 |
| חשיבות מראית פני הצדק (אילוסטרציה) |
נציב תלונות הציבור על שופטים, השופט (בדימוס) אליעזר ריבלין, מצא כי תלונה שהוגשה נגד שופט שמינה ככונס נכסים עורך דין שהוא מיודד עמו – והיה מתמחה במשרדו – מבלי לגלות זאת לצדדים, היא מוצדקת.
על פי החלטת הנציב, התלונה עוסקת במינוי כונס נכסים במסגרת תיק פירוק שיתוף במקרקעין. השופט אשר דן בתיק התמחה אצל עורך הדין ועם מינויו לשיפוט העביר למשרדו את תיקיו ללא קבלת תמורה כלשהי. עורך הדין גם טיפל בעבר בעניינים משפחתיים ואישיים של השופט.
"השופט לא גילה לצדדים את עובדת היכרותו עם עורך הדין שמינה ככונס", כתב ריבלין. "מבדיקה שערך המתלונן עולה כי השופט מרבה למנותו לתפקידים שונים בתיקים שבטיפולו (כמגשר ואף כבורר ואף ככונס נכסים בתיק פירוק נוסף). עוד טען המתלונן כי נודע לו שכל תיקיו של השופט הועברו למשרדו של אותו כונס עם מינויו לשיפוט, וכי עורך הדין ייצג בעבר את השופט עצמו לפחות בתיק אחד".
המתלונן ביקש לבדוק אם לא מדובר "ב"סידור עבודה" למי שמצוי בקשרים עם השופט, והאם אין הדבר עומד, ולו באופן בלתי מודע, ביסוד החלטות שהוא נותן". בנוסף ביקש המתלונן לבדוק האם קיים חשש לניגוד אינטרסים מובנה בתיק בין השופט לצדדים, שעה שהוא זה שמורה להם על גובה תשלום שכר טרחתו של עורך הדין המקורב אליו.
בתגובה לתלונה ציין השופט, כי המינוי נעשה מתוך היכרות אישית את כישוריו המקצועיים של הכונס שמינה ומסר כי לשיטתו "לא נפל כל פגם במינויו של עורך הדין ככונס נכסים, שכן המינוי נובע משיקול מקצועי טהור ותו לא". השופט טען כי אותו עורך דין לא מייצג אותו ולא מספק לו יעוץ משפטי. עם זאת אישר השופט כי אכן התמחה באותו משרד עו"ד ומכאן ההיכרות עמו, אך אין לו כל עניין אישי בהכנסותיו או עיסוקו של המשרד, וכי לדעתו אין בתיק זה ניגוד אינטרסים הנובע ממינוי של עורך הדין ככונס.
 |
|
| נציב תלונות הציבור, השופט בדימוס אליעזר ריבלין |
כמו כן הדגיש השופט כי הוא מקפיד לציין בפני צדדים המתדיינים לפניו את העובדה שהוא מכיר את עורך הדין מימי התמחותו אצלו. עוד אמר כי מאז שמונה לשיפוט "גזר על עצמו מעין 'צינון' ולא מינה את אותו עורך דין לתפקיד המהווה 'ידו הארוכה של בית המשפט' עד לשנה זו". רק בשנה זו, טען השופט, הוא מינה את עורך הדין לשמש כונס נכסים בתיקים ספורים.
השופט הוסיף ואישר כי בעבר ייצג אותו עורך דין את בני משפחתו בעניינים משפחתיים, וכי הוא נעזר בו באופן פרטי בייצוג בשני עניינים אישיים – ייצוג אשר היה בתשלום ואין לו שום חוב כלפיו. בנוסף אישר השופט שלא גילה לצדדים על דבר היכרותו עם עורך הדין, בטענה שהמינוי נעשה על רקע שיקול דעת מקצועי בלבד. עם זאת, השופט מסר כי כעת הוא סבור שהיה עליו לידע את הצדדים על היכרותו המוקדמת, והביע צער על כך.
הנציב ריבלין קבע בהחלטתו, כי העובדה שמי שמונה לתפקיד מטעם בית המשפט הוא מומחה ראוי ומינויו נובע משיקולים מקצועיים בלבד, אינה גורעת מחובת הגילוי של ההיכרות בינו לבין השופט, וזאת מחשש לפגיעה במראית פני הצדק. "את יתרון ההיכרות המקצועית החיובית עם בעל התפקיד יש לשקול כנגד הפגם שבמינוי של מכר לאותו תפקיד", קבע ריבלין וציין גם כי ניתן להניח את קיומם של מועמדים מקצועיים לתפקיד גם מבין אלה שאינם נמנים עם מכריו של השופט.
עם זאת קבע הנציב, כי על סמך הנסיבות המתוארות אין בסמכותו להחליט אם לא ראוי שהשופט יפסוק את שכרו על עורך הדין שמונה לכונס.
