בעבר, שירות בתי הסוהר איפשר ביקורי אסירים בימי שבת, אולם החל מחודש אוגוסט 2014 הוציא נציב שב"ס הוראת שעה שביטלה את האפשרות לקיים ביקורים בשבתות. מאז, אסירים רבים התלוננו והעלו טענות שונות כנגד הוראת שעה זו. יתכן כי עתירה שהגישה בנושא האגודה לזכויות האזרח לפני כארבע שנים נסכה באסירים מעט אופטימיות, אולם אתמול (ראשון, 18.8), בג"ץ דחה את העתירה.
בעתירה שהוגשה בדצמבר 2015 תקפו העותרים – האגודה לזכויות האזרח יחד עם מספר אסירים, ביניהם אבנר הררי – את החלטת שב"ס בטענה כי מדיניות הביקורים החדשה פוגעת בזכויות חוקתיות של אסירים. לטענת העתירה, חלק גדול מבני המשפחה עובדים במהלך השבוע, ושבת הוא היום היחיד שבני משפחה יכולים לבקר את האסיר, מאחר שהיעדרויות חוזרות ונשנות עלולות להוביל לפיטורים מהעבודה.
טענה נוספת שהועלתה נגעה לפגיעה בילדיהם הקטינים. לפי העתירה, מאחר שרוב מוסדות החינוך פועלים שישה ימים בשבוע, משמעות ביטול הביקורים בשבתות היא שילדי האסירים ייאלצו לבקרם בימי חול ולהפסיד ימי לימודים.
זאת ועוד, נטען כי פקודת שמירת השבת אינה מתייחסת לביקורים בבתי הסוהר, ואין כל מקום לכפות נורמות דתיות של בני דת אחת על בני דתות אחרות.
שב"ס טען מנגד, כי מבחינת אסירים רבים אין כל משמעות מעשית לקביעת יום הביקור בשבת, בין אם מדובר בשומרי מצוות ובין מאחר שאין תחבורה ציבורית בשבת. עוד טענו בשב"ס כי כוח האדם שמקצה שירות בתי הסוהר בשבת הוא מצומצם יותר מאשר בימי חול, והמתקנים עובדים במתכונת מצומצמת – עובדה שיש לה משמעויות בהיבט האבטחה, הביטחון והשמירה על הסדר. בנוסף נטען כי קבלת ביקורים בשבתות משפיעה על תנאי עבודת הסוהרים וגם על בני משפחותיהם.
בשב"ס אמרו בתגובה לעתירה, כי במסגרת פיילוט של שב"ס, שנערך לבקשת בית המשפט, בדיקת מחלקת הביקורת בשב"ס העלתה שלא נרשמה ירידה במספר המבקרים מאז שונו סדרי הביקורים. עוד טענו בשב"ס כי העותרים לא הוכיחו שהאיזון שעשה שב"ס חורג ממתחם הסבירות.
עו"ד טל חסין שייצגה את העותרים טענה מנגד, כי הסקר ששב"ס ביצע "נועד להצביע על המבוקש". לדבריה, לא ניתן לשאול אסירים שנכלאו לאחר שהביקורים בשבתות הופסקו, האם ביקרו אותם בשבת, ולאחר מכן מתשובתם השלילית להסיק שאין צורך בחידוש הביקורים.
ראש הרכב השופטים, השופט דוד מינץ, קבע בהחלטתו כי שב"ס לא חרג מסמכותו. "הנציב אינו פועל בחלל ריק ועליו להפעיל את סמכותו בהתאם לעקרונות השיטה, תוך שמירה על איזון נאות בין סדרי המנהל התקין של מתקני הכליאה המצויים תחת פיקוחו לבין זכויות האסירים הכלואים בהם….", אמר השופט, "כפי שנאמר לא פעם, זכויות האדם המוקנות לאדם, לכל אדם, אינן מוחלטות אלא יחסיות וניתנות להגבלה באופן ספציפי, בהקשר של זכויות האדם המוקנות לאסירים, ניתן לפגוע בהן כאשר הגבלתן מתחייבת באופן הכרחי משלילת חירותו או נגזרות מתכליות ציבוריות אחרות, כגון הצורך בניהולו התקין של בית הכלא…
"יש להביא בחשבון גם שיקולים הכרוכים במאסר ובחובות המוטלות על שירות בתי הסוהר הכרוכות בניהולו התקין של בית הסוהר: הגשמת מטרות המאסר; שמירת הסדר, הביטחון והמשמעת בתחומיו; השמירה על זכויותיהם ושלומם של אסירים אחרים; צורכי חינוכם ושיקומם של האסירים; שמירת שלומם והגנת זכויותיהם של אנשי סגל וסוהרים המופקדים על ניהול בתי הסוהר; שמירה על שלום האסירים הכלואים בה".
השופט הוסיף כי "הכליאה מגבילה את החופש של האסירים לנהל חיי משפחה על ידי הפרדה כפויה בין האסיר לבין בני משפחתו… במכלול הדברים, לא מצאתי כי האיזון שערך השב"ס בין השיקולים השונים מצדיק את התערבותנו… מתקני הכליאה ממשיכים לאפשר ביקורים שלושה ימים בשבוע (בשני ימי חול וביום שישי), ובמסגרת התיקון הוארכו שעות הביקור האפשריות והוספו שעתיים בימי חול ושעה אחת בימי שישי. בסך הכל מתקני הכליאה נפתחים לצורכי ביקורים למשך 22 שעות שבועיות, לעומת 20 שעות שבועיות לפני התיקון".
השופט מינץ הוסיף כי הנתונים שהוצגו על ידי שב"ס מצביעים על כך שתיקון פקודת הביקורים כלל לא הביא לירידה במספרם.
השופט ניל הנדל הסכים עם השופט מינץ ועל כן העתירה נדחתה. עם זאת, השופטת דפנה ברק ארז נותרה בדעת מיעוט כאשר אמרה כי היתה מוציאה צו על תנאי וחותרת לפיתרון מידתי יותר, שפגיעתו באסירים פחותה. למשל, לאשר ביקורים בשבת בתכיפות נמוכה מפעם בשבועיים, על מנת לאפשר לילדים לבקר מבלי לפגוע בלימודיהם. לדברי השופטת, שבת "הוא יום השבתון המרכזי עבור רוב אוכלוסיית המדינה וממילא היום המתאים ביותר לביקוריהן של משפחות רבות, היא בעלת השלכות פוטנציאליות מכבידות על זכויותיהם של אסירים… משמעותית לא פחות היא העובדה שהגבלה זו מחייבת את ילדיהם של אסירים להגיע לביקורים בכלא בימים שהם ימי לימודים בבתי הספר… ניתן היה לצפות ליתר רגישות והקפדה באשר לשינוי של 'סדרי עולם'. קל וחומר כאשר מדובר באוכלוסייה שהיא מטבע הדברים מוחלשת, אף אם זה הוא כורח המציאות".
עו"ד חסין מסרה בתגובה: "צר לי על פסק הדין. שופטי הרוב בחרו שלא להתערב במדיניות דכאנית של השב"ס, שהגורמים לה לא ברורים עד עכשיו, ושפוגעת קשות בזכויותיהם החוקתיות של רבבות אסירים ובני משפחותיהם לקשר משפחתי. אסירים הם אוכלוסיה חלשה, נטולת לובי, אבל העונש שלהם מתמצה בשלילת חירות, לא בפגיעה גורפת בכלל זכויות האדם שלהם. שופטת המיעוט קבעה שזו מדיניות לא מידתית, שהתבססה על תשתית עובדתית קלושה, אבל לאסירים, להוריהם ולילדיהם זה לא יעזור".
ממתי איכפת לשב"ס מהאסירים? הם דואגים לחייהם הקלים ועתירי השכר בלבד