תחנת ביניים

המפכ"ל דנינו עם מפקד מחוז דרום, ניצב יורם הלוי

אם בית המשפט המחוזי בבאר שבע לא יקבל את עמדת המדינה בערעור שהגישה פרקליטות מחוז דרום, הרי שמשטרת נתיבות אמורה להתפנות ממיקומה הנוכחי לא יאוחר מה-1 ביוני 2014. אלא שבאותו ערעור ממש טוענת הפרקליטות, "מדובר בסדר זמנים שאינו סביר מכל היבט שהוא ואינו מאפשר יצירת אלטרנטיבה אמיתית לתחנת המשטרה הנוכחית".

תחילה, מעט רקע. עיריית נתיבות קיבלה זכויות חקירה במקרקעין בשנת 1979, לתקופה בת 49 שנים בדמי חכירה סמליים של 12 שקלים לשנה. המטרה היתה להקים במקום מועדון נוער, אולם לאחר מספר שנים בהם המקום לא שימש לייעודו החליטה עיריית נתיבות להעביר את המקום לחזקת משטרת ישראל, שהקימה במקום את תחנת המשטרה המקומית, בכפוף להסכם שכירות מול העירייה, לפיו הסכם השכירות התחדש מידי שנה, עד ל-31 באוגוסט 1999. התמורה הסמלית נותרה כשהיתה בהסכם בין המינהל לבין העירייה – 12 שקלים.

בשנת 2003 פנה ראש עיריית נתיבות למשטרה, ועמד על הצורך להקמת תחנת משטרה חדשה בנתיבות. בשנת 2008 הוא ביקש כי תחנת המשטרה החדשה תוקם במתחם אשר נועד לשמש את שירותי הביטחון, החירום וההצלה, והציע כי התחנה החדשה תיבנה באמצעות החברה הכלכלית נתיבות ותועמד לרשות המשטרה בדמי שכירות. בין הצדדים התנהל משא ומתו, והמדינה ניאותה לקדם את הקמת התחנה החדשה במתחם במגבלות התקציב ובהתחשב במגבלות נוספות.

אבל ככל שחלף הזמן, המחלוקת בין הצדדים רק התגברה, והגיעה לשיאה כאשר עיריית נתיבות הגישה בשנת 2011 תביעה נגד המדינה, לסילוק יד ותביעה כספית לדמי שימוש במבנה התחנה המקומית. לאחר שנשמעו טיעוני הצדדים, שופט בית משפט השלום באשדוד, אריאל ברגנר, קבע ב-25 במרץ 2014, כי קודם יש לדון בתביעת הפינוי ורק לאחר מכן בעניינים הכספיים. "תביעה זו אכן קשה לעיכול ולהכרעה", ציין השופט בהחלטתו, "ניסיתי לסייע לצדדים להגיע למועד מוסכם ולפשרה אך ללא הצלחה ועל כן, נאלצתי לקיים ישיבת הוכחות ולמעשה להגיע להכרעה בתיק זה".

השופט אריאל ברגנר

האינטרס הציבורי

השופט לא הצליח להביא את הצדדים להסכים, בשל העמדות הכה מנוגדות שלהם: מצד אחד העירייה שביקשה לפנות את המבנה ללא דיחוי, ומצד השני המדינה, שטענה כי יש לאפשר למשטרה להישאר במבנה עוד זמן רב, וכי קיים אישור תקציבי לבניית תחנה חדשה רק בשנת 2017. המדינה, קבע השופט, מבקשת "להחזיק את התובעת (עיריית נתיבות, א"ז) כ'בת ערובה' עד אשר יואילו הם לארגן תקציב, למצוא מקום חלופי ראוי על פי התב"ע ועד אשר תחנה כזו תיבנה ותקבל אישור אכלו כאשר התחלת ההליך עתיד להיות בשנת 2017".

השופט ציין בהחלטתו כי המדינה עצמה מודה כי עליה לפנות את המבנה, והוסיף כי מדובר בתחנה המצויה בלב לבה של העיר, המשרתת ציבור רחב מאוד. הוא הוסיף כי "הנתבעים שגו שגיאה חמורה כאשר ניסו להטיל רפש בתובעת אשר מתחננת ממש משך שנים רבות למציאת פיתרון הוגן אשר יסדיר את המצב הבלתי אפשרי שנוצר כאשר הנתבים יושבים בנכס שלא כדין, ללא כל זכות… חמור עד מאוד הדבר כאשר הנתבעים המהווים את חוד החנית של רשויות השלטון והגופים האמונים על שמירת החוק למעשה מתעלמים ממנו לחלוטין ודומה כי שכחו כי במדינת חוק קיימות זכויות קניין וכי האינטרס הציבורי הגובר הוא אינטרס שמירת החוק, כיבוד האדם ושמירה על קניינו… משטרת ישראל ושני משרדי ממשלה, למרות שהם מודעים לכך שהסכם השכירות תם ואין להם כל זכות להמשיך ולשבת במושכר, ממשיכים לתפוס שלא כדין את המושכר כפולשים, ועוד מרהיבים עוז לטעון כנגד התובעת כי היא זו שאינה פועלת כרשות ציבורית כדין – ולא היא!! אין כל מנוס אלא מלחייב את הנתבעים לכבד את הוראות החוק ואת ההסכמים עליהם חתמו".

המועד האחרון לפינוי תחנת המשטרה – ה-1 ביוני 2014, בשעה 15:00. כך לפי השופט, שגם חייב את הנתבעים – מנהל הדיור הממשלתי במשרד האוצר, משטרת ישראל והמשרד לביטחון פנים – בהוצאות ובשכר טרחת עורך דין בסך של 20 אלף שקלים.

נתיבות (צילום מאתר גוגל מפות)

האינטרס הציבורי 2

משרד האוצר, המשרד לביטחון פנים ומשטרת ישראל לא השלימו עם החלטת השופט ברגנר, והגישו בשבוע שער ערעור לבית המשפט המחוזי. "פסק הדין המורה על פינוי מבלי שקיימת בעיר אלטרנטיבה לאתר חלופי שישמש כתחנת משטרה ראויה הינו פסק דין שגוי שאינו עולה בקנה אחד עם האינטרס הציבורי עליו מופקדות המערערת ומשיבה כאחד", נכתב בערעור, "עיריית נתיבות הייתה צריכה להוביל עמדה הפוכה בתכלית ולעמוד על קיומה של תחנת המשטרה בתחומה, אלא שלדאבון הלב המשיבה מתנהגת, מטעמים טקטיים, לא ראויים ובלתי מוסברים, כאילו פינוי תחנת נתיבות וביטחון תושבי העיר אינו מעניינה כלל ועיקר".

בערעור שהגישה לבית המשפט המחוזי על ידי עו"ד יערי רואש, טוענת המדינה, כי עיריית נתיבות ניהלה מול המדינה משא ומתן "בחוסר תום לב, תוך שהיא מנצלת את חרב הפינוי לרעה בכל פעם שדרישותיה אינן נענות, במטרה להפעיל לחץ על מקבלי ההחלטות להאיץ את התוכניות ולפעול על פי דרישותיה ולא על פי אמות מידה ציבוריות ראויות". כדוגמא לכך טוענת המדינה בערעור, כי בשנת 2007 עיריית נתיבות דרשה להעלות את דמי השכירות רטרואקטיבית. בנוסף נטען, כי "בשנת 2008 פרסם הדיור הממשלתי מכרז על מנת לאתר נכס לצרכי תחנת משטרה בנתיבת, אולם המכרז בוטל לאחר שהובהר, כי העירייה עומדת על הקמת התחנה במתחם שירותי הביטחון, כי לא תאשר שימוש חורג בנכסים אחרים בעיר לצורך שיכון המשטרה וכי היא עומדת על ביצוע הבנייה בעצמה".

בין היתר טוענת המדינה, כי בית משפט השלום "שגה בכך שלא הביא במכלול שיקוליו שהמשיבה קיבלה את הנכס ממינהל מקרקעי ישראל למטרה ציבורית ובדמי חכירה סמליים ואילו בהמשך הדרך פעלה בדרך של דרישות לא סבירות לפינוי תחנת המשטרה, משל אין המדובר בשירות שמטרתו בראש ובראשונה ביטחון תושבי העיר, האמור לעמוד בראש מעייניה, כל זאת באופן אבסורדי עת היא עצמה אינה מקיימת אחר מטרת החכירה שלשמה הוקצו לה המקרקעין על ידי רשות מקרקעי ישראל".