 |
| אילוסטרציה: FREEPIK |
פרקליט המדינה שי ניצן פרסם השבוע הנחיה חדשה וחשובה ביותר, שנועדה להתוות את מדיניות המשטרה בנוגע לפתיחת חקירה וההעמדה לדין בעבירות מין, במקרים שבהם מי שלכאורה נפגע מהעבירה לא משתף פעולה עם רשויות האכיפה. מדובר במקרים של אי הגשת תלונה רשמית או סירוב לשתף פעולה עם החוקרים, כאשר מניעיו של הנפגע לכאורה אינם בהירים וברורים. הסירוב לשתף פעולה יהיה שיקול משמעותי שיתמוך בהימנעות מהמשך החקירה.
בשנים האחרונות נפתחו שורה של חקירות על עבירות מין לא בעקבות תלונות רשמיות אלא בגלל פרסומים בתקשורת. אורי קורב, סגן פרקליט מחוז ירושלים, נחקר במשך תקופה ארוכה בשל חשד בביצוע עבירות מין בעובדת של משרד המשפטים, למרות שזו כלל לא הגישה תלונה רשמית. בסופו של דבר לא מצאו בסיס ראייתי המצדיק את חקירתו הפלילית. גם ח"כ ניסן סלומינסקי מהבית היהודי, נחקר ביחידת להב 433 על הטרדות מיניות ועבירות מין, לאחר שעדויות של נשים שונות "הועברו לרבנים" ופורסמו בתקשורת, אך כמובן מעולם לא הגיעו למשטרה.
לפני שאתם מתחילים לרטון ולהתקומם, פרקליט המדינה הדגיש כי טרם סגירת התיק במשטרה, יש לשקול האם יתאפשר לגבות עדויות ממקור חלופי לנפגע העבירה, כך שיוכלו לשמש כחלופה ראייתית. אבל מה שאכן חשוב כאן, הוא שבעקבות כל המקרים בהם המשטרה לחצה על נפגעים להגיש תלונות בדרך לא דרך, האופרה הזו מסתיימת כאן ועכשיו.
 |
| עו"ד נוגה ויזל |
במקרים שבהם נפגעי עבירת מין יסרבו לשתף פעולה בחקירה, אין להפעיל עליהם לחץ לשתף פעולה בניגוד לרצונם, ושום דרך לא "כשירה" יותר: לא איומים, לא פיתויים ולא מניפולציות. ניתן יהיה רק "לרתום" את נפגע העבירה במקרים שבהם קיים אינטרס ציבורי, בגלל נסיבות העבירה או כאשר קיים חשש ממשי שהחשוד ימשיך לבצע את העבירות.
ההיסטוריה הפלילית הישראלית רצופה במקרים בהם המשטרה לחצה על נפגעות להגיש תלונה, המקרה של המתלוננת נגד שר המשפטים לשעבר, חיים רמון, על הטרדה מינית הוא רק אחד מני רבים. במקרה זה, ראש צוות החקירה עשתה לנפגעת "אמבוש" עם המזכיר הצבאי של הממשלה, ושניהם הפעילו עליה לחצים כבדים להגיש תלונה. עכשיו נוכל רק לקוות שהמשטרה תפעל על פי ההנחיות.
