הגשת כתב אישום, תחילת הדרך או סופה

גם שופטים מיומנים אינם מתעלמים ממידע בלתי רלוונטי

מאז אמירתו המפורסמת של אלכסנדר המילטון (מומחה למשפט חוקתי מהמאה ה-18) "neither force nor will but merely judgment", העצמאות השיפוטית האישית של השופטים הושגה במלואה, אך הלגיטימיות של הכרעותיהם עודנה תלויה בטיב שיפוטם. שופט מצטייר בעיני הציבור כאדם ניטראלי ואובייקטיבי, שאינו מושפע מגורמים חיצוניים, מיומן ומוכשר לחלץ את האמת בכל מצב. אך האמת המחקרית חושפת, שהשופטים, ככלל בני אדם, מושפעים מטעויות שיפוט שיטתיות וחמורות, שעלולות להתבטא בקביעות עובדתיות שגויות.

מחקר מרתק ותקדימי נערך בשנת 1999. מבין מאות שופטים פדרליים, שהשתתפו בכנס בנושא פסיכולוגיית השיפוט שנערך בניו אורלינס, 167 שופטים פדראליים הסכימו להשתתף בניסוי אשר חשף נתון מדאיג: רוב רובם של השופטים, שהתבקשו במסגרת הניסוי להכריע בתיקים משפטיים דמיוניים, התעלמו מנתונים אובייקטיביים שהוצגו בפניהם, והגיעו להכרעות עובדתיות שגויות.

על מחקר מרתק זה ארחיב בהמשך, אך על מנת להבין לעומק את הסיבות לכך, יש להיכנס לפסיכולוגיה שמאחורי "קבלת החלטות במצב של אי ודאות". הנה דוגמא מוחשית מתוך המחקר בהקשר של "הטיית העיגון" – אחת מבין חמש הטיות חשיבה, שהוצגו בניסוי.

בפני השופטים הוצג תיק משפטי מפוברק, תיק שלכאורה התנהל באחד מבתי המשפט בארה"ב, כדלקמן: הנאשמת היא חברת הובלות גדולה, שאחת המשאיות שלה היתה מעורבת בתאונת דרכים קטלנית. המתלונן שנהג ברכבו, נפגע מהמשאית עת שחצתה את הרמזור באור אדום. נהג המשאית לא הצליח לבלום בשל כשל הבלמים, וחוקר התאונות המשטרתי גילה, שמשאיות החברה לא טופלו כראוי, ולכן החברה אשמה בתאונה. המתלונן שנפצע באורח אנוש אמנם שרד את האירוע, אך נותר נכה על כיסא גלגלים למשך כל חייו.

החוקרים חילקו את השופטים באופן מקרי לשתי קבוצות ניסוי: "קבוצת העוגן" וקבוצת הביקורת. שתי הקבוצות התבקשו להכריע את גובה הפיצוי למתלונן. תיאור המקרה היה זהה לחלוטין עבור שתי הקבוצות, למעט פרט קטן אחד אך חשוב ביותר: בתיאור לקבוצת העוגן הוסיפו משפט שנועד להטות את השופטים באופן בלתי מודע. נכתב: "במהלך המשפט הנתבעת ביקשה למחוק את התביעה בטענה, כי אף אם ייפסק פיצוי יהיה זה בסכום הנמוך מ-75 אלף דולר".

כאמור, מידע זה חסר כל רלוונטיות לתיאור העובדות וכל מטרתו לבחון את סוגיית הטיית השופטים ולגרום להם "להתעגן" על המספר 75 אלף דולר. בתיאור המקרה שהוצג לקבוצת הביקורת, הושמט המשפט הנ"ל. 

תוצאות הניסוי הראו, כי רוב השופטים בקבוצת שהוזנה במספר 75 אלף דולר פסקו פיצוי סביב המספר הזה! לעומתם, השופטים שלא עברו מניפולציה, פסקו פיצוי ממוצע של 249 אלף דולר. כלומר, בתנאים מסוימים, גם שופטים מיומנים ומוכשרים ביותר, אינם יכולים להתעלם ממידע בלתי רלוונטי!

כמה מדינות אפריקאיות יש באו"ם

הכרעת דין בתנאי אי ודאות: הסתמכות על "תחושת בטן"

שופט שדן בתיק שרוי למעשה במצב של אי ודאות. אין בידיו מכלול הנתונים לקבלת החלטה, לכן הכרעת דינו מתבססת על סבירות שדבר מה התרחש. במצב כזה, המטרה האופטימלית היא להגיע להחלטה הנכונה ביותר, כלומר הקרובה ביותר למציאות. הבעיה היא שבמצבי אי ודאות, בייחוד כשאי הוודאות גדולה, כגון: ראיות סותרות, ממצאים שאינם חד משמעיים, מחלוקות בין הצדדים, סתירות בעדויות ועוד, בני האדם, ובתוכם שופטים, פועלים לפי "תחושות בטן", דבר שמוביל לטעויות שיפוט חמורות בקביעות עובדתיות.

בשפה הפסיכולוגית, טעויות אלו נקראות "הטיות חשיבה שיטתיות" או "היריסטיקות", ובשפה פשוטה יותר: אינטואיציה או תחושת בטן. בניגוד מוחלט לצורת החשיבה "הרגילה" שלנו, שהינה מעמיקה ואיטית, מבוססת כללים, נשענת על חוקי הלוגיקה ולכן מסייעת בקבלת החלטות שקולות, אינטואיציה היא מחשבה בלתי נשלטת, לא רצונית ואף אינה מודעת. היא מתרחשת במהירות של הבזק האור, מטה את שיקול דעתנו לכיוונים בלתי צפויים ולעתים מנוגדים להגיון בריא, ואף משפיעה על התנהגותנו.

לפני עשרות שנים, החוקרים טברסקי וכהנמן, חתני פרס נובל, הראו כי אותן "תחושת בטן" נוצרות בתנאים מסוימים שזהים בקרב כל אדם. החוקרים גם הראו שניתן לתפעל את התנאים הללו, ולגרום לאנשים להתעלם מעובדות רלוונטיות.

בניסוי הקלאסי של השניים נשאלו המשתתפים, כמה מדינות אפריקאיות יש באו"ם?

בטרם נתבקשו להשיב לשאלה הוצב בפני המשתתפים גלגל מזל. החוקר סובב את הגלגל, שנעצר באופן אקראי על המספר 8. לאחר מכן, התבקשו המשתתפים לענות לשאלה בעניין מספר המדינות האפריקאיות באו"ם.

בהתאם לציפיית החוקרים, רוב המשתתפים ענו תשובה הקרובה למספר 8! כלומר, למרות שברור היה לנבדקים שהמספר 8 הינו מקרי לחלוטין, "פרי יצירת גלגל המזל", עדיין, הם לא הצליחו להתעלם ממנו בתשובתם. המדהים הוא, שלא די בכך שתשובתם הסתמכה על פרט מידע בלתי רלוונטי בעליל, המשתתפים "התעגנו" על מספר 8, באופן לא מודע. תופעה זו נקראת בשפה המקצועית – "הטיית העיגון". מדובר בטעות חשיבה שיטתית, אחת מיני רבות, שעושים רוב בני אדם, בעת הערכה כמותית כלשהי, מבלי לדעת את התשובה האמיתית.

עכשיו תארו לעצמכם שופט, שמתלבט על גובה הפיצויים שהוא אמור לפסוק למתלונן, שומע דעות מכאן ולכאן, מבצע חשיבה מאומצת ומנסה להגיע להחלטה נכונה, אלא שאז, באופן בלתי מודע, מתבצע תהליך של עיגון על גובה הסכום, שמשמש לו נקודת העגינה. זה בדיוק מה שעשו החוקרים בניסוי השופטים הפדרליים.

הטיית העיגון של כתב אישום. עו"ד בני כץ

כתב אישום כנקודת העגינה להכרעת הדין

אחזור כעת לשאלה המרתקת שבכותרת, "האם הגשת כתב אישום מהווה עבור הנאשם את תחילת הדרך או שבעצם זהו סופה?"

ברור, כי ברמה המשפטית, הגשת כתב אישום מהווה את תחילת ההליך הפלילי וכל זכויות הנאשם עומדות לו מתוקף חזקת החפות. אולם, לאחר שהבנו את משמעות המושג "הטיית חשיבה", עולה השאלה: האם כתב אישום אינו מהווה למעשה דוגמא קלאסית להטיית העיגון? האם שופט שמעיין בכתב אישום טרם שמיעת הראיות, ובטרם נחשף ולו לראיה אחת בתיק, מסתמך למעשה על הצהרת הפרקליטות כי כתב האישום הינו תוצר בדיקה קפדנית של שרשרת גורמים? האם יש בכך כדי להטות את השופט ולגרום לו להסיק באופן אוטומטי ובלתי מודע, כי כל האמור בכתב האישום אמת לאמיתה?

בשלב זה ודאי עולות שאלות. מה לעשות? זו השיטה ואין אחרת. או, לא יתכן שכך הדבר היות והשופטים הינם מקצועיים, מונחים להתעלם לחלוטין מתקשורת, מהסביבה ומכל עניין שאינו קשור לראיות באופן ישיר, כלומר – השופט חסין מהטיות ואינו מושפע מהן בקבלת החלטותיו. אך מה לגבי גורמים פנימיים טבועים, פסיכולוגיים, שאדם מעצם היותו אדם אדם אינו מסוגל להתעלם מהן – משמע הטיות חשיבה בלתי רצוניות ובלתי נשלטות. ומה באם אותו אדם הוא שופט שאמור להכריע בעובדות שקובעות את גורלו של אדם אחר?

טוב, תמיד יש את בית המשפט לערעורים שיתקן את הטעות הנובעת מלמטה. זהו שלא.

מדוע? משום ששופט הערעורים קרוב לוודאי לא יוכל להתעלם ממסקנה העולה מפסק הדין של קודמו. בדומה למשתתפי הניסוי בעניין מספר המדינות האפריקאיות באו"ם, שלא הצליחו להתעלם ממספר 8 שיצא באקראי בגלגל המזל. ומה בנוגע למומחי ועדות חקירה, שחוקרים את תוצאות האירועים בדיעבד? האם ביכולתם לשפוט את התנהלות מקבלי ההחלטות, כאשר תוצאותיהן של אותן החלטות כבר ידועות?

על כך ועל הדרכים והאסטרטגיות להתמודד עם ההטיות ארחיב במאמר הבא.
רמז: If you can't fight them – use them

* עורך דין בני כץ, אחד מעורכי הדין הבולטים בישראל, מייצג בכירים מעולם העסקים, דמויות מפתח ציבוריות ונושאי משרות רמות, בעבירות צווארון לבן פליליות.