בית משפט השלום בתל אביב גזר תשעה חודשי עבודות שירות על עו"ד גיא לפבר, שהורשע בשל חלקו בסחיטה באיומים של מנהלי חברה ציבורית. במסווה של תיווך חוזי, ניהל עו"ד לפבר משא ומתן סחטני בשם חבר שפרץ למחשב של בכיר בחברה, ודרש מיליונים עבור מידע מביך.
ראשית הפרשה בפניית עבריין, חבר ילדות של לפבר, לבכיר בחברת תוכנות הנסחרת בבורסה. החבר השתיל במחשבו של עובד החברה תוכנה זדונית, מרחוק, ושאב מהמחשב קבצים, חלקם מביכים (תוכני פורנו) וחלקם חומרים מקצועיים חסויים הקשורים לעבודתו, ונחשבים כסוד מסחרי של החברה.
הפורץ דרש תחילה מהקורבן 200 אלף דולר בביטקוין, באיום שיפרסם כי הוא תומך בפדופיליית ילדים כביכול. כשהקורבן התעלם ממנו, פנה הפורץ אל הדרג מעליו, מנכ"ל החברה הבורסאית, ואיים לחשוף את החומרים, כולל מידע מקצועי רגיש של החברה, שכאמור נשאב ממחשבו של הבכיר. הפורץ דרש שלושה מיליון שקלים ככופר.
מנכ"ל החברה פנה ליחידת הסייבר בלהב 433, ומאותו שלב ניהל משא ומתן מודרך בהנחייתם מול הסוחט. בשלב זה צירף הסוחט (ששמו אסור לפרסום) לתכניתו את חברו הוותיק גיא לפבר, עורך דין, שנשלח מטעמו לפגישות משא ומתן עם מנכ"ל החברה. מהות השיחות הוסווה על ידי לפבר כעסקת התקשרות לגיטימית לכאורה עם החברה, אך לפי התכתבויותיו עם שולחו, יוזם הסחיטה ומבצע הפריצה למחשב (שנדון בהליך נפרד לשלוש שנות מאסר), קבע השופט שמאי בקר שלפבר היה מודע למלוא התמונה.
בפגישה השנייה שנערכה ביניהם, אמר המנכ"ל (המתלונן) לעו"ד לפבר כי הוא נאלץ לחתום על החוזה שהציע לו, וכי התשלום הוא עבור אי פרסום החומרים שהוצאו ממחשבי החברה. כשהגיע לפבר לפגישה נוספת, הוא נעצר על ידי המשטרה.
לפבר ניהל הוכחות, וגם בדבריו האחרונים בטיעונים לעונש, אחרי שהורשע, אמר לשופט: "אני עדיין ממשיך לעמוד מאחורי חפותי. לא אודה במשהו שלא עשיתי, ועם כל זאת אני מבקש את מידת הרחמים. ההתמודדות המשפטית בחמש השנים האחרונות גבתה מחיר כבד ממשפחתי".
הפרקליטות ביקשה לגזור על עו"ד לפבר מאסר בפועל של לפחות שנה, אולם הסנגור הוותיק עו"ד ששי גז הדגיש שעורך הדין לא היה מתכנן ויוזם הסחיטה, ואף לא נטען שהוא היה אמור להתחלק בכספים. לדבריו, המשטרה עצמה "הגבירה את להבות הפרשה" כשמשכה אותה וקבעה באמצעות המנכ"ל המתלונן שלוש פגישות עם לפבר, ובכך למעשה הדיחה אותו.
השופט בקר דחה את הדברים, ועם זאת קיבל את הטענה שלפבר הופעל על ידי הסוחט כדי לקצור את הפירות, אך לא יזם. השופט נתן משקל לתרומתו כקצין מילואים, ולנסיבות אישיות ייחודיות המאפילות על האינטרס הציבורי במיצוי העונש.
