בית המשפט העליון דחה בשבוע שעבר את ערעורה של קבוצת כרמלטון בע"מ, המפעילה את כביש מנהרות הכרמל, ואישר בכך את התובענה הייצוגית נגדה.
כניסה חד פעמית למנהרות הכרמל עולה כ-20 שקלים. יש בהן שני סוגי מסלולים, זה שמיועד למנויים בלבד, והכניסה אליו היא ללא תור וללא מחסום, ומסלול לנוסעים מזדמנים, שהכניסה אליו נעשית דרך מחסום. נהגים רבים חשבו שכביש מנהרות הכרמל פועל באופן דומה לכביש 6, אליו נכנסים אוטומטית ואז מקבלים את החיוב בדואר. אבל לא כך הדבר בכביש המנהרות, ובפועל מי שלא מנוי צריך לשלם בכניסה אליו.
מי שבטעות לא עצר במחסום הנהגים המזדמנים ולא שילם, מקבל קנס. הראשון על סך 25 שקלים, ומהקנס השני ואילך, 100 שקלים. בשל גובה הקנסות, המחוקק חייב את מנהרות הכרמל לשלוח את הקנס הראשון "תוך זמן סביר", אלא שהחברה שלחה את החיוב לאחר כחודש, בטענה שמדובר בזמן סביר. כך, נהגים שנסעו בכביש במהלך החודש עשרות פעמים, חויבו בקנסות של אלפי שקלים.
אחד כזה הוא לאון לחמן, שהגיש ב-2016 תובענה ייצוגית לבית משפט המחוזי בחיפה, באמצעות עו"ד אורלי בן עמי ועו"ד דוד מזרחי. לחמן היה מנוי במנהרות הכרמל, אולם בתחילת 2015 החליף מכונית, קיבל צו גיוס למילואים ולכן שכח להעביר את הרכב החדש על שמו. הוא נסע תכופות בנתיב של המינויים, וקיבל קנסות בסך כאלפיים שקלים.
לחמן טען כי חודש ימים אינו מהווה זמן סביר, וכי העובדה שההודעה נשלחת למעלה מ-30 ימים ממועד הנסיעה הראשונה ללא מינוי, מביאה לכך שנהג שאינו יודע לכך שאינו מנוי, מוסיף לבצע נסיעות בנתיב למנויים ולצבור קנסות משמעותיים בגין כך. בנוסף טען לחמן כי התנהלות כרמלטון אינה עולה בקנה אחד עם חוק כבישי אגרה, וכי הטעתה והפרה חובת הגילוי לפי חוק הגנת הצרכן, והפרה חובת תום הלב. עוד נטען בבקשה לתובענה הייצוגית, כי נהג שאינו מנוי ונוסע בנתיב למנויים, אינו מיודע בזמן אמת על כך שיחויב בקנס, ורק בעת קבלת החשבון הדבר מובא לידיעתו.
ב-2017 קבע השופט ד"ר מנחם רניאל מבית משפט המחוזי שתקופה של חודש אינה יכולה להיחשב זמן סביר, ולפיכך נקבע כי כרמלטון אינה עומדת בהוראות החוק והתקנות לעניין משלוח החשבון.
בחברת מנהרות הכרמל לא השלימו עם ההחלטה, וערערו לבית משפט העליון. כרמלטון טענו שהעובדה שהמחוקק בחר במונח "זמן סביר" מעידה על כך שהיא איננה נדרשת לשלוח את החשבון בזמן אמת או זמן קצר לאחר מכן. בנוסף, שהנהגים הנכנסים למנהרות הכרמל מבלי לשלם עבור הנסיעה ובלא שיש להם מינוי, לא עושים זאת בשוגג ובתום לב.
"אין אפשרות סבירה שהדבר יארע בטעות, וזאת במיוחד לנוכח השילוט הבולט בכניסה למנהרות", טענו. "במרבית המקרים שבהם נהגים ללא מינוי משתמשים בנתיב למנויים, הם עושים זאת על מנת שלא להמתין בתור לתשלום, ואף כדי 'להתגנב'; ובהתאם, לא הוכח שקיימת 'קבוצה' של נהגים שנסעו בנתיב למנויים משום שסברו באמת ובתמים שהם מחזיקים במינוי".
עוד טענו כי לחמן פנה לוועדת ערר, ובמסגרת הליך פשרה הסכום הופחת לכמחצית. לכן, הסבירו, מדובר בסוף פסוק. שופטת בית משפט העליון ענת ברון דחתה את הטענה, וקבעה שהעובדה שהצדדים התפשרו אינה מהווה סוף פסוק, מאחר שיש צדדים נוספים בתיק.
לגופו של עניין התובענה, דחתה השופטת את הבקשה של מנהרות הכרמל, ולמעשה אישרה את התובענה הייצוגית. "ההתנהלות של כרמלטון אינה תואמת לכאורה את הסטנדרט זמן סביר", פסקה. עוד אמרה, שהמניע של נהגים שנסעו בנתיב למנויים בלא מינוי תקף, איננו רלוונטי לעוולה הנזיקית של הפרת חובה חקוקה, ופסקה הוצאות בסך 15 אלף שקלים לחובת מנהרות הכרמל.
עו"ד בן עמי, המייצגת את לחמן: "אנו מברכים על החלטת בית המשפט, שתמכה בעמדתנו". לדבריה, התובענה רלוונטית לעשרות אלפי אנשים, והשאלה שנותרה כרגע היא כיצד מכמתים את התשלום שכרמלטון צריכה לשלם לנהגים שנפגעו. מכרמלטון נמסר: "החברה תלמד את ההחלטה ותגיב בבית המשפט".
יישר כח על התובענה הייצוגית הכה צודקת הזו. די לעושק של האזרח התמים בשיטת ״מצליח״
גם אני אכלתי אותה ככה גם.