חמישה בני אדם נהרגו בפיצוץ בבניין מגורים בפברואר 2014 בעכו העתיקה, שהוביל לקריסתן של כמה קומות. הפיצוץ אירע כתוצאה מסכסוך שכנים והצתה של דירת שכן, שהשכיר את דירתו להקמת אנטנה סלולארית על הגג.
ההצתה גרמה לשרשרת לא צפויה של פיצוץ נפחי ולהרס, בו מצאו את מותם חמישה מדיירי הבניין, משתי משפחות: בני הזוג ראיק ונג'אח סרחאן ובנם נסר א-דין בן התשע, ובני הזוג מוחמד וחנאן בדר. דיירים נוספים נפצעו, וגם מבצעי ההצתה עצמם, שלא צפו את ההשלכות, נלכדו בין ההריסות וחולצו.
הנאשמים הורשעו בהסדר טיעון. מחמד ג'רחי הורשע בהריגה ונשפט ל-16 שנות מאסר, ואילו שותפיו, עומר חלואני וזכריה עזירי, הורשעו בסיוע להריגה ונגזרו עליהם שמונה שנות מאסר. הפרקליטות הגישה תסקירים של בני משפחות ההרוגים, בהם בתם של הזוג סרחאן, שאיבדה את שני הוריה ואח.
למרות שההסדר כלל הסכמה עקרונית למתן פיצויים, בית המשפט המחוזי בחיפה בראשות הנשיא (כיום) רון שפירא, שפסק את עונשם של הנאשמים, החליט שלא לפסוק דבר בעניין הפיצויים ולהשאיר את העניין כולו להליך אזרחי. שופטי המחוזי כתבו: "אין בליבנו כל ספק כי נפגעי העבירה זכאים לפיצוי. אלא שבמקרה זה…סבורים אנו כי ההליך האזרחי הוא המתאים, שעה שעסקינן באירוע מורכב ורב נפגעים".
המדינה הגישה ערעור עקרוני בנושא הפיצוי, ובפרקליטות טענו שהחלטת המחוזי להימנע מפסיקת פיצוי פלילי לטובת נפגעי העבירה סוטה מהמגמה הכללית בפסיקה, ומדובר במשגה, במיוחד בכל הנוגע לקטינה היתומה. באמצעות עו"ד נילי פינקלשטיין נטען כי ההחלטה מתעלמת מהתכלית לקביעת פיצוי פלילי – מתן סעד מהיר ומיידי לנפגע העבירה, הכרה חברתית בנזק, מניעת הצורך לעתים בפתיחת הליך משפטי ישיר מצד הנפגעים, ומתן סיוע מצד המדינה בהיבט הגבייה.
הנאשמים, באמצעות עורכי הדין יניב אביטן ומורן כרמון, טענו שהמקרה מצדיק באופן חריג העברת הדיון בפיצוי כולו לבית המשפט האזרחי, שיקבע את אופן חלוקת הפיצוי בין המוטבים, זאת מאחר שנפגעי העבירה רבים במיוחד: לכל אחד מארבעת ההרוגים המבוגרים יש בני משפחה, הורים, אחים ואחיות רבים. מלבד זאת, יש לדון גם בשאלת האשם התורם של לפחות של אחד מאחי ההרוגים, שהינו בעל הדירה שאיפשר הקמת אנטנה ללא רישיון, ויש לקבוע גם את אופן חלוקת התשלום בין שלושת הנאשמים ולהביא בחשבון גם את פציעותיהם.
שופטי בית המשפט העליון, דפנה ברק ארז, דוד מינץ ועופר גרוסקופף קיבלו את ערעור הפרקליטות, מאחר שהסעד הדחוף והמיידי הניתן בהליך הפלילי אינו ממצה את כלל הפיצוי, ואינו מבטל את הדיון המעמיק יותר השמור להליכים האזרחיים.
"החשיבות לפסיקתם של פיצויים לנפגעי עבירה קיימת גם במקרים שבהם מתעוררות שאלות עובדתיות הנוגעות להיקפו של הנזק המדויק", כתבה השופטת ברק ארז. "התכלית העיקרית היא מתן סעד מהיר יחסית לנפגע העבירה, על מנת לסייע לו בשיקום חייו. מורכבות ההיבטים העובדתיים עשויה לקבל ביטוי בגובה הפיצויים שייפסקו, אולם היא אינה אמורה להוביל לשלילה מוחלטת שלהם, מקום שבו קיימת פגיעה משמעותית בנפגעי העבירה".
השופטת ברק ארז מתחה ביקורת על הפרקליטות, שהציגה בבית המשפט המחוזי תסקירי נפגעי עבירה חלקיים (רק ביחס למעטים מבני משפחות ההרוגים), וכך הוצגה בפני בית המשפט תמונה עובדתית חלקית, שהקשתה עליו להעריך את פסיקת הפיצויים הראויה.
בסופה של ההחלטה, פסק בית המשפט העליון פיצוי של 360 אלף שקלים לקטינה היתומה, ו-240 אלף שקלים נוספים שיתחלקו בין 13 בני משפחה של בני הזוג בדר. בהקשר זה יש לציין כי תקרת הפיצוי הפלילי הקבועה בחוק לנאשם יחיד במקרה של קורבן עבירה יחיד היא 258 אלף שקל. בית המשפט גם קבע שהמורשע העיקרי בהריגה, ג'רחי, יישא במחצית הפיצויים, ושני הנאשמים האחרים ישלמו רבע כל אחד.
עורכי הדין תומר בן חמו ואילן עבאס ייצגו את בני משפחות ההרוגים. עו"ד בן חמו: "מדובר בהחלטה תקדימית, שמסדירה את קביעת הפיצויים וקובעת שבמקרים דומים יש לפסוק פיצויים לנפגעים לצורך סעד מיידי. אנו שמחים שהפרקליטות קיבלה את עמדתנו, ובאופן חריג הגישה ערעור רק על רכיב הפיצוי. משפחת המנוח כואבת כל יום את האובדן הכבד שנגרם להם בפיצוץ שהחריב את חייהם".
