ערן קרני (42) שהורשע ברצח משה עקבי מכפר יעבץ שבשרון הגיש לבית משפט העליון ערעור על הכרעת הדין. באמצעות עו"ד אלון אייזנברג טוען קרני בערעור כי אדם שמסר עדות במהלך חקירת הפרשה הפרשה במשטרה, השתיל ממצאים פורנזים שגרמו להפללה שלו ברצח בזמן שלמעשה הוא הרוצח האמיתי.
תזכורת: בין קרני לבין עקבי התגלע סכסוך כספי על רקע ערבות שנתן המנוח לחוב בהיקף של כמה אלפי שקלים בלבד של אדם אחר לקרני. בעקבות הסכסוך, נטען בכתב האישום ובהכרעת הדין, קרני אשר חש מרומה החליט לרצוח את עקבי.
ב-5 בספטמבר 2013, נטען, קרני הגיע אל סביבת ביתו של עקבי בכפר יעבץ, והסתתר בשיחים סמוך לבית כשהוא חובש כובע גרב ומצויד בסכין. ב-23:20 או בסמוך לכך עקבי יצא מביתו והתיישב ברכב וולוו שלו, על מנת לאסוף את חברתו משער הכניסה לישוב. או אז, נטען, קרני רץ לעברו ודקר אותו באמצעות הסכין מספר רב של דקירות, ואז נמלט כאשר הוא משליך את הסכין, הבגדים וכובע הגרב, בחממות נטושות הסמוכות למקום.
בדצמבר 2015 קרני הורשע על ידי הרכב שלושה שופטים של בית משפט המחוזי מרכז, מנחם פינקלשטיין (אב"ד), ליאורה ברודי ורמי אמיר. למרות ההרשעה, בהכרעת הדין השופטים מתחו ביקורת חריפה במיוחד על צוות החקירה של ימ"ר מרכז, בפיקודה של רפ"ק ענת קצב. "התנהלות לא חוקית", "איומים קשים על עדה" (כדי שתעיד כפי רצונם של החוקרים נגד הנאשם), "חקירות לא מתועדות במחשכים", "שיטת התשאול הנעלם", הם רק חלק מהביטויים הקשים נגד קצינת המשטרה הקשוחה והמוערכת. השופטים אף הורו להעביר את ההתייחסות הביקורתית שלהם לפרקליטת מחוז מרכז, כדי שתבדוק את ההתנהלות הפסולה של המשטרה.
לחצו להרחבה על הרשעתו של קרני, וביקורת השופטים על שיטות החקירה הפסולות.
הנאשם, שכפר במיוחס לו לאורך המשפט כולו, טען כי צוות החקירה לא בדק כיווני חקירה נוספים המתייחסים לסכסוכים אחרים שהיו למנוח. שופטי המחוזי דחו את הטיעונים הללו וקבעו כי חרף מחדלי המשטרה וההתנהלות הפסולה של החוקרים עליהם הם עצמם העירו, אין בכך כדי לבטל את הראיות הפורנזיות המפלילות את קרני.
קרני לא התייאש, ולצורך הגשת ערעור לבית המשפט העליון שכר את שירותיו של עו"ד אייזנברג המתמחה בייצוג נאשמים בעבירות המתה, ובמיוחד בתיקים שנחשבים למקרים אבודים דוגמת הערעור על ההרשעה של יונתן היילו מנתניה אשר הוכר לבסוף כקורבן עבירה.
על פני למעלה מ-150 עמודים בערעור מגולל עו"ד אייזנברג תיאוריה סבוכה כמעט דמיונית אך גם מציאותית ואפשרית, לפיה אדם אחר אשר הפליל את קרני ברצח הוא למעשה הרוצח בעצמו. התיאוריה שמגולל עו"ד אייזנברג בערעור, מנוגדת לחלוטין לזו שנטענה בכתב האישום על ידי התביעה. היא מתבססת על מחדלי החוקרים שלא טרחו להתעמק בכיוון חקירה אלטרנטיבי אשר היה מונח לפתחם, ובמקום לחקור באזהרה עד שהיה לו מניע מובהק לרצח הם הסתפקו בגביית עדות פתוחה ממנו.
עו"ד אייזנברג טוען, כי דווקא לקרני שהורשע ברצח לא היה באמת מניע לרצוח את עקבי שהיה חבר שלו, והוא מותח ביקורת על שופטי בית משפט המחוזי אשר הרשיעו את קרני תוך שהם מקבלים את ממצאי צוות החקירה חרף המחדלים שנחשפו ומבלי לבדוק כיווני חקירה אלטרנטיבים.
המניעים של קרני
עו"ד אייזנברג תוקף בערעור את נושא המניע לכאורה שנטען נגד קרני. הוא טוען כי הסכסוך הכספי שלכאורה היה בין קרני לבין עקבי נפתר כבר במרץ 2013, טוען הסניגור, לדבריו, שישה חודשים לפני הרצח קרני קיבל את מלוא הסכום הכספי לו היה זכאי מבעל החוב. לטענת הסנגור, עובדה זו הוכחה כבר בבבית משפט המחוזי, אבל לאחר שהתברר כי החוב סולק עברה הפרקליטות לטעון למניע אחר לרצח: תחושת מרמור של קרני על רקע העיכוב בתשלום. החוב אמנם סולק, טענה הפרקליטות, אבל רק באיחור של ארבעה חודשים, איחור שהכעיס מאוד את קרני ויצר את המניע לרצח של הערב.
בערעור נטען כי המניע החדש והערטילאי מהווה ניסיון סתמי של המשטרה להפיל על קרני מניע כלשהו. לדבריו, לא רק שהחוב סולק, השניים גם נפגשו שבועיים לפני הרצח ביחד עם אחרים, ואף אחד מהנוכחים באותה פגישה לא ראה כל סימן למרמור או תחושת כעס של קרני כלפי עקבי. הסנגור מפנה לעדות אחת המשתתפות באותה פגישה, חברת נפש של קרני אשר בעדותה במשטרה התעקשה לומר כי הוא מעולם לא דיבר סרה בעקבי ולא הזכיר אותו כמי שהוא מסוכסך שלו. יותר מכך, לפי העדות שלה, בחודש אפריל אותה שנה הגיע עקבי לביתו של קרני על מנת לספר לו שחברתו בהריון, "נדמה שאין חולק כי המפגש מלמד על היעדר תחושת מרמור של המערער כלפי המנוח", נטען בערעור.
על רקע העדות של אותה חברה, היא ספגה איומים והפחדות מצוות החוקרים ואף נעצרה, התנהלות שזכתה לביקורת הנוקבת של השופטים אבל מבלי שהיה בה להשפיע על הכרעת הדין כאמור.
לאחר שגם המניע הזה נחלש במהלך המשפט עברה התביעה למניע מספר 3: כעס של קרני עקב חשד שלו שאשתו בגדה בו עם עקבי.
מלבד הטענה על כך שצוות החקירה "המציא" שלושה מניעים שלא ניתן להוכיח אותם, עו"ד אייזנברג תוהה בערעור כיצד זה מייחסים החוקרים לקרני תחכום רב, ומנגד רשלנות גדולה המתייחסת לממצאים הפורנזים, הסכין, הכפפות, הכובע וחולצה מוכתמת בדם, שנטען כי הוא השאיר מאחוריו. איך זה שעל החולצה שנמצאה יש כמה טיפות דם זעירות ולא כתמי דם גדולים כפי שהיה צפוי מרצח בדקירות.
האמור מתיישב עם טענת קרני כי החולצה ויתר הפרטים הושתלו שם לאחר הרצח, טוען אייזנברג אשר התייחס גם לאליבי שמסר מרשו. הוא פירט את לוחות הזמנים שלכאורה אפשרו לקרני לרצוח, להחליף בגדים, ולבצע שיחה שלכאורה תשמש לו אליבי, ובמקביל את האבסורד שבעצם השארת הבגדים המפלילים כולל הכפפות עליהן נמצא די-אן-איי שלו חולצה מוכתמת במקום גלוי בחממות הסמוכות למקום הרצח.
המניע של עופר
כאמור, מעבר לערעור על ההרשעה של קרני, מעלה הסנגור חלופה אפשרית לפיה הרוצח הוא אחד העדים שמסרו עדות בתיק, עופר (שם בדוי) שהיה לו מניע מובהק לפגוע בעקבי.
לפי הערעור, עופר פרץ לבית של קרוב משפחתו וגנב משם מגילה עתיקה בשווי 100 אלף דולר עליה היתה מונחת הסכין אשר שימשה לרצח. קרני, נטען בערעור, סיפר זאת לקרוב המשפחה, ובשל כך עופר נטר לו. הדבר נודע גם לעקבי המנוח, שהיה טיפוס דומיננטי בישוב ואף היה מכונה כ"הבורר" עקב מעמדו בעולם הפשע באזור. לפי עו"ד אייזנברג, עקבי החל לסחוט ולהשפיל את עופר, שפחד ממנו עקב מעמדו העברייני. הרצח, כך נטען בערעור, נועד "לפגוע בשתי ציפורים במכה אחת", גם להשתיק את עקבי וגם להיפרע ממנו לנוכח האיומים שלו.
כאמור, לפי הערעור אחד המחדלים של המשטרה בחקירה היה התובנה של החוקרים שעופר היה מסוכסך עם עקבי והיה לו מניע לפגוע בו כחשוד פוטנציאלי, אולם החוקרים לא חקרו אותו באזהרה ואף לא עשו בדיקות בסיסיות לגביו, למשל, אפילו את האליבי שנתן לזמן הרצח הם לא בדקו.
עכשיו עו"ד אייזנברג התייחס גם לשקריו לכאורה של עופר בחקירת המשטרה: "העובדה כי עופר בחר להסתיר עימות שהיה לו עם המנוח ואת העובדה הדרמטית לפיה חשש לחייו מן המנוח, מטילה צל כבד ושחור על כל גרסתו, ומחייבת לכל הפחות בדיקה מעמיקה של מעורבותו ברצח. מדובר באדם היחיד שהיה לו סכסוך אמיתי עם המנוח, ואף באדם היחיד שמסוגל לבצע את מה שמיוחס לו, ודווקא הוא לא נחקר תחת אזהרה".
עופר הוא מדריך לאמנויות לחימה שתיאר בעצמו בבית המשפט עד כמה הוא מסוגל להיות אלים, טוען עו"ד אייזנברג בערעור ומציין, כי באותה תקופה עופר נקלע למצוקה כלכלית קשה אשר הביאה אותו להתגורר אצל קרוב משפחה, שממנו הוא גנב את אותה מגילה מסתורית ויקרה. הוא מוסיף ומדגיש כי מתברר שעופר הוא אדם קר ומניפולטיבי בעל אישיות גבולית, מה שמלמד עוד יותר על מסוכנותו. "הוא מצא עצמו בדרך ללא מוצא… כשהמנוח המשיך לסחוט ממנו כספים הוא חשש שכאשר לא יוכל להמשיך ולשלם כלל, המנוח עשוי לפגוע בו ולנסות להרוג אותו", נטען בערעור.
השיטה של ענת קצב
בחלק השני של הערעור חוזר הסנגור ומפרט בהרחבה את התרשלויות החוקרים.
למשל, הם לא ערכו איכון לנייד של עופר, שטען כי בזמן הרצח היה עם בת זוגו, שבינתיים נפטרה בטרם אישרה את עדותו.
כמו כן לא נלקחה דגימת די-אן-איי שלו מהחפצים שנמצאו בסמוך לזירה.
הוא גם לא עומת עם כך שהמנוח סחט ממנו אלפי שקלים וגזל ממנו אופנוע השווה הרבה יותר מהחוב.
עופר לא עומת גם עם סיפור המגילה, ובשורה התחתונה – לא עומת מול אף אחת מטענות ההגנה.
הנחת היסוד של המשטרה, נטען בערעור, היא שמדובר בתיק עם ראיות פורנזיות, ומאחר שדגימת די-אן-איי של קרני נמצאה על החולצה, הרי שאין צורך לבדוק כיווני חקירה נוספים. כדי להמחיש זאת, נטען, כאשר נשאלה ראש צוות החקירה, רפ"ק ענת קצב, מדוע לא חקרה את עופר כחשוד, היא ענתה: "כשאין פורנזיקה, מתנהלים לבדוק את כל הסכסוכים ולנסות למצוא כיוונים. תיק שיש בו פורנזיקה זה תיק שמנהל אותך בכיוון אחר".
עו"ד אייזנברג טוען בעניין זה בערעור: "לשיטתה של רפ"ק קצב, היא מתעלמת מכל תיק בו הופללו אנשים על לא עוול בכפם. מבחינתה זו אפשרות שלא קיימת ולכן לא תיבדק לעולם". כשבוחנים את מכלול הדברים, טוען הסנגור, האפשרות שעופר הפליל את קרני אינה דמיונית.
בערעור מבקש הסנגור מבית המשפט להורות למשטרה לחקור את עופר תחת אזהרה, לעמת אותו עם הדברים שהוצגו, ובעיקר לבצע את הבדיקות הבסיסיות הנ"ל שלא בוצעו.
בנוסף מציין המערער, כי יש לבדוק שנית ראיות שיש בהן כדי לזכות את קרני, כמו העובדה שעדים תיארו בחקירתם אדם לבוש שחור. החולצה שנמצאה גלויה לעין כל עם הדי-אן-איי היתה אמנם שחורה, אולם היו עליה פסים לבנים בולטים – פרט שאי אפשר שלא להבחין בו. על החולצה שנמצאה במרחק מה ממקום האירוע נמצאו אמנם שרידי די-אן-איי של קרני, אבל עו"ד אייזנברג תוהה כיצד יתכן שבמקום בו התחולל המאבק, בזירה עצמה, אין ולו ממצא פורנזי אחד המיוחס לנאשם שהורשע.
באשר לכפפות עם הדי-אן-איי אומר אייזנברג, אין חולק כי הן שלו. אולם לטענתו הוא נהג להשאירן בפתח ביתו, ועופר גנב אותן. יותר מכך, ממשיך הסנגור, בכפפה הימנית נמצאו סימני די-אן-איי של אדם אחר, אלא שהחוקרים לא טרחו לבדוק את התאמתן לעופר למשל.
"די באמור כדי ללמד על הספק לפיו ידו של (עופר) היתה במעל, ובכל מקרה לא ניתן לקבוע את אשמתו של קרני מעל לכל ספק סביר, מכאן שיש להורות על זיכויו למצער מחמת הספק".
