מנכ"לית משרד המשפטים אמי פלמור נפרדה מהמשרד לאחר חמש שנים וחצי בהן הטביעה את חותמה, בטקס מרגש בו העידו עמיתיה וחבריה בראש המשרד, היועמ"ש אביחי מנדלבליט ופרקליט המדינה שי ניצן, עד כמה היא היתה מנכ"לית יוזמת, מצטיינת, אהובה ברמה האנושית, ועד כמה תרמה להתקדמותו של המשרד ברמה הניהולית והצבתו כמשרד חברתי.
פלמור מסיימת 23 שנים במשרד המשפטים, 15 שנים מהן כראש מחלקת חנינות, כאשר לפני כן, בתחילת הדרך, שימשה כפרקליטה במחלקה הפלילית. "ידעתי שאעזוב את המשרד שהיה לי בית ב-2019, לא כך תכננתי להיפרד", פתחה פלמור בהתייחסות ל"סערת פרישתה", לה אחראי השר אמיר אוחנה, והוסיפה בהומור: "למעשה, אני חייבת תודה לשר אוחנה על ההספדים המפוארים שזכיתי להם".
"תקראו לי נאיבית", הוסיפה פלמור במסר המרכזי של דבריה, "אבל אני מאמינה בשירות ציבורי ממלכתי. יש דבר כזה, ממלכתיות. אל תשלחו לעובדי המדינה פרחים כשאתם מרוצים מהם, ואל תגידו להם להניח את המפתחות – כשאתם לא. אל תנכסו אותם לצד זה או אחר. מחובתם לפעול באופן מקצועי, לפי העניין, בהקשבה בהידברות ובענווה, ולא לפי סדר היום שמישהו מניח שהם הביאו איתם מהבית".
"הגעתי למשרד המשפטים מתוך תחושת שליחות, ואני מסיימת את תפקידי עם אותה תחושה ממש", אמרה פלמור. "התחלתי את דרכי בשוק הפרטי ובחרתי בשירות הציבורי. אני משרתת ציבור גאה". את "החיידק" לדבריה נשאה מהבית: "אמי ואבי נולדו ברומניה תחת שלטון מלוכני, שהתחלף בשלטון פשיסטי, שהתחלף בשלטון נאצי, שהתחלף בשלטון קומוניסטי. כיהודים, נרדפו הוריי על ידי כל המשטרים תחתיהם חיו. גדלתי בבית שעבורו מדינה יהודית ובה משטר דמוקרטי היא משאת נפש".
"יכולתי להכביר מילים על ניהול משרד ממשלתי", הוסיפה המנכ"לית היוצאת, "קונגלומרט בן 40 אגפים, על 5,000 עובדיו, שנמצא בצמיחה מתמדת, תוך קבלת עוד ועוד משימות לאומיות חדשות לבקרים… ניהלתי חמש וחצי שנים ארגון ענק בתנאים של חוסר ודאות, עם שלטון שמאיים להתפרק ולהרכיב את עצמו מחדש כל כמה חודשים. לא התעכבתי בקיטורים על 'שחקני וטו' או על חסמים ביורוקרטיים. הקטר שלי לא הוציא עשן, אלא חתר קדימה כל הזמן".
על החזון האישי אמרה פלמור: "בחמש וחצי השנים האחרונות נעשה ברור לכולם, ובראש ובראשונה לאוצר (מולו ניהלה מלחמות תקציב, ז"ק), שאנחנו משרד חברתי, והשירותים שנותן משרד המשפטים הם שירותים חברתיים, לא פחות מחינוך, רווחה או בריאות. לצד זה תרמנו את תרומתנו לכלכלה – במאבק בהלבנת הון, בצמצום בירוקרטיה… שכנענו והשתכנענו שאנחנו משרד חברתי, גם, כי היה לי חשוב שנתחבר למשימות שלנו ממקום ערכי, ממלכתי, אנושי, לא טכנוקרטי.
"אני גאה לעלות במדרגות הבניין של משרד המשפטים, ולראות חילונים דתיים וחרדים, יהודים וערבים, צעירים ומבוגרים… כולם עם אש יוקדת, שעבורם השירות הציבורי הוא ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות… גאוותי על כך שבשנה האחרונה הגשמתי עוד חלום – שאסירים מבצעים עבודות שירות במשרדנו, בלשכה הראשית בצלאח א דין!".
"אני רוצה להודות לראש הממשלה בנימין נתניהו שהפקיד בידיי את המשימה של הובלת הצוות למיגור הגזענות נגד יוצאי אתיופיה וגיבה את כל המלצותינו. התהליך לא הושלם. התחלנו – עוד לא הצלחנו. זוהי חובתנו כממשלה וכחברה לא לוותר… אני משאירה ארגון מבוקר, מטופח, מתוקצב היטב, מנוהל, ארגון שמבין ש'אמון הציבור' הוא היעד הקשה ביותר להשגה, והוא לא נקנה ביחסי ציבור. ארגון שלומד שאמון נרכש ואמון אובד בעשייה יומיומית, שחייבת להיות הכי מקצועית, אמינה, שקופה, פתוחה לביקורת, קשובה, אנושית, לא מנוכרת".
פלמור, אחת משתי נשים בלבד שעמדו בראש משרד ממשלתי, בחרה לסיים בשיר של עומר אדם, "מודה אני", שלדבריה ליווה אותה בתקופה קשה אחרת בשנים האחרונות. "מודה אני כל בוקר על כוחי"… וסיימה: "כמו שאומרים בקבוצות גמילה: קוראים לי אמי פלמור, בחרתי בשירות הציבורי, ואני משרתת ציבור גאה".
"המילה הדחה מעולם לא נאמרה"
שר המשפטים אמיר אוחנה, שטרח להחליף ערב הבחירות את המנכ"לית שכיהנה גם תחת איילת שקד וגם תחת ציפי לבני, יצא מגדרו בדברי שבח ואמר כי "אמי היא שליחת ציבור במובן המלא", כמה שבועות אחרי שטען כי הוא "זקוק למנכ"ל עמו יהיו לו יחסי אמון". "התקשורת עשתה דרמה מאירוע רגיל", טען אוחנה. "המילה הדחה מעולם לא נאמרה על ידי".
אוחנה מנה את פועלה של פלמור: "הקמת את חטיבת תכנון המדיניות והאסטרטגיה במשרד, הקמת את אגף השירות לציבור; תכננת ויישמת, יחד עם היועץ המשפטי לממשלה, את הרפורמה הארגונית ביחידת הייעוץ והחקיקה; הובלת, יחד עם כונסת הנכסים הרשמית את היערכות מערכת המשפט ליישום הרפורמה בחדלות פירעון; יזמת והקמת מיזם ממשלתי להנגשת זכויות חברתיות; הובלת יחד עם מנהל האגף לרישום מקרקעין את מהפכת השירות הדיגיטלי בטאבו. הקמת את היחידה הממשלתית לתיאום המאבק בגזענות; הקמת את בתי הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל. הובלת את התיאום בין גופי הממשלה בהליך הצטרפות מדינת ישראל לארגון ה-FATF למאבק בהלבנת הון ומימון טרור. יזמת והוצאת אל הפועל מתווה חנינות מיוחד ליוצאי אתיופיה".
היועמ"ש מנדלבליט אמר: "אמי היא משרתת ציבור במובן הפשוט והיפה של המונח. אני מאלה האוחזים בדעה שניהול הוא מקצוע לכל דבר. לא הרבה זוכים להיות מנהלים טובים. כאשר אנו מסתכלים על ניהול כמקצוע, ניתן לומר בביטחון רב כי אמי היא מקצוענית".
פרקליט המדינה ניצן: "אמי החלה את דרכה במשרד המשפטים כפרקליטה במחלקה הפלילית, אין לי ספק שאם היתה ממשיכה בדרך זו, היתה מגיעה להיות מנהלת בכירה בפרקליטות. אך כבר בגיל צעיר היא היתה יצירתית ופורצת גבולות – ועל כן לאחר תקופה קצרה, התמודדה על תפקיד מנהלת מחלקת חנינות. בתפקיד זה שירתה שנים רבות, ובמסגרתו יצרה קשרים הן עם עבריינים מורשעים והן עם משפחות של קרבנות פשיעה וקרבנות טרור. ידוע לי כי כמה מהודעות הצער המרגשות ביותר שנשלחו אליה בעקבות ההודעה על סיום תפקידה באו מקהל זה, שזכר לה חסד נעוריה והביע צערו העמוק על עזיבתה.
"בתקופה זו בשלה בליבה ההכרה על אודות חשיבות שיקומם של אסירים, ועל הצורך לעשות כל מאמץ כדי לשלבם מחדש בחברה. זכור לי היטב היום בו הציעה שנים אחר כך, כי אסירים משוחררים ישולבו דווקא במשרד המשפטים כחלק מתהליך שיקומם. אודה כי הרעיון נשמע לי זר ומורכב, אך אמי נותרה בשלה. אז קלטתי עד כמה מיוחדת ויצירתית היא".
"אמי חוללה מהפכה ניהולית במשרד, לא פחות", הוסיף ניצן, "היתה לה יכולת בחירה מעולה של אנשים לתפקידים בכירים, שיסייעו לה בביצוע המהפכה, וכאשר לא נמצא אדם מתאים לתפקיד בכיר במשרד, היא לא היססה והביאה בעלי תפקידים מעולים מבחוץ… המשרד גם יזם כנסים ומגוון צעדים שנועדו לגייס למשרד עובדים מקרב אוכלוסיות מיעוט – ובעקבות כך עלה פלאים מספר העובדים מקרב אוכלוסיות אלה, דבר שהפך את המשרד לייצוגי ושוויוני הרבה יותר".
