 |
| חלוקה שוויונית של הנטל ההורי (איור: pixabayׂ) |
הרשת גועשת סביב פסיקת בית המשפט העליון מיום 19 ביולי, בה שאלת חלוקת נטל המזונות בין הורים המקיימים משמורת פיזית משותפת התבררה לראשונה בהרכב מורחב של שבעה שופטים (בע"ם 919/15 ובע"ם 1709/15).
על מנת להבין את פסק הדין, חשוב להבהיר כמה מושגי יסוד.
ראשית, לצורך קביעת חיוב מזונות מבחין הדין העברי בין שלוש קבוצות גיל: גילאי 6-0 ("קטני קטנים"); גילאי 15-6 ("קטנים"); וגילאי 18-15 ("גדולים"), כאשר לגבי כל אחת מן הקבוצות חלים הסדרים שונים.
שנית, הדין העברי מבחין בין מזונות הכרחיים שנועדו לספק את צרכיו הבסיסיים ביותר של הקטין, לבין מזונות העולים על ההכרחי, שהם "מזונות מדין צדקה". קביעת החבות וחלוקתה בין ההורים שונה ביחס לכל אחד מסוגי המזונות.
קבוצה 1, גילאי 6-0: אין שינוי: ההלכה נותרה: אב יהודי חייב לבדו במזונות ילדיו הקטינים עד גיל 6 חובה מוחלטת, בעוד האם פטורה כליל ממזונות אלה. המשמעות היא שהאב חייב לשלם את דמי המזונות ההכרחיים של ילדיו בכל מקרה, גם אם מצבו הכלכלי רע ואף אם לילדים יש מקורות אחרים לפרנסתם.
קבוצה 3, גילאי 18-15: אין שינוי: חיוב במזונות היה ונותר מדין צדקה, ולעניין זה האב והאם שווים, כלומר חלוקה בין שני ההורים על סמך התחשבות כוללת ביכולתם הכלכלית של שני ההורים.
קבוצה 2, גילאי 15-6 (פסק הדין מתמקד בקבוצה הזו): יש שינוי.
המצב לפני פסק הדין: אב יהודי חב לבדו במזונות ההכרחיים של ילדיו. במקרה של משמורת משותפת הכירו בתי המשפט באפשרות לקזז מדמי המזונות של האב מתוך הכרה בכך שהוא נושא באופן ישיר בחלק מן המזונות ההכרחיים עת הילד שוהה אצלו. היו גישות שונות אשר להיקף ההפחתה האפשרי.
עד כה פורש הדין העברי כמחייב אב יהודי, ואותו בלבד, בסיפוק המזונות ההכרחיים של ילדיו בגילאי 15-6, ואולם הדין העברי מכיר בפרשנות נוספת שלפיה מוטלת החובה על שני ההורים מדין צדקה, תוך שחלוקת החיוב ביניהם נעשית על פי יכולתם הכלכלית היחסית מכלל המקורות. על פי פסק הדין, הפרשנות המשפטית היא זו שלפיה בגילאי 15-6, החיוב במזונות הוא מדין צדקה החל במידה שווה על שני ההורים.
התוצאה היא שהדין לא יחייב עוד את האב לבדו במזונות ההכרחיים, ויאפשר לחתור לחלוקת נטל הוגנת ושוויונית יותר בין ההורים בשים לב למצבם הכלכלי, הכנסותיהם וחלוקת המשמורת.
בית המשפט מבהיר: "מכך לא נובע כי במקרים של משמורת פיזית משותפת פטור האב כליל מתשלום מזונות לידי האם. ככל שהפערים הכלכליים בין האב לבין האם ממשיים ויכולתו הכלכלית היחסית עדיפה על שלה, טובת הילד תצדיק להוסיף ולחייבו בתשלום מזונות לידיה, גם על פי הפרשנות החלופית המוצעת. ואולם, באותם מקרים של משמורת משותפת שבהם ההורים שקולים מבחינה כלכלית, או כשמצבה של האם אף משופר יותר, יכול שטובת הילד תחייב כי כל הורה יישא במזונותיו".
 |
| פרשנות רחבה של בית המשפט |
עיקרון טובת הילד
השאלה שעמדה בפני בית המשפט היא אילו מן הפרשנויות האפשריות תיטיב להגשים את טובת הילד במשמורת משותפת: זו המוסיפה להטיל את החיוב במזונות ההכרחיים באופן בלעדי על האב, או זו המאפשרת לקבוע כי החובה תחול באופן שווה על שני ההורים. פסק הדין התמקד בטובת הילד בעיקר מנקודת המבט הגשמית, איזו פרשנות תיטיב להבטיח כי לאחר הגירושין יוסיפו הורי הקטין לדאוג לסיפוק מלוא צרכיו.
המשמורת המשותפת יוצרת חלוקה שוויונית של הנטל ההורי, במסגרתה נדרש כל אחד מההורים למלא את כל התפקידים ההוריים המתחייבים כשהילד שוהה אצלו. מדובר בהסעות, יציאה מוקדמת מהעבודה, היערכות עם ארוחות, סיוע בלימודים, מקלחות, כביסות והפסד ימי עבודה כדי להישאר בבית עם ילד חולה.
מכיוון שהילד מתגורר עם כל אחד מההורים מחצית מהחודש, הרי שכל הורה נדרש "לבנות בית" שלם ומלא עבור הילד. לדאוג לכך שיהיה בבית חדר קבוע לילד (כלומר, בדרך כלל לשכור דירה גדולה יותר), ולרכוש את כל הציוד הבסיסי שחייב להיות בביתו של הילד כגון מיטה ומצעים, ארון בגדים וכמות סבירה של בגדים למלאו בהם, שולחן כתיבה, כלי רחצה ושאר חפצים יסודיים שלהם זקוק הילד וזאת בנוסף להוצאות השוטפות כמזון.
זאת ועוד, בניגוד להנחה האינטואיטיבית, העובדה כי הילד שוהה עם כל אחד מההורים רק מחצית מהחודש אינה מביאה לחיסכון ישיר של מחצית מעלות המזונות. כך למשל, ההוצאה בגין מדור אינן פוחתות כלל כתוצאה מכך שהילד שוהה בבית רק מחצית חודש. כך גם באשר למזון, הרי לא נקנה חצי בקבוק חלב.
 |
הביקורת שהופנתה כלפי האופציה האחרונה היא שצדדים שהגיעו לבית המשפט, הרי זה כי לא הגיעו להסכמות ביניהם, לרוב במקרים שאף המשמורת המשותפת אינה בהסכמה, אז כיצד יחלקו ביניהן בהוצאות ההכרחיות של הילד? חלוקת הנטל מחייבת שיתוף פעולה, דבר שברוב המקרים אינו אפשרי. יתרה מזו, מנקודת מבטו של הילד, ברור שפתרון כזה מבלבל מאוד. אם אין הסכמה מובנת בין ההורים לעניין ההתנהלות הכספית ביחס לילד, אזי לילד אין כתובת ברורה למי לפנות כאשר הוא נדרש להוצאה כספית. מעבר לכך, תיתכן בעיה של חוסר הסכמה בין ההורים בדבר נחיצותה של הוצאה מסוימת או זהות החייב בה.
תשובת בית המשפט לביקורת היתה כי לבית המשפט שיקול דעת רחב לקבוע את חלוקת נטל המזונות ואת דרך מימושו במקרה הנתון. לפיכך, הוא עשוי למנות את אחד ההורים כהורה האחראי לאותן הוצאות ("הורה מרכז") ויקבע את מנגנון השיפוי וההתחשבנות בין ההורים. חשוב מכך, בית המשפט מדגיש: "בכל מקרה של שינוי נסיבות, פתוחה לפני האם הדרך לשוב ולפנות לבית המשפט. זאת בהתאם לעיקרון שלפיו פסיקת המזונות לעולם אינה סופית".
בית המשפט גם התייחס בפסיקתו האחרונה לביקורת נוספת שעלתה לגבי חלוקת הנטל השוויונית, והיא שאכן הדין הקיים במזונות מפלה את הגברים לרעה, אולם שכרו של הגבר עולה במידה ניכרת על זה של האישה.
בית המשפט מודע לכך ואף אומר מפורשות כי ברוב המקרים ההנחות המגדריות המכלילות שביסוד הדין הקיים מוכיחות עצמן כנכונות הלכה למעשה. כלומר, ברוב המקרים לאחר הגירושין תימסר המשמורת לאם. יכולותיה הכלכליות ואופקיה התעסוקתיים יהיו מוגבלים משל האב, ועל כן לתשלום מזונות מצידו יהיה תפקיד מכריע ביכולתה לספק את צרכיו של הילד השוהה עימה. כאן אף יוטל נטל מזונות מוגבר על האב. לפיכך, פער כלכלי משמעותי בין האב לבין האם יצדיק את המשך חיובו של האב בתשלום מזונות הולם לידי האם גם במקרים של משמורת משותפת.
בית המשפט לקח בחשבון גם את הטענה על כך שאם משמורת משותפת תאפשר הפחתה מדמי המזונות או פטור לאב, אבות יתעקשו על משמורת משותפת גם כשאין בכוונתם או ביכולתם לקיימה. "ספק רב אם אמנם זו תתברר לאב כ'משתלמת' יותר…", כותב על כך בית המשפט, "אב המקבל על עצמו את עול המשמורת רק ממניע כספי ייוודע לדעת חיש קל ש'העסקה' שרקם אינה משתלמת. המדובר במטלה לא פשוטה כלל ועיקר, המחייבת בראש ובראשונה קיצור משמעותי של שעות העבודה 2-3 פעמים בשבוע… היא מחייבת להיות פנוי וזמין לטיפול בילדים באופן קבוע, כמו גם את החובה להוציא את הילדים מהגנים ומבתי הספר בשעות הצהריים, להכין ארוחת צהריים וערב, להושיט עזרה בהכנת שיעורי בית, להסיע לחוגים, לארח את חברי הקטינים, מקלחות, כביסות, וכן הלאה. אב שמניעיו אינם כנים לא יעמוד במטלה זו".
 |
| עו"ד דפנה לביא |
והעיקר: לפני שאלת המזונות, בית המשפט יבחן אם הסדר המשמורת עולה בקנה אחד עם טובת הילד. כאן נשקלים במיוחד מסוגלות הורית של ההורים, שיתוף פעולה ביניהם, רצון הילד, מגורי ההורים בסמיכות ועוד. במסגרת בחינה קפדנית זו ייחשפו המקרים בהם רצונו של האב במשמורת משותפת אינו כן, אלא יסודו ברצון להפחית מדמי המזונות.
ההסדר הרווח כיום הוא הסדר של משמורת אצל האם. זאת, בין היתר, עקב חזקת הגיל הרך המקנה את המשמורת על ילדים עד לגיל 6 לידי האם, בהיעדר נסיבות חריגות. כיוון שבפועל נמנעים בתי המשפט מלהפריד בין אחים בגילאים שונים ואף לא לשנות מרציפותה והמשכיותה של המשמורת בחלוף השנים, הרי שלחזקת הגיל הרך כוח משמעותי והיא נוטה לקבע הסדרי משמורת בלעדית בידי האם לאורך זמן. אומנם ביום 17 במאי אושרה בקריאה טרומית במליאת הכנסת הצעת חוק לפיה חזקת הגיל הרך תצומצם ותחול על ילדים עד גיל שנתיים בלבד, אולם נכון לעת הזו המהלך טרם הבשיל לכדי חקיקה, וחזקת הגיל הרך הקבועה בחוק הכשרות עומדת בעינה.
פסק הדין אכן סוטה מההלכה הנוהגת עימנו מימים ימימה, וזאת בנוגע לקבוצת הגילאים השנייה. מעתה תהיה בחינה פרטנית של הנתונים בנסיבות המקרה. רוצים נוסחה הקושרת בין הכנסות ההורים והיקף המשמורת לבין שיעור המזונות? אין כזאת.
* עו"ד דפנה לביא עוסקת בדיני משפחה ומכהנת כסגנית יו"ר ועדת משפחה במחוז תל אביב של לשכת עורכי הדין בישראל.
