 |
| צילום להמחשה |
מואיסיי ביניאשווילי, בן 76 מבת ים, הורשע (18.9) על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב ברצח אשתו מלכה, לאחר 50 שנות נישואין. זאת לאחר שב-30 בינואר 2016 פרצה ביניהם מחלוקת שנמשכה גם למחרת, אז רצח אותה.
הוויכוח בין השניים החל לאחר שהוזמנו ליומולדת של אבי כלתם, שנערכה במסעדה לא כשרה, ובשבת. מסיבות אלה החליט ביניאשווילי לא ללכת, ואשתו החליטה ללכת לבד.למחרת כאמור פרצה המחלוקת המחדש, בעת שביניאשווילי צפה בגמר אליפות אוסטרליה בטניס. הוא סירב להתנתק מהמשחק, בעוד היא התעקשה להמשיך לדבר, ולפי כתב האישום, אז החליט להרוג אותה. הוא ניגש למטבח, לקח קרש חיתוך מעץ, ניגש לאשתו שישבה על הספה בסלון, סמוך לחלון, והחל להכות אותה בראשה, פעם אחר פעם. דבר לא עצר אותו, לא זעקותיה לעזרה, ולא הדם ששתת ממנה. היא הצליחה לפתוח את החלון לרווחה, כך שמספר עדים יכלו להבחין כיצד הוא מכה בראשה שוב ושוב. הם ניסו לפרוץ לדירה, אולם נכשלו וחזרו לצעוק אליו מלמטה שיחדל.
בשלב מסוים הצליחה האישה לחלץ מידי בעלה את קשר החיתוך, אולם הוא לא ויתר, הניח לה לרגע וחזר עם פטיש, באמצעותו חזר להכות בראשה ולא הרפה גם כשאיבדה את הכרתה. בשלב הזה הגיעו לדירה שניים מהעדים ושניים נוספים, והתחזו למשטרה כדי שביניאשווילי יפתח להם. הוא משך זמן וטען כי אינו יכול לפתוח, ואז כיסה את בני אשתו בכרית ופתח. כוחות משטרה שהגיעו בינתיים למקום גילו את האשה במצב אנוש ומוכה עד כדי כך, שהמכות שינו את מבנה הפנים ואי אפשר היה להנשים אותה. היא נלקחה לבית החולים כשהיא מורדמת ומונשמת, שם נקבע מוות מוחי. אחרי יומיים נפטרה.
ביניאשווילי הואשם ברצח, ובאמצעות עו"ד ישר יעקובי טען כי איבד הוא זה שהותקף על ידי אשתו, שבעטה באשכיו, וכי אינו זוכר היה באירוע האלים מאחר שאיבד שליטה. לכן, טען, לא מתקיים היסוד הנפשי של כוונה תחילה, ויש להאשימו בהריגה ולא ברצח.
השופטת מרים דיסקין הבהירה מיד בפתיחת הכרעת הדין כי אין היא מקבלת את גרסתו, מה עוד שהיא שונה מזו שמסר במשטרה. "לביסוס ההגנה", כתבה, "שזר הנאשם בעדותו בליל של תירוצים וצידוקים שכמו נלקחו מן הגורן ומן היקב, וכל תכליתם להפחית מעוצמת המעשים ואכזריותם הבלתי נתפסת, ולצמצם את אחריותו הפלילית…".
 |
 |
|
| עו"ד ישר יעקובי | השופטת מרים דיסקין |
מאחר שכך, נדרש בית המשפט לתשתית ראייתית, ולדעת השופטת דיסקין הונחו בפניה די ראיות כדי ליצור את הפסיפס השלם הדרושה להוכחת אשמתו של ביניאשווילי. השופטת דיסקין מנתה אחד לאחד את עדויות האנשים שראו את הרצח (בזמן האירוע התקבלו במוקד המשטרה 10 שיחות שונות מעדי ראיה), ומסבירה למה הן אמונות עליה וכיצד הן מחזקות האחת את השנייה במדויק. "לא מצאתי להטיל כל דופי באמינות העדים שנחשפו באקראי ובעל כורחם למראות המחרידים ודיווחו עליהם בזמן אמת…", סיכמה.
השופטת גם לא חסכה את ביקורתה על הנאשם, שלא רק שינה גרסאות והתחמק מתשובות, אלא גם ניסה להטיל את האחריות על אשתו, בטענות שונות כאילו היא זו שתקפה, וכי נטלה תרופות פסיכיאטריות.
לאחר שסיימה לטפל בהיבט העובדתי, פנתה השופטת לדון בהיבט הנפשי. להוכחת היסוד של כוונה תחילה, הסבירה השופטת, דרושים שלושה מרכיבים, שחובה עליהם להתקיים יחד: החלטה להמית, הכנה לצורך המעשה ואי התגרות בסמוך למעשה. אין מחלוקת, כותבת השופטת, לגבי קיומם של החלטה והכנה, כך שנותר לדון ברכב היעדר הקנטור. לדעת השופטת, גם אם אכן בעטה האישה באשכיו ל הנאשם, "עדיין קשה להעלות על הדעת שמעשה זה לבדו השפיע עליו עד כדי שגרם לו לאבד את שליטתו העצמית… ולמעלה מכך, גם מעדות הנאשם לא עולה אינדיקציה ממשית לאובדן שליטה ועשתונות".
אל דעתה שח השופטת הצטרפו השופטים רענן בן יוסף וציון קאפח.
