לא מעט ביקורת נשמעת כבר שנים על הענישה הקלה בה נוקטים בתי המשפט בכל הקשור להתפרעויות במגרשי ספורט. התיק של דודו בייטל, בן 42 מתל אביב, היה יכול להיכנס לסטטיסטיקה הזאת. בייטל הואשם בהתנהגות פרועה במקום ציבורי, תקיפה וחבלה ממשית על ידי שניים או יותר, ותקיפה במקום בו מתקיים אירוע ספורט.
אלא שפרקליטתו של הנאשם, עו"ד אורנת קמרון, הצליחה לשכנע את בית משפט השלום בחיפה שבמקרה זה אכן מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות חריגה לקולא בעונש, והשופטת אורית קנטור הסתפקה בארבעה חודשי מאסר על תנאי, הרחקה ממגרשי כדורגל למשך שנתיים ופיצוי של 500 שקלים למתלונן.
ב-28 באפריל 2018 הגיע בייטל למשחק כדורגל בין מכבי חיפה לעירוני קריית שמונה שהתקיים באצטדיון סמי עופר בחיפה. לפני המשחק נערך טקס לזכרו של רפי חורי, אוהד מושבע של חיפה וקרוב משפחה רחוק של הנאשם, שנכח ביציע המכובדים עם בני משפחה אחרים, שהוזמנו על ידי הקבוצה המארחת. כל המשפחה לבשה חולצות עם תמונתו של חורי וצלב, בשל היותו ערבי נוצרי.
לפי כתב האישום, באותו יציע ישב המתלונן, אוהד קריית שמונה, שקילל את מכבי חיפה. בייטל, יחד עם עטאללה וכילה ואליאס וכילה, קרובי משפחה נוספים של חורי, רצו אליו, היכו אותו ועטאללה וכילה אף בעט בפניו. עוד נטען כי למתלונן נגרמו חבלות, והוא טופל בבית חולים. כתבי האישום נגד שני הנאשמים הנוספים הוגש בנפרד.
אלא שמהעובדות, כפי שעלו מההליך, הצטיירה תמונה קצת שונה. מתברר כי המתלונן התגרה בנאשמים, קרא כלפיהם קריאות גנאי על רקע מוצאם הערבי וקילל אותם. למרות שבנות משפחה אחרות ביקשו מהתלונן שיחדל ויכבד את המעמד, הוא לא הפסיק, ואז התרחשה התקרית האלימה, שתועדה במצלמות האבטחה של האצטדיון.
בייטל נשלח לשני תסקירי מבחן שעמדו פחות או יותר על אותם ממצאים: הנאשם רואה עצמו כקורבן, מתקשה להכיר בחומרת מעשיו ומסרב לשתף פעולה עם התערבות טיפולית. למרות שלקח אחריות, הודה שמעשיו היו פסולים, והסכים לשאת בעונש ללא טיפול, המליץ התסקיר על "ענישה קונקרטית מציבת גבול ברור ומוחשי בדמות עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות".
כאן נכנסה לפעולה עו"ד קמרון. בדיון שהתקיים ב-2 במאי האחרון היא שלפה טיעון אחרי טיעון, כשלים ראייתיים ותיאור העובדות מהזווית של משפחה שהגיעה לחלוק כבוד לאחד מבניה, ונאלצה לראות כיצד המעמד מבוזה על ידי המתלונן.
בסרטון, אמרה עו"ד קמרון, ניתן לראות כיצד אחת מבנות המשפחה ניגשת למתלונן ומבקשת שיפסיק. כבר מחומרי החקירה, ולאחר מכן מתוך העדויות, המשיכה, עולה כי המתלונן קנטר והתגרה בנאשמים. חלקו של בייטל בתקיפה, הסבירה, הוא המינורי ביותר, ויש לקחת בחשבון את סערת הרוחות אליה נקלע בעקבות ההתגרות.
לטענתה, המתלונן עודד להגיש תלונה על ידי מקורבים, שלאור מעורבותו באירוע, המליצו לו למהר ולהתלונן. "למה לא, זה ערבי", אמרה בציניות ופנתה לשופטת. "הרי חלק מהקנטור הראשוני היה קריאות גזעניות…אז בואו ננפח איזה משהו חד פעמי, שהמתלונן התחיל אותו".
לאחר התקרית, הוסיפה הסנגורית, המשיך המתלונן לצפות במשחק, וטרח לפנות לבית החולים רק למחרת, כשהתביעה אפילו לא צירפה תעודה רפואית המעידה על ממצא רפואי כלשהו, כולל אלה שנכתבו בכתב האישום (אדמומית בבטן, בחזה ובפנים, דק"צ).
ואז התפנתה עו"ד קמרון להתייחס לתסקירי המבחן, לא לפני שהבהירה כי "אני חסידה גדולה של טיפול ושל שירות המבחן". אלא שיש מקרים, המשיכה, בהם יש לעשות הפרדה בין דפוסים עברייניים של נאשם, לבין פעולה חריגה של אשם נורמטיבי.
נאשם שהודה מיד, הביע חרטה, הסביר כי הוא מבין שמעשיו פסולים ופנה מיוזמתו לקצינת המבחן בבקשה להטיל עליו עונש, המשיכה, איך יתכן שכתבה עליו שאינו מבין את חומרת מעשיו? "היא קצת סותרת את עצמה", אמרה לשופטת קנטור. "אי אפשר לכתוב על הנאשם שהוא לא מבין את חומרת המעשים או מביע 'חצי חרטה', כשהוא עצמו בעצמו ומרצונו…מודה ומיד מבקש לשלם את עונשו לחברה".
עו"ד קמרון הוסיפה עוד כי בייטל התחייב שלא להגיע יותר למגרשי כדורגל לעולם, ולאור כל טיעוני ההגנה, ביקשה מהשופטת קנטור לחרוג לקולא ממתחם הענישה. בשבוע שעבר (10.7) נתנה השופטת את החלטתה, והסבירה כי האינטרס הראשוני הוא להילחם בתופעת האלימות במגרשים, אולם "לאחר שעיינתי שוב בתעודה הרפואית של המתלונן, ובראיות אליהן הופניתי בלא התנגדות המאשימה, אני סבורה כי יש מקום לאמץ את הרף התחתון של מתחם הענישה אותו קבעתי".
