לאחרונה אנו עדים למקרים קשים של פגיעות בקטינים ונוער על ידי בני גילם המתבטאות בהחרמות, אלימות, התעמרות ועוד.
אלימות בין קטנים ובני נוער אינה תופעה חדשה, יחד עם זאת ניכר כי בשנים האחרונות חלה עליה חדה בחומרת האלימות, בדרכי הפעולה וכן ביכולת הפגיעה בתוך מעגלים חברתיים באמצעות רשתות חברתיות והסלולר.
מחקרים עדכניים מלמדים כי אלימות וחרם נגד קטינים ונוער על ידי בני גילם בטווח הגילאים שבע עד 17, עשויים להביא לפגיעה בביטחון העצמי, מחשבות אובדניות עד כדי ניסיון התאבדות, קושי ביצירת קשרים חברתיים ואף קשיים בחיי הזוגיות שלהם כבוגרים.
לפני פחות מחודש קפץ איתם בן העשר אל מותו מביתו בעיר יבנה. לאחר חקירה עלה חשד לפיו הקטין סבל מחרם קשה והתעמרות חבריו מבית הספר בו למד.
לימים זעקה הארץ והרשתות החברתיות היו מלאות בפוסטים בסגנון "הכתובת היתה על הקיר", כאילו איתם, זכרונו לברכה, התייסר בהתעללות קשה מצד חבריו, התעללות עליה ידעו לכאורה גורמים במסגרת החינוכית, התעללות עליה ידעו חבריו ואף חלק מהוריהם (יש לציין כי הוריו של איתם ביקשו בימים האחרונים לא להתייחס לשמועות אודות נסיבות מותו).
לפני פחות משבוע, הוכה קשות ישי בן ה- 17 על ידי בני גילו מחוץ לבית ספרו בעיר טבריה, שיניו נעקרו והוא הותקף בצורה אכזרית ללא סיבה ניכרת.
אלו רק שני מקרים מצערים אשר "זכו" להגיע לכותרות בשל חומרתם, אך למרבה הצער בכל יום מותקפים קטינים ובני נוער רבים על ידי בני גילם, כשמרבית המקרים מטויחים, לא מגיעים לכדי חקירה מעמיקה על ידי גורמי הרווחה והמשטרה, ואילו בתי המשפט סלחניים מדי ואינם ממצים את הדין עם הפוגעים.
כיצד תזהו סימני מצוקה בילדיכם:
ילדים ובני נוער נוטים לחשוש מלאכזב את הוריהם, להתבייש, או לחילופין חוששים מתגובה נוזפת או מבקרת מצד הוריהם, ובכך נמנעים לעיתים לשתף במתרחש בחייהם.
משכך, היו ערניים למתרחש, שאלו אותם איך עבר היום, האם קרה משהו מיוחד, שימו לב אם ילדיכם מסתגר יתר על המידה בחדרו, האם חלה ירידה דרסטית בציוניו או בתפקודו, האם הוא נמנע מלאכול או שהרגלי האכילה שלו השתנו לפתע. האם הוא נמנע מלצאת מהבית ולהיפגש עם חברים כבעבר?
דברו עם ילדיכם! דאגו לנהל עם ילדיכם שיחה פנים אל פנים לפחות אחת ליום למשך חצי שעה, ללא טלפונים וללא טלוויזיה, הסתכלו להם בעיניים ונסו להבין האם משהו קורה.
כיצד תסייעו בעת מצוקה:
ראשית, היו תמיד בפיקוח! אל תצפו שהילד שלכם יבוא ויספר כי החרימו אותו, או שנפתחה קבוצת ווטסאפ בגנותו, או שבן גילו סוחט אותו או פוגע בו. הבינו כי הוא נבוך וחסר אונים.
עליכם להיות בפיקוח, לדעת עם מי הוא מסתובב והיכן, לוודא כי הוא מגיע הביתה בשעה סבירה בהתאם לגילו. וכן, מותר לכם גם לגעת בנייד שלהם ולוודא כי אין תכנים פוגעניים כלפיו או כלפי ילד אחר. כפי שהאחריות שלכם הינה להגן על ילדיכם מכל פגע, האחריות שלכם היא גם לוודא שילדיכם לא מעורב בפגיעה באחרים.
אל תתביישו לשאול שאלות – את ילדיכם, את הצוות החינוכי, את החברים וגם את הוריהם במידת הצורך.
אל תהססו לערב את משטרת ישראל בכל חשש לפגיעה ממשית, ישנם צוותי נוער מיומנים שפועלים ימים ולילות למגר תופעת פגיעות בקטינים ונוער הן בנושאי סייבר ורשתות חברתיות והן בכל פגיעה פרונטלית ופיזית.
כותבת המאמר עו"ד הילה יחזקאל מתמחה בדיני משפחה וחוק הנוער – טיפול והשגחה, וממונה מטעם לשכת עורכי הדין בכל הנוגע לקטינים ונוער במצוקה.
קשה מאוד לקרוא.. איתם תמיר לא יוצא לי מהראש מאז המקרה הנוראי, כשאני מביטה בעיניים הטובות של המלאך הקטן בתמונות, הדמעות חונקות..
מזעזע המקרה המתואר של ישי מטבריה..
מעולם לא התביישתי ולא מתביישת להגיב בצורה נחרצת ואף בוטה אולי, אבל להגיב אחרת זו צביעות בעיניי:
אני באמת מאחלת מוות לכל הפוגעים!! מוות מידי או איטי, אבל אין להם מקום להישאר על פני האדמה אחרי שהם פגעו קשות במי שחלש מהם או אפילו גרמו למותו כמו במקרה של איתם. תקראו לי הזויה, משוגעת, תגידו שתגובתי היא חולנית, אבל.. אחרת זו צביעות בעיניי.
מערכת משפטית סלחנית מדי כלי מי שלא ראוי. ומה עם הנפגעים- לא משנה אם לטווח קצר יחסית או לכל חייהם? ומה עם אלה שלא יקומו מתחת לאדמה שם נקברו כי לא שרדו את ההתעללויות?.
תקראו לי הזויה אבל אני מאחלת מוות לפוגעים ומתעללים, ולא משנה מה גילם.
הנושא תמיד היה מאוד כאוב ורגיש עבורי.