 |
 |
| הנרצחים: ורוניקה קו, ומשה איחייב |
בחודש מרץ 2011 דיווחה המשטרה כי הצליחה לפענח את הרצח הכפול שאירע בבאר שבע, בו נרצחו ורוניקה קו ומשה איחייב בביתו של האחרון. המשטרה הודיעה אז כי שמונה אנשים היו מעורבים ברצח בני הזוג, בעקבות קטטה שהתרחשה בפיצוצייה בבאר שבע בין איחייב המנוח לבין אחיו של אסיר אשר באותה תקופה שהה בכלא יחד עם מיכאל טנסקי – מי שלטענת הפרקליטות הזמין את הרצח.
הודעת המשטרה הסתמכה בין היתר על עד מדינה שגייסה – עבריין שהיה מעורב לכאורה בהוצאה לפועל של הרצח בכך שהוביל את הרוצחים לביתו של איחייב. הדרמה במשפט התרחשה כאשר טנסקי זוכה מחמת הספק לפני כחודש; השופטים פסקו בדעת רוב כי הפרקליטות לא הצליחה להוכיח מעל לכל ספק סביר כי הוא הזמין את הרצח. בין היתר הם קבעו, כי יתכן ועדות עד המדינה בפרשה הושפעה מכך שהיה מסוכסך עם מקורבים לטנסקי ולכן היה לו אינטרס לערב אותו בפרשה.
מנגד, היום (27.4), הרכב של שלושה שופטים בבית המשפט המחוזי בבאר שבע גזר שני מאסרי עולם במצטבר על שלושה מהנאשמים בפרשה – סרגיי אמירוב, דימיטרי סקורדוק ואיגור צירוני – שהורשעו ברצח בהסתמך על העדות של אותו עד מדינה.
 |
| הנאשם שזוכה. מיכאל טנסקי |
רוצחים שכירים
שלושת הנאשמים שהורשעו ברצח וכן טנסקי שזוכה הם עבריינים מוכרים היטב ממגוון רחב של עבירות, שחלקם אף ריצו עונשי מאסר ממושכים.
אמירוב, תושב קריית גת, בעל שבע הרשעות קודמות בעבירות שוד, אלימות וסמים.
סקורדוק, שעל פי כתב האישום ירה בקורבנות, הוא תושב בת ים, גרוש ואב לילד שבאמתחתו כ–12 הרשעות בעבירות רכוש, חלקן כאשר עבד בשיפוצים.
צירוני, חברו של סקורדוק מבת ים, בעל שלוש הרשעות בעבירות סחיטה, עבירות מין, חטיפה ותקיפה.
הטענה בתיק זה היתה, כי סקורדוק וצירוני, תושבי בת ים, נבחרו לבצע את הרצח מאחר ואינם מוכרים באזור הדרום, ובשאיפה שאף אחד לא יחשוד במניע שלהם לבצע רצח של אדם זר הרחק מביתם שבמרכז הארץ.
לפי המדינה, סקורדוק וצירוני פעלו כרוצחים שכירים. הם הגיעו אל ביתו של איחייב בעוד אמירוב ועד המדינה ממתינים להם סמוך לביתו. לאחר שסקורדוק ירה בשני הנרצחים, כל הארבעה נמלטו ברגל מהמקום עד לדירת המסתור. במהלך מנוסתם השליך צירוני את האקדח ובהגיעם לדירה שרף את התיק בו הוחזק האקדח ואת המטליות אשר שימשו אותו לניקוי האקדח.
במהלך המשפט אישרו שלושת הנאשמים כי היו בבאר שבע במועד הרלוונטים להתארגנות ולביצוע הרצח. הם אישרו כי שהו בדירת המסתור ופגשו את עד המדינה ואדם נוסף (אחד מארבעת הנאשמים הנוספים נגד הוגש כתב אישום נפרד). עיקר המחלוקת היה סביב ביצוע הרצח עצמו. בעוד שלפי גרסת עד המדינה, השלושה ביצעו יחד עמו את הרצח, הנאשמים טענו כי עד המדינה עצמו יחד עם אחר ביצע את הרצח בזמן שהם עצמם שהו בדירת המסתור.
פרט מעניין נוסף שהתברר במהלך המשפט קשור באקדח אשר שימש לביצוע הרצח ונמצא רק בחלוף מספר חודשים אצל בדואי מהנגב אשר שם קץ לחייו. עד היום לא ברור כיצד הגיע האקדח לידיו של הבדואי מהישוב לקייה שבזורה הבדואית, בזמן שעל פי עדותו של עד המדינה האקדח בכלל פורק והושלך בנחל באר שבע.
 |
 |
 |
| השופט מרדכי לוי | השופטת חני סלוטקי | השופט אריאל חזק |
דעת מיעוט מעניינת
חרף כל טיעוני הסנגורים, הרכב השופטים, חני סלוטקי, מרדכי לוי ואריאל חזק, הרשיע את שלושת הנאשמים בביצוע הרצח הכפול של איחייב וחברתו קו. ההרשעה לא היתה פה אחד, ודעת המיעוט האמיצה של השופט לוי מצביעה פעם נוספת על הבעייתיות של עדי המדינה, והאמון המוזגם שנותנים בהם אנשי המשטרה, הפרקליטות ובתי המשפט.
השופטים סלוטקי וחזק סברו שיש להרשיע את שלושת הנאשמים ברצח, ואילו השופט לוי סבר שיש לזכות שניים מהנאשמים מביצוע הרצח עצמו. השופט לוי בדעת המיעוט שלו הקפיד לציין בפסק הדין כי הוא אינו מאמין לעד המדינה ואינו מקבל את גרסתו לגבי מה שהתרחש בפועל, אבל מנגד הוא גם לא ניקה לחלוטין את הנאשמים, שטענו כי לא היו כלל בזירת המורחבת של הרצח ולא היו מודעים למעשה הנפשע. לפי השופט לוי, עד המדינה הוא זה שירה בשני המנוחים בדירה ואילו שניים מהנאשמים – סקורדוק וצירוני – היו מודעים למעשיו וסייעו לו לפני ואחרי הרצח. לכן, יש להרשיע את אותם בסיוע לרצח, אבל בסיוע לרצח של איחייב בלבד, שכן הם לא ידעו על נוכחות הנרצחת בבית ועל הכוונה להמית גם אותה.
רק לגבי אמירוב היתה הסכמה בין שלושת השופטים, על כך שהוא היה המתכנן של הרצח בשטח, הוא היה אחראי על כל הפעילות באירוע ולכן הוא אחראי לשני מקרי הרצח.
כאמור, כתב אישום נפרד בפרשה הזו הוגש גם נגד ארבעה תושבי באר שבע, רוסלן (רוני) אגייב, ולדימיר ליולקו, אכרם אבו עיסא והיימן קרינאת.
נגד ליולקו נטען, שמסר לאדם אחר אקדח חצי אוטומטי, שבסופו של דבר נעשה בו שימוש לביצוע הרצח.
אשר לאגייב, הוא הואשם בקשירת קשר לפשע – סיוע לרצח וגרם מוות ברשלנות.
כלפי אכרם אבו עיסא נטען, כי מכר למעורבים ברצח עשרה כדורי אקדח.
הנאשם היימן קרינאת הואשם בכך שסיפק למעורבים בפרשה אקדח נוסף שנרכש על ידו שלא כדין.
משפטם של אכרם אבו עיסא והיימן קרינאת הסתיים בהרשעתם, ובהסדר טיעון שגובש נגזרו עליהם עונשי מאסר של 13 ו–12 וחדשים. עניינם של אגייב וליולקו טרם הסתיים.
קדושת החיים
בדיון הטיעונים לעונש דרש התובע, עו"ד מרקו ברקוביץ', לגזור על כל אחד משלושת הנאשמים שני מאסרי עולם במצטבר, וכן לחייב אותם לפצות את משפחות הנרצחים. "אנו עותרים למאסרי עולם מצטברים בשים לב לחומרת המעשים של הנאשמים ובשל קדושת החיים שהם קטעו", אמר התובע.
"אני חף מפשע, אני לא אשם בתיק הזה", אמר אמירוב כאשר ניתנה לו זכות הדיבור לפני מתן גזר הדין, ואילו סקורדוק פנה לבני משפחות הנרצחים שישבו באולם: "אני רוצה להגיד למשפחות שיושבות באולם, לכם השופטים, הרשעתם אותי בעבירות הרצח… בכל מקרה אני לא יריתי ולא לקחתי לכם את הילדים. אתם רוצים אתם יכולים להאמין ואתם יכולים לא להאמין. זה שיקול דעת שלכם. אני לא לקחתי לכם את הילדים". הנאשם השלישי, צירוני, אמר: "אני חף מפשע. לא עשינו את זה ואין הוכחות".
גזרו על כל אחד מהנאשמים שני מאסרי עולם במצטבר. מלבד זאת הם חייבו כל אחד מהנאשמים לפצות כל הוריהם של כל אחד מהנרצחים בסכום של 258 אלף שקלים. השופטים קבעו כי אין מקום לפצות גם את אחי הנרצחים, אלא רק את ההורים.
 |
| עו"ד אהרון רוז'ה |
את הנאשמים ייצגו עו"ד אהרון רוז'ה ועו"ד שלומי פצ'בסקי, שהמליצו למרשיהם לערער על הכרעת הדין. את משפחת הקורבן, ורוניקה קו ייצג עו"ד אילן צינמן מהלשכה לסיוע משפטי.
עו"ד אהרון רוז'ה מסר בתגובה: "אנו מתכוונים לערער על הכרעת הדין. אנו סבורים שבדעת הרוב נקבעו ממצאים שלא הוכחו מעבר לכל ספק סביר. אנו מקווים שבית משפט עליון יקבע שמרשי לא היה במקום".
