 |
| לא כל קורבן זכאי (אילוסטרציה) |
השבוע אושרה בקריאה ראשונה הצעת חוק שמאפשרת לכל מתלוננת על עבירות מין לקבל סיוע משפטי בחינם מהמדינה, בהליך פלילי, בין אם היא או הוא עברו אינוס, מעשה סדום, עבירות מין במשפחה או כשיש חשד כי קטין עבר בעילה אסורה בהסכמה. הליווי המשפטי יהיה ללא קשר לגובה ההכנסה של המתלונן. מה הסיבה שהמדינה החליטה לכסות דווקא את הליווי המשפטי של מתלוננים בעבירות מין ולא נפגעים של עבירות אחרות? האם יש כאן איזה מדרג סמוי של עבירות או האם זו בעצם כניעה לארגוני נשים שמצליחים להשפיע על החקיקה? ומדוע משלם המסים אמור לשלם על כל מתלונן ומתלוננת, ללא קשר למצב העו"ש שלהם?
בדיוק כפי שנאשם מקבל ייצוג משפטי מהמדינה רק על פי מצבו הכלכלי, כך צריך להיות גם הדין במקרה של מתלוננים.
שערו בנפשותיכם מקרה שבו מתלונן או מתלוננת מקבלים סיוע משפטי חינם מהמדינה. תיקים פליליים יכולים להימשך לעיתים תקופה ארוכה, בעיקר אם אין הודאה של הנאשם, ולא נתפרת עסקת טיעון. בינתיים התמיכה שהם מקבלים מהמדינה נמשכת ומתייקרת. מהלך כזה לא רק פוגע בקופת המדינה, אלא פוגע גם במגזר שלם של עורכי דין פרטיים. הסיוע המשפטי צריך להיות תחום למקרים ייחודיים בהם אין למתלונן או לקורבן יכולת לעמוד בהוצאות המשפט, ללא קשר לעבירה שבוצעה. העבירה לא אמורה לזכות אותו מעלות ההליכים המשפטיים. אם הפסיקה תהיה בסופו של דבר לטובתו, הוא ממילא יוכל לתבוע חזרה את ההוצאות מהנאשם בהליך אזרחי.
 |
| עו"ד נוגה ויזל |
לפני כשנה, לשכת עורכי הדין החליטה להגביל את המונופול של הסנגוריה הציבורית בהגנה על טיפולים של תיקים פליליים פשוטים, בשיטת "הסרט הנע". הליך שיצר זילות הן של בתי המשפט והן של עורכי הדין, בזבז שפע של כספי ציבור ופגע בעיקר בנאשמים שלא יכלו לקבל ייצוג הולם. הוחחלט ששופטים יימנעו מעידוד של נאשמים לפנות לסנגוריה הציבורית, בעיקר לא כאשר מדובר בנאשם בעל יכולת כלכלית. במקום ליצור הליך דומה בנוגע לתלונות על עבירות מין, ולצעוד צעד אחד אחורנית, כדאי להביט קדימה ולשכלל את הקיים.
