אבי חימי ניצח בקרב צמוד בבחירות, בזכות מחוז מרכז ומחוזות הפריפריה שהעניקו לו יתרון עצום, שגימד את זה של ציון אמיר במחוז תל אביב. עם זאת, שליטת חימי בלשכה לא תהיה קלה או אבסולוטית כמו זו שנהנה ממנה קודמו אפי נוה. המועמד של חימי למחוז תל אביב, דוד פורר, הפסיד, וחימי יצטרך לעבוד עם עמית בכר, האיש של אמיר, במחוז הגדול והמרכזי ביותר.
באמירות שמשקפות חוסר הערכה עמוק ליריב כבר מתחילת קמפיין הבחירות, אמיר הצהיר כי הוא בטוח ביכולתו "לנצח אותן בהליכה", ולזכות בראשות הלשכה בלי קושי. אבל הוא נכשל במשימה העיקרית שקבע לעצמו, להעלות את שיעורי ההשתתפות ואחוז ההצבעה בבחירות. מעבר לקבוצת ההתייחסות המידית שלו, בנה אמיר על הצבעת מחאה רחבה נגד הלשכה, ולצורך זה פיתח קמפיין נגטיבי, שלא הוכיח את עצמו.
הוא חזר פעם אחר פעם על כך שחייבים להרחיב את מעגל הבוחרים מעבר לתומכים שכבר מיוצגים בסיעות הלשכה. בפועל, זה לא קרה, למרות מידת העניין הציבורי והתקשורתי חסר התקדים בבחירות האלה. התברר שהקשר האמוציונלי והמעורבות הרגשית שחשים הבוחרים ביחס לנבחרים, הם עדיין בעלי משקל בהנעת המצביעים אל הקלפיות, וחימי נהנה מכך יותר.
מפתה להשוות את תוצאות הבחירות לאלו של הבחירות הגדולות יותר לכנסת. באופן כמעט קבוע, תל אביב מפסידה במערכת הבחירות הארצית לפריפריה הצפונית והדרומית. למועמדים ללשכה אין אמנם זיקה פוליטית, אבל דפוס ההצבעה של עורכי הדין מתברר כדומה, ואופי ההצבעה בקלפיות התל אביביות היה שונה מזה שנראה בשאר בארץ. כדרכם של התל אביבים, הם ביקשו שינוי, לעומת הבוחרים בפריפריה, שהעדיפו מועמד מחובר לשטח.
לאור התוצאות במחוז מרכז, נראה שאמיר ידע מדוע ניהל מאבק ממושך במועמדותה של רומי קנבל. לאור המאזן בין קלפיות תל אביב והמחוזות האחרים, הוא ידע שהמאבק עשוי להיות מוכרע במחוז מרכז. סיבה נוספת שתרמה להפסדו היא אי הצלחה בבחירת המועמדים לראשי המחוזות, כשאלה שבחר במחוזות מרכז, חיפה ודרום נחלו תבוסות.
אתמול, בשעות המתח וההמתנה הארוכות ומורטות העצבים בבית ציוני אמריקה, נשמע חימי אומר לאחד מאנשיו כי הוא הגיע ליום ההצבעה שלם עם עצמו. "עשיתי כל מה שאפשר". חימי הביע שאט נפש מ"כמות הרפש שהיתה במירוץ. לקראת הסוף זה נהיה אלים, וציון אמיר האשים אותי בראיונות במעקבים והאזנות". אמיר כאילו שמע את הדברים ופנה אל כתב פוסטה, בטענה שאנשי חימי "עושים דברים איומים בקלפיות, מסתירים את הפתקים שלנו ומעלימים אותם".
לפעילים ועורכי הדין שהסתובבו במהלך יום הבחירות בקלפי הראשית בבית ציוני אמריקה, שיעורי ההצבעה לא היוו הפתעה. גלית רוטנברג, שניהלה את אותו "מרכז עצבים" של הבחירות לפני ארבע שנים, אמרה בצהרי יום הבחירות שמספר המצביעים ורמת האנרגיה נמוכים מאלה שהיו אז. למרות נוכחותו הגבוהה של אמיר בתקשורת, ברמת השטח לא היו לו מספיק גייסות.
לאיתן ארז הוותיק יש תיאוריה מעניינת. לדבריו, הנתון של מספר המצביעים בכל מערכות הבחירות ללשכה הוא פחות או יותר קבוע, ונע סביב כ-15 אלף, אך שיעור ההצבעה יורד בשל העלייה הקבועה במספר עורכי הדין הצעירים, שמביעים אדישות לתוצאות.
מלבד פעילי המחנות, מי שהסתובבו לחוש את האווירה במטה הראשי של הקלפיות בתל אביב, היו עורכי דין ותיקים, וממלאי תפקידים בעבר בלשכה. ביניהם, פגשנו את פיני פישלר, הורה רוחני והשותף של ברק כהן בסיעת חזית; את אבי עמירם, שהביע תמיכה בציון אמיר, ובארז, שסיפר כי קיבל הצעות להשתתף גם בקמפיין הנוכחי אחרי שהיה כבר סגן יו"ר לשכה, אבל "אתה מוציא מהכיס מיליון שקל כדי להיבחר, ועובד ארבע שנים עבור ציבור שלפחות חציו כפוי טובה".
15 אלף זה רק 20 אחוז מעורכי הדין. משהו כאן לא ניראה טוב
כל השאר נשארו במיטה של אפי נווה
הפסד ענק לעם ישראל הפסד ענק למערכת המשפט ובטח בושה לעורכי הדין שנתנו המשך לאפי נווה והפסידו איש גאון ישר משפטן צדיק ועוד ועוד כמו ציון אמיר אהוב ליבו של עם ישראל .קשה לנצח מאפיה כמו זו של נווה והשופטות שאוהבות משחקים מה לעשות