"היו עדים שנרצחו", אומר תנ"צ אבי נוימן, ראש הרשות להגנת עדים, בראיון ראשון לאלי סניור, כתב הפלילים של ידיעות אחרונות ו-ynet, במסגרת כנס אילת של לשכת עורכי הדין. המראיין הזכיר כי בפורומים שונים סיפר נוימן על הסיוט הכי גדול שלו – להתעורר מטלפון שמודיע לו שעד מדינה שלו נרצח. נוימן ענה: "הרשות להגנת עדים, שעובדת כבר עשר שנים, היא מקצועית ואני שמח שישראל השכילה להקים ארגון כזה. כשהייתי בימ"ר ובלהב, לא היתה רשות כזו ובחקירות מורכבות עם עדי מדינה לא היתה רשות שתטפל בהם, כך שלאחר ההליך המשפטי העד היה לבד. כמעט בכל מקום בעולם יש רשות להגנת עדים. אני תמיד מפחד מטלפון שיגיע. אנחנו לא חברת ביטוח, אנחנו יודעים לתת הגנה. מאז שהרשות קיימת אף עד לא נפגע, אבל לא ניתן לתת הבטחה שזה לא יקרה. יש לנו כלים מתקדמים ומקווה שהטלפון הזה לא יגיע".
עדי התביעה, שבעל כורחם המשטרה גובה מהם עדות, לא זוכים להגנה. זה משהו פרוץ והיו לא מעט עדי תביעה שנרצחו במהלך משפט או לאחר העדות. האם יש לכם מענה לזה?
"זה נכון. הכנו עבודת מטה כדי לכלול עדים נוספים בתוכנית. אנחנו הרשות להגנת עדים ולא להגנת עדי מדינה. יש אצלנו עדים מאוימים במאות, שופטים מאוימים, ראשי רשויות ועוד. האם כולם צריכים להיכלל בתוכנית להגנת עדים? לא ברור. בעבודת מטה הכנו תוכנית, השר גלעד ארדן אישר אותה ואנחנו עובדים לפיה. בארצות הברית, התקציב של הרשות להגנת עדים הוא בלתי מוגבל והם יכולים להכיל עשרות ומאות. אנחנו עדיין לא שם".
"כולם מכירים פה את כולם וקשה להישאר עדים"
הסוגיה של עדי מדינה מעוררת מחלוקות. בפרשת 512, סדרת רציחות שבה מעורבים ראשי הפשע, אותו עד מדינה ש"העלמתם" לכמה ימים והחתמתם אותו על הסכם, חזר לסורו ונעצר על עבירות הונאה כחשוד מרכזי. המחיר הזה היה שווה? הוא חזר לשטח.
"תיק 512 הוא התיק הכי גדול שהיה בישראל בעולם ההארד-קור של הפשיעה. הוא התחיל בדצמבר 2003, הפיגוע הפלילי, בו נרצחו שלושה אנשים חפים מפשע. כיום, התיק הזה נמצא במצב שבו צמרת הפשע עומדת לדין ואוטוטו התיק הזה אמור להסתיים, בהערכה של שנים רבות בכלא. העד המדובר, על שמו יש צו איסור פרסום, שהיום הוא חשוד, לא מקבל חיסיון לגבי עבירות. הוא מקבל חיסיון רק על מה שהוא מודה שבוצע בעבר. אם מתגלה ששיקר או ביצע עבירות, הוא ישלם את הדין".
בישראל הקטנה, אפשר להחביא עד מדינה?
"כולם מכירים פה את כולם וקשה להשאיר עדים, בעיקר כאלה שמאוימים על ידי ארגוני הפשיעה. זה קשה. גם אם ראש הארגון בכלא, הוא עדיין יכול להשיג צוות שיבצע חיסול. יש תמיד חשש מנקמה. אחד היתרונות הגדולים של הרשות זה שיתוף הפעולה עם שאר העולם. יש כנס שנתי של ראשי הרשויות בעולם. ברגע שעד מסיים עדות, יש שיתוף פעולה עם מדינות אחרות ובדרך כלל מוציאים אותו מהארץ. יש שינוי זהות, קשה לאתר אותם כשאנחנו פותחים להם פרק ב'".
העבריין קורקוס, שהעיד נגד זגורי, קיבל את המעטפת, השתחרר מהרשות להגנת עדים ובהמשך – אשתו נרצחה ולאחר מכן הוא חוסל. לא היה מנוס מלשחרר אותו מהרשות? האם הסוף היה ידוע?
"זו פרשה כאובה. לא פרשת 300 של השב"כ, אלא פרשת 280. טל קורקוס נרצח אחרי שהיה כבר שלוש שנים מחוץ לרשות. הוא ומשפחתו החליטו לחזור לישראל ולא הפסיקו להתגרות בארגון של זגורי. אפשר לראות את זה בריאיון של אילנה דיין עם קורקוס. הוא חוזר לעיר ומתגרה בהם. עד מדינה שלא רוצה את הגנת הרשות או המשטרה – נמצא בסכנה ואי אפשר לעזור לו. אם הוא לא רוצה אבטחה, הסוף ידוע מראש. אם עד כזה, שהכניס ראש ארגון לכלא, מסרב לקבל אבטחה על כלליה, הסוף ידוע מראש. עם זאת, אנחנו צריכים לעשות הכל על מנת שזה לא יקרה והם לא יעזבו את התוכנית. בימים אלה, פרקליטות מחוז דרום הגישה כתב אישום עם מספר עדי מדינה נגד הארגון של זגורי על החיסולים".
הצלחתם לגייס עדי מדינה נגד ראשי ארגון פשע. אתה מאמין שראש ארגון פשע יהיה אי פעם עד מדינה?
"הקווים האדומים הולכים ומתרחקים. לפני עשרים שנה לא האמנתי שאחתום הסכם עד מדינה עם אדם שביצע רצח בעצמו. זה הסעיף הכי חמור בחוק העונשין. לפעמים, כדי להגיע לראש הארגון, אתה חייב את האדם שביצע את הרצח עבורו".
אבל אין לכם עדיין "ראש נחש"?
"ראש ארגון הוא העבריין העיקרי. אם ראש ארגון היה בא אליי ונותן ראשי ארגון אחרים, היינו בודקים את זה. אנחנו רוצים להגיע הכי רחוק שאפשר".
"כל עד מדינה שחוזר בו – זו טעות"
לדברי נוימן, "במדינת ישראל יש בממוצע 300 אלף תיקים שנפתחים מדי שנה, 70-80 אלף כתבי אישום. הסכמי עדי מדינה נחתמים בפחות מאצבעות יד אחת. לעומת מאות אלפי התיקים, הסכמי עדי מדינה נחתמים ממש במשורה. המדינה מודעת לבעייתיות שמעורר הסכם עם עד מדינה. בסופו של דבר, מדובר בעבריין ויש שאלות לגביו. כל עד מדינה נבדק תחת זכוכית מגדלת, ראשית בידי המשטרה. רק אחרי כל הבדיקות, המשטרה מחליטה אם מתאים להתקדם הלאה".
בתיקי ראש הממשלה יש שלושה תיקים וארבעה עדי מדינה. אולי פעם זה היה במשורה.
"אני מקווה שלא נגיע לכתבי אישום. משטרת ישראל, גם בתיק הקודם של חקירת ראש ממשלה, היו הסכמי עדי מדינה והוא ישב בכלא. אני מקווה שלא יהיה לנו עוד ראש ממשלה שיישב בכלא. האינטרס הציבורי הוא בולט וחשוב. כשיש אדם שאפשר לחקור, זה תמיד עדיף על מסמך או טביעת אצבע. זה משמעותי להשלמת התמונה הכוללת".
אתה יכול להעריך מה עבר למיקי גנור בראש בין החתימה לחזרה בו מההסכם?
"את זה צריך לשאול אותו. החתימה על הסכם עד מדינה, כשאתה שותף בעבירה, היא דבר מורכב ומסובך. עוברים לו הרבה דברים בראש. הוא לא תמיד מבין את ההשלכות של לחזור בו מההסכם, למרות שהוא מתייעץ עם עורכי דין. רק הזמן ישפוט. זו טעות? כל עד מדינה שחוזר בו – זו טעות".
נוימן מספק בהקשר זה דוגמא ממקרה אחר: "כשנרצח השופט עדי אזר ב-2004, והייתי קצין בימ"ר תל אביב, היו לנו ראיות מצוינות נגד הקושרים, אסירי העולם יצחק זוזיאשוילי ורפי נחמני. גם הגענו לאקדח שירה. למרות זאת גייסנו עד מדינה. כי עד מדינה מחדד לך את התמונה, נותן לך תמונה מלאה ושלמה ותיק יותר חזק. כשיש לך אדם שעומד על הדוכן ואפשר לחקור אותו ולשאול אותו שאלות, זה יותר חשוב מטביעת אצבע ומשמעותי להשלמת התמונה הכוללת".
"הרצון של ארגון פשע לנקום – קיים תמיד"
ספר לנו על התהליך: אתה אמור לשכנע את האדם לחצות את הקווים, בסופו של דבר זה מבוסס על אמון.
"במשטרה, לגרום לאדם לחצות את הקווים, זה לא פשוט. זה לוקח שבועות ושנים עד שמישהו מסכים להיות עד מדינה. היה עד מדינה, שלא אפשרנו לו לדבר עם עורך דין, בצעד חריג ודרמטי וכמובן, באישור כל הגורמים. בתיקים אסטרטגיים, אתה חייב לחשוב מחוץ לקופסא. כשמי שאתה חוקר אותו מבקש לצאת מהחדר ולהמשיך לשוחח במקום אחר, אתה מבין שיש מקום להגיע אליו. כשעד רוצה להיות עד מדינה, זה זקוק לשורה של אישורים. אם במשטרה מחליטים על זה, יש פרקליט מלווה, שחייב את אישורו של פרקליט המחוז, שמקבל החלטה עם פרקליט המדינה".
כשאתה רואה חקירה מסועפת, אתה יודע לזהות את החשוד שיהיה עד המדינה הבא?
"כשאתה עוצר חבורת עבריינים, אתה מנסה לזהות מי האדם שיש לו פוטנציאל להיות עד מדינה. בפאזל של אלף חלקים, עד המדינה הוא החלקים האחרונים שמסייעים לתת את התמונה המלאה. החוכמה היא לזהות מי האדם שיהיה עד המדינה. זה ניסיון, ידע ועבודת צוות, כדי לתת לבית המשפט תמונה כוללת".
אתה יכול לשרטט קווי דמיון בין עדי מדינה או שמדובר באדם חלש אופי, ש"בוגד" בחבריו?
"בעיניי, כל עד מדינה וכל פרשה עומדים בפני עצמם. יש עדים, שהיו עד לא מזמן ראשי ארגוני פשע, שרדפנו אחריהם כל חיינו ולא האמנו שאדם כזה ירצה להיות עד מדינה. לפעמים, זה אדם שהפסיד הרבה כסף או בדיוק התגרש ואז הוא מחליט שהוא לא רוצה להיות פושע יותר".
אתם, בעצם, "בייביסיטר עם אקדח". אמורים לדאוג בנוגע לעדים גם לבעיות בגן של הילדה של ובקופת חולים?
"לא יודע אם זה המונח המדויק, אבל בהחלט שומרים עליהם. לפעמים עד מגיע עם משפחה וילדים. לשנות להם את הזהות ולהעביר אותם לחו"ל – זה דבר מאוד מורכב. לנתק אותו מהחברים… התמודדות עם המשפחה זה אתגר גדול יותר מאשר מול העד עצמו".
עד המדינה נגד ריקו שירזי אמר שבדיעבד – לא היה צריך את כל ההתעסקות. כשאתה מחתים עד מדינה, אתה יכול לערוב לביטחונם ולאיכות חייהם שלו ושל משפחתו?
"יש מידה של צדק בדבריו, יש הרבה רגעי משבר. מצד שני, עד מדינה שמבין ומחליט שהוא חוצה את הקווים, בעצם מחליט שבתום העדויות והפללת שותפיו, הוא פותח בחיים חדשים. מדובר באדם שהיה כל חייו בפשע, ומי שיודע לנצל את זה מרוויח את חייו במתנה. האם הוא יכול לישון בשקט? לא. מצד שני, גם כשאתה עבריין בכיר וראש ארגון פשע, אתה תמיד ישן עם עין אחת פקוחה. בחו"ל הם בטוחים יותר, אבל הרצון של ארגון הפשע לנקום תמיד קיים".
יתכן שתצפה מצב של עבריין שלא יעמוד בתנאים של הרשות להגנת עדים?
"המקרה היחיד של אדם כזה הוא עד המדינה בפרשת הרצח בבר נוער. הוא הוצא מהתוכנית לאחר שהתברר שהוא שיקר. אם עבריינים בכירים שומעים אותנו עכשיו, אנחנו מחכים לכם".
מרוז פיזם ועד אפרים ברכה
נוימן, קצין קשוח שצמח בימ"ר תל אביב ובמרכז, הגיע לרגשנות בסיום, כשסניור הזכיר לו את חלקו בפענוח פשעים מהעבר – כמו למשל רצח הילדה רוז פיזם ורצח משפחת אושרנקו – ושאל אותו האם הוא עדיין כועס על המפכ"לים דנינו ואלשיך, שהזיזו אותו הצידה למרות היותו קצין עטור הישגים.
סניור: אתה קצין דעתן, שהכניס ראשי ארגונים לכלא ופענח פרשיות בימ"ר תל אביב, כמו רצח השופט אזר. כמפקד ימ"ר מרכז היית אחראי על פענוח רצח הילדה רוז פיזם ורצח ששת בני משפחת אושרנקו. דחקו אותך הצידה עד שנאלצת לפרוש. אתה עדיין כועס? מרגיש פספוס?
נוימן כחכח בגרונו ודמע לרגע. עברה עוד שנייה עד שענה. "הוא תמיד היה רגשן”, אמר המראיין, ונוימן ענה: "הגבר המודרני הוא רגשן. אני מרגיש זכות שהייתי במשטרת ישראל. לא חלמתי שאהיה תת ניצב. רציתי להיות ניצב, לא קיבלתי וזה בסדר גמור. אריק איינשטיין שר 'כל אחד רוצה להיות מפכ"ל'. אני לא חושב שזה נכון. בגלל שהבעתי את דעתי והייתי דומיננטי, התקדמתי. אני חושב שהגעתי רחוק מאוד. יש טובים כמוני, שלא התקדמו כמוני. המחליפים שלנו בדרך כלל טובים מאיתנו. רציתי להיות ראש להב, לא קיבלתי ואני חושב שהיום אני בתפקיד טוב יותר".
"צלקת" נוספת היא התאבדותו של חברך הטוב, אפרים ברכה. ביקשת ועדת בדיקה וכל הבקשות שלך לא נענו. עד היום לא ברור מה קרה שם. יושב פה באולם אחיו של ברכה.
"לפעמים פורקים נשק ופולטים כדור ואז מיד ממנים קצין בודק. עוד כשהייתי תת ניצב במדים, שאלתי איך יכול להיות שראש היחידה לחקירות הונאה ירה כדור ללבו ולא ממנים ועדה שבודקת?".
באמת בושה למשטרה ולמדינת חוק שלא הקימו ועדת חקירה בפרשת התאבדותו של אפריים ברכה ז"ל….אני חושב שהעדיפו לטייח דברים ולהסתיר הרבה דברים מהציבור..אפריים היה עילוי במשטרה.והיה אחראי על יותר פיענוחים מכל שוטר אחר במדינה !