מותו של שומר הברים

נשא נשק בקביעות, ואף השתמש בו

אמיר סאבא, בעל חברת האבטחה החיפאית "לונה" נרצח ביריות סמוך לביתו בשכונת עין הים בעיר (שישי, 21 יולי).

היריות נשמעו היטב בסביבות ארבע ושלושים לפנות בוקר ברחבי השכונה. שכנים מבוהלים שפתחו את התריסים עוד הספיקו לראות רכב נמלט מהמקום. בחמש לפנות בוקר עלה באש רכב יונדאי על כביש 4, בין צומת עין כרמל לצומת כרם מהר"ל דרומית לחיפה – האם זהו הרכב אשר שימש את הרוצחים?

צוות נט"ן מד"א שהוזעק לזירה מצא את סאבא בן ה-40 מתבוסס בדמו, ירוי בפלג גופו העליון, סמוך לרכב ב.מ.וו X6 שלו שחנה לצד המדרכה בחזית הבית. אנשי מד"א העבירו אותו תוך נסיונות החייאה אל בית החולים רמב"ם, אבל שם נאלצו רופאים לקבוע את מותו.

מפקד תחנת חיפה, נצ"מ שאול צמח, הגיע לזירת הרצח עם שוטריו. סקרנים עמדו סביב לזירה שנסגרה, חוקרים שוחחו עם שכנים וגבו עדויות, מצלמות אבטחה נפרקו ואנשי מז"פ החלו באיסוף ממצאים. ממטה מחוז חוף נמסר כי החקירה תתנהל ביחידה המרכזית, שכן לפי כל הסימנים מדובר בחיסול מתוכנן היטב, שבוצע על ידי מתנקשים מיומנים.

זירת הרצח בלב שכונת עין הים (צילומים: יואב איתיאל)

לפי תחקיר "פוסטה", סאבא בן ה-41 היה מוכר מאד בעיר חיפה, ובצפון בכלל. הוא הותיר אחריו את אשתו הגננת למא, ושני ילדים קטנים, בנים, אחד בן מספר חדשים בלבד. הוא היה ערבי נוצרי שגדל במושבה הגרמנית, התחנך בבית הספר הנחשב "נזירות נצרת", ובהמשך בנה את ביתו בשכונת עין הים. "אנחנו כואבים את מותו הפתאומי על ידי בני עוולה מוגי לב שרצחו אותו בדם קר", אמרה שכנה, "הוא היה איש משפחה, איש אכפתי, חבר אמיתי, ואוהב חיים".

ואכן, סאבא אהב את החיים הטובים ואף עבד בתחום הבילויים וחיי הלילה שנים רבות. הוא היה גבר מטופח שהקפיד בלבושו, נסע במכוניות יוקרה, כאשר חוסל ליד ה-ב.מ.וו שלו המתינה בחניון הבית מכונית מרצדס ספורט מפוארת. הוא שמר על אורח חיים ספורטיבי, התמחה באמנויות לחימה ובשימוש בנשק, היה מוקף בחברים תמיד, בעבודה ומחוצה לה, הרבה בנסיעות לחו"ל וברכיבה על אופנוע הים שלו, "רק אתמול שבה המשפחה מבילוי בכנרת", סיפר אחד משכניו.

חבר ילדות סיפר כי כואב לו ולחבורה הגדולה שזוכרת אותו מאז ימי בית הספר. "זה הפסד גדול לכל הקהילה הנוצרית", אמר, "מדובר באיש משכמו ומעלה, בחור ישר ורב פעלים שעזר להמון אנשים, גם מבחינה כלכלית. אנשים בוכים היום".

יחסים עם המשטרה, קשרים בעולם התחתון

חברת האבטחה של סאבא, "לונה אבטחה", עסקה בעיקר באבטחת מועדונים. עוד מגלה תחקיר "פוסטה", כי על הרקע הזה התחככו בו בשנים האחרונות גורמים בעולם התחתון שביקשו דריסת רגל בתחום. הוא סירב.

סאבא החל את דרכו בתחום בשנת 2005 לערך, כאחראי האבטחה במועדון "הלונה" שבעיר התחתית בחיפה, אז הוא היה עד לרצח המאבטח ארקדי בלופשטיין שנורה למוות על ידי שלושה בליינים אשר סורבו בכניסה למועדון ובמסגרת נסיונם למחות על עלבונם שבו כעבור זמן קצר כדי לירות על המאבטחים בכניסה למועדון.

חיי הלילה עימתו את סאבא עם עבריינים יהודים וערבים, ודומה כי הוא אהב את החיכוך הזה, ובכל מקרה הכין את עצמו ואת אנשי החברה שלו לעימותים האלה, כך לפחות מלמדות תמונות מאימונים משותפים שלהם במכונים לאמנויות לחימה. עם זאת, לעיתים היה נדמה כי הוא והמאבטחים שלו הלכו רחוק מדי עם העוצמה והכוחניות שהפגינו כלפי עבריינים בכניסה למועדונים, ולעיתים גם כלפי מתחרים ואפילו עובדים שלא נשאו חן יותר בעיני סאסא ומנהליו.

"אין אחד שעשה בלגן ולא קיבל את המנה שלו מהמאבטחים של חברת 'לונה, זאת אומרת לא חטפו פיצוץ'", מספר צעיר חיפאי המכיר היטב את הענף ואת חברת לונה, "אבל אחרי עימותים הוא גם ידע להגיע לעמק השווה עם יריביו, וכשהיה צורך הוא לא היסס להשתמש בנשק אותו נשא תמיד עליו".

בפרסומים השונים על הרצח של סאבא הקפידו כל אמצעי התקשורת לציין כי לסאבא אין עבר פלילי, ואף ציינו את הקשר הקרוב שלו למשטרה במחוז חוף, אבל סאבא חי מקרוב מאוד, אולי קרוב מדי, גם את החיים מול עבריינים, ארגונים ומשפחות פשע מסוכנות.

על הרקע הזה מדברים בשלב הנוכחי על שני סכסוכים עם עבריינים בכירים ביותר, האחד מהקריות, והשני מול משפחת פשע מפורסמת מאוד וחזקה ביותר מהמגזר. בעוד שבנוגע לסכסוך עם העבריין מהקריות מדווחים על סולחה שנערכה לפני כשנתיים, ומאז נשמר השקט בחזית הזו, בשנה שעברה הגיע לשיאו סכסוך שלו עם גורמים במשפחת הפשע החזקה מהמגזר, עד כדי כך שהוא נאלץ לירות מנשקו האישי כדי להדוף כמה גברים מהם אשר הגיעו עד ביתו בעין הים כדי להתעמת איתו. 

זה לא היה העימות האחרון עם אותו ארגון פשע אימתני. ל"פוסטה" נודע כי כל מהלכי הסולחה בין סאבא לבין בכירי אותו ארגון לא צלחו, גם לא כאשר הוא הציע לפצות אותם בכמה מאות אלפי שקלים על אותו אירוע שבו הוא ירה לעבר אנשי הארגון שהגיעו אל ביתו ויצרו איום מבחינתו. לפני פחות מחודש, מוסר גורם המעורה בנושא, נורה צרור יריות לעבר ביתו אולם הפעם הוא בחר לא להגיב ושמר את האירוע בליבו, אם כי לא בטוח שהמשטרה אינה מודעת ואינה מתייחסת לאירוע הזה כאל נקוטדת מוצא בחקירת הרצח שעליה לא ניתן להרחיב פרטים.  

"אני כמו מאלף אריות. עם בליינים ועם מאבטחים". סאבא

הראיון האחרון

סאבא, שעבד בקשר מתמיד עם הרשויות ועם המשטרה אשר נתנו אור ירוק לעבודה המורכבת ביותר שלו, וגיבו אותו, לא הכחיש אף פעם את הסכנה שהוא מצוי ואת העובדה שהוא מאויים למעשה.

"אני בתחום אבטחת מועדונים, זה מקור הפרנסה שלי. אבל מה אני אוהב בזה? אני אוהב חיים, אני אוהב אנשים, אוהב שמחה. אוהב לתת ביטחון לאנשים, שירגישו נוח וטוב, יבלו, ייהנו ויחזרו להורים שלהם בריאים ושלמים", סיפר לעיתונאי עמית לוי בראיון לרשת "NOW" בשנה שעברה.

"העבודה שלי היא כמו משחק. יש בזה הרבה פסיכולוגיה. אני יכול לכתוב על זה ספר או להרצות באוניברסיטה, יותר טוב מכל מרצה. יש אנשים שבאים לבלות וליהנות נטו, ויש אנשים שמגיעים עם סכין, עם כוונה, שחושבים ומפנטזים על הבלגן שהולך להיות. אז אתה צריך לזהות טיפוסים ולהתמודד עם סיטואציות – או להסביר, או לפעמים להיות קשה ולהשתמש בכוח, מה שנקרא 'כוח סביר'. למרות שמנסיון, אין כזה דבר 'כוח סביר'. זה תמיד צריך להיות טיפה יותר.

"במקצוע שלי אני כמו מאלף אריות. גם עם בליינים וגם עם מאבטחים, אם אתה מושך את החבל יותר מדי, הוא יכול להיקרע והאריה יכול לנשוך אותך. אז צריך לאלף אותם, לתת להם תחושה טובה, להסביר לאנשים למה לא להגיע למצבים האלה. אנשים באים לבלות, אנחנו באים להתפרנס, וכולם צריכים לחזור הביתה בשלום.

"אנשים, אתה צריך לגעת להם בלב. לכל אחד יש רגש. כמה שבנאדם ייראה לך רע, הוא לא. תכלס, אנשים הם לא רעים. גם האיש הכי עבריין במדינה מנשק את הילדים שלו, גם לו יש רגש. לפעמים הסביבה גורמת לבנאדם להיות רע, אבל בנאדם שהוא רע מבפנים הוא בנאדם לא נורמטיבי, זה בנאדם שצריך טיפולים. זה לא טבעי. אלוהים נתן לנו רגש.

"החלום שלי הוא לעזוב את העבודה"

"לפני כמה שנים טובות, כשרק התחלתי, אנשים היו יותר פייטרים. היתה להם יותר מילה. אז לפעמים היינו מתחילים משמרת עם מכות, וככה ממשיכים עד הבוקר. עברתי הרבה דברים – ירי, איומים, גם בעבודה וגם מחוץ לעבודה. את זה אני משאיר לעצמי. השינוי קרה כשנולד לי הילד הראשון. התחלתי להסתכל על הדברים אחרת. כמו שאני לא רוצה שהבן שלי יישרט, ככה אני לא רוצה שהבליינים יחזרו הביתה עם שריטה. הבנתי כמה זה דבר יקר.

"מגיע לי לנוח. קשה לי לדמיין את היום שאחרי, אני אתגעגע לזה; אבל אני רוצה שלום בבית, לא רוצה שהילדים שלי יגדלו במציאות שבה אבא שלהם יכול לחזור הביתה פצוע, או יכול לפצוע מישהו. ובמדינה הזו, מחוץ לבית תמיד מחכה לך ג'ונגל.

"היום החלום הגדול שלי הוא דווקא לעזוב את העבודה. אני עייף, העבודה הזו מעייפת. הרבה עצבים, הרבה לחץ, פיסי ונפשי. לפעמים אתה חוזר הביתה פצוע, והאישה רואה אותך עם תפרים בפנים, בפה או יותר מזה. זה לא נעים. אתה רוצה לתת למשפחה שלך ביטחון".

את זה הוא לא הספיק לעשות. הבוקר הכדורים השיגו אותו.