להגיע לגרמניה, כדי להשתלט על תחנות ההרואין של הישראלים. בינהם ניתן למנות את שמעיה אנג'ל וגד שץ פלום, שנדרשו לעזוב את ישראל כחלק מתנאי קיצור מאסרם, או את האחים יעקב ומוסא אלפרון. המפגש בין שני הצמדים הללו הוליד ברחובות גרמניה ובכלא הגרמני סכסוך דמים, שהסתיים בארץ בהנחת מטען למוסא אלפרון (מה שגרם לקטיעת רגלו), ומנגד לחיסול של שץ בסמטה ברחוב אלנבי ליד שוק הכרמל.










עצוב לשמוע מה אנשים פה ובעולם עוברים ולא מצליחים להקים משפחה על בסיס מכובד יותר
דוד הדוקר אני הייתי משתלט על השטח בגרמניה ושץ ושמעיה לא היו מתקרבים הם ניצלו את זה שקדוש הדוקר היה עדיין בנוזל
עמיאל היה אגדת פשע מהלכת.
כיום אין עוד אנשים כמוהו ולא נראה לי שיהיו.
אני רק אעליב אם אקרא לו פושע או עבריין.
קחו את כל העבריינים והארגוני חארטה שקיימים היום ושימו אותם על כף אחת , מנגד שימו את יוסי עמיאל והוא מכריע את כולם.
הסודות שהלכו איתו נקברו באש ומזמן , זה היה כבר מיומו הראשון.
אני זכיתי להכיר אותו, בימים שלפושע היה כבוד!
נשמה ענקית עלתה לשמיים
שתנוח על משכבה בשלום
אמן
ברח מגרמניה לארגנטינה שם המורה לעברית של הבת שלו הלשינה עליו. ישב 7 שנים לפני שהוסגר לגרמניה באחד מבתי סוהר הקשים בדרום אמריקה. השנים האלה קוזזו. פגשתי אותו בברונגסהיים בפרנקפורט שם לימד אותי שח מט מתקדם. חזר לישראל שהיתה קטנה עליו וזמן קצר אחרי עזב בוונצואלה. איש מרשים שיכל לנגוע בשמיים אם רצה אבל נשרף מאנשים להחליט להתבודד.
הלך נגד הזרם בלי להסתכל אחורה לשנייה
הייתה לו מסעדה ״שלדג״ ברחוב הירקון בתל אביב,
מי לא בא לשם?
אגדה היה וגם במותו, הקים שם כפר בוונצואלה
ותמיד דאג לכל ישראלי שהצטרך עזרה
זכרונו לברכה
אני הכרתי את יוסי, זה לא שלא נשארו כמותו, הוא היה אחד במינו, הייתה מרחפת מעליו ברכה כזו שכל מה שנגע בו היה הופך להצלחה, הבריחה שלו מהכלא הגרמני יכולה להיות סצנה מ007
גומאדי ורחמים חייבים לו את חייהם
אדם שאם והיה פונה לדרך חוקית היה משנה המון