 |
| ריקו שירזי, בבית המשפט לפני הכרעת הדין (צילום: פוסטה) |
בשבוע שעבר הודיעה הנהלת בתי המשפט על פסק הדין האחרון של סגן נשיא בית משפט המחוזי בתל אביב, השופט עודד מודריק, שפורש לגמלאות. פסק הדין שהשופט בחר בו לפרידה אחרי למעלה מ-20 שנות שיפוט הוא זה בו החליט לזכות מכל אשמה (!) את שני האוליגרכים, ויקטור צ'רנוי וגד זאבי, אחרי משפט שנמשך למעלה מ-11 שנה.
הזיכוי של צמד הטייקונים הדהים את העיתונות הכלכלית החדשה, כאשר החלה החקירה שלהם מרבית בכיריה עוד היו כתבים אפרוריים במדורי הכלכלה המיושנים בעיתונים. אולי משום כך מרביתם הריעו למודריק על הזיכוי והתעלמו מההתנהלות השערורייתית של משפט הטייקונים – הן מבחינת משך הזמן, והן מבחינת חומרת העבירות שייחסו לנאשמים בכירי הפרקליטות הכלכלית בתיק אשר הסתיים בזיכוי.
אין פלא איפה שצ'רנוי ביציאה מהאולם של מודריק ביקש להודות לפטרון שלו, אביגדור ליברמן, שגם עבורו נמצאו הראיות המזכות הנכונות בלשכות היועץ המשפטי לממשלה ומערכת בתי משפט אחרי למעלה מ-12 שנות חקירה ומשפט.
לא כך נראו פני הדברים באולמו של מודריק כאשר ריקו שירזי התייצב להכרעת הדין שלו בסיומו של משפט אשר נמשך "רק" ארבע שנים. במהלכן, עד מדינה נכלולי במיוחד סיפק דרמות בלתי נסבלות באולם ומחוצה לו, עד כדי כך שההסכם איתו הושעה זמנית, ותוך שהנאשם מנסה לשכנע את השופט בתמימות כוונותיו לעומת הנוכלות המובנית של עד המדינה. כל זה לא הואיל לו.
מלכתחילה היה ברור כי לאחר שהשופט מודריק בחר ליחצ"ן את פרידתו מהמערכת באמצעות פסק הדין המזכה של צמד אנשי העסקים מהאליטה הכלכלית, בפסק הדין שאחרי האחרון הוא מתכוון להרשיע את שירזי, בוגר שכונות העוני של נתניה אשר הוגדר בתודעה של השופט כראש ארגון פשיעה.
ואכן, חרף השקט המתוח בקומה ה-16 של בית משפט המחוזי, אף אחד מ-20 הנוכחים, בני משפחה גרעינית וכמה חברי ילדות קרובים (זה ארגון פשיעה זה?), לא הופתע כאשר השופט הודיע כי הוא מרשיע את שירזי בחמישה מתוך שישה אישומים נגדו בתיק החשבוניות הפיקטיביות משנת 2011.
 |
| השופט עודד מודריק |
כבר בפתח הדיון, עם הקראת תמצית הכרעת הדין הציג השופט מודריק את הדילמה המרכזית שלו – אמינותו של עד המדינה עליו מבוסס המשפט כולו. השופט הקדיש כמה פסקאות מפרי עטו לאישיות הבעייתית של עד המדינה, שהולמת בדיוק את עבירות המרמה הרבות שיוחסו לו לאורך שנים, כמו את הופעתו העלובה בבית המשפט, אלא שאז הוא גם הדהים למשמע הדברים הבאים מפיו של שופט בישראל.
השופט מודריק ציין כי הוא מתחבר לדילמה של התביעה, שתיארה את שירזי כמי שעומד בראש ארגון פשע חובק עולם עם זרועות בכל רחבי הארץ, וקבע: "היקף כזה של ארגון פשע מצדיק את המהלך של המדינה לחתום על הסכם עד מדינה עם אדם מורכב ובעייתי, ואף להעניק לו חסינות". מילא התביעה עם המידעים המודיעינים הלא מוכחים המסורתיים שלה, אבל השופט מודריק נהג כאן כאחרון הפובליציסטים כאשר הגדיר את שירזי ראש ארגון פשע למרות שהוא מעולם לא הורשע בעבירה של ארגון פשיעה.
השופט ציין בהקשר של אמינות עד המדינה, כי הוא בדק את מערכת יחסיו עם שירזי, ואת המארג העובדתי של ההלוואות, אחת לאחת. לדבריו הוא הגיע למסקנה כי נמצאו ראיות לכך שהנאשם שירזי היה מודע למנגנון המתוחכם להפצת חשבוניות פיקטיביות שהמציא עד המדינה. "עבריין מרמה מועד שהונה את רשויות המס והשותפים שלו לאורך השנים בעזרת עומק עברייני ויכולות אינטלקטואליות יוצאות דופן", אמר השופט על עד המדינה, והסביר. "היה לי ברור שאני צריך לקחת בחשבון תכונות אלה של עד המדינה אל מול ראיות אובייקטיביות של התביעה, והגעתי למסקנה כי נמצאו ראיות הסיוע הדרושות בחוק לעדותו של עד המדינה".
השופט הוסיף וציין בהחלטתו, כי בגרסתו של שירזי לא ניתן הסבר הגיוני לסכומי הכסף הגדולים שהעביר לעד מדינה לאורך כל התקופה. "שירזי הבין שהכל נעשה באמצעות חשבוניות פיקטיביות", קבע השופט, "רק חשבוניות פיקטיביות יכלו להניב רווחים עצומים כל כך".
 |
| ריקו שירזי. סירב לעסקה של שלוש שנות מאסר |
הקרוסלה של שירזי
כתב האישום הוגש על ידי מנהלת המחלקה לתיקים מיוחדים ברשות המסים דאז, עו"ד דנה אמיר (היום שופטת), עו"ד אורי שפיגל, עו"ד ליאת בכור ועו"ד לירון וקנין, על בסיס עבודה של צוות חקירה משולב: חקירות מע"מ ומכס תל אביב, יחידת יהלום ברשות המסים ויאל"כ להב 433.
בכתב האישום נטען כי במהלך 2010 ו-2011, פעל שירזי לביצוע תוכנית פלילית במסגרתה הוא נתן הלוואות בריבית קצוצה ללווים שונים, אך ביצע עבירות במטרה להסתיר את מתן ההלוואות ולהתחמק מתשלום מס הכנסה ומע"מ על רווחיו מהריבית, וכנגזרת מכך לעבור על חוק איסור הלבנת הון באמצעות רכוש שמקורו בעבירה או רכוש אשר שימש לביצועה.
שירזי, נטען, עשה שימוש בחברות שונות (חברת לב אנרגיה, קריסטל, אלמקס) בהן פעל עד המדינה אשר סייע לשירזי להסתיר את מתן ההלוואות ולהתחמק מתשלומי מס, תוך שהוא מבצע רישומים כוזבים במסמכי החברות הנ"ל – הוצאת חשבוניות פיקטיביות בהן נרשם כי חברות אלה ביצעו עסקאות אמת.
 |
| צוות התביעה: עו"ד אורי שפיגל, ליאת בכור, לימור וקנין |
לפי כתב האישום, הלווים זומנו לביתו של שירזי ושם בהמלצת עד המדינה הם אושרו כמי שראויים לקבל הלוואה. במעמד הפגישה, עד המדינה ושירזי (או בנוכחות שירזי) הסבירו ללווים את תנאי ההלוואה: במקום לקבל חשבוניות רגילות על ההלוואות והריבית הם יקבלו חשבוניות פיקטיביות עבור רכישת מוצרים שונים מתחומי עיסוקם, בעיקר דלק ועבודות בנייה, כך שסכום המע"מ הגלום בחשבוניות יהיה שווה לסכום הריבית על ההלוואה.
באופן הזה, נטען, הגדילו הלווים באופן פיקטיבי את הוצאותיהם לצרכי מס הכנסה ומע"מ, והתחמקו בפועל מתשלומי מסים. למעשה, התביעה הוכיחה במשפט, כי חלק מהלווים קיבלו חשבוניות פיקטיביות וניכו אותן בדיווחיהם התקופתיים לרשות המסים, כך שהחזר ההלוואה והריבית שולמו על חשבון תשלומי המס לקופת המדינה. במסגרת ההליך הזה, עד המדינה ושירזי קיבלו מהלווים את ההמחאות הרשומות לכאורה לפקודת החברות הפיקטיביות (עבור רכישת המוצרים לכאורה), ותוך הסוואת מקור ההמחאות הם פרעו אותן באמצעות משרדים לשירותי מטבע (צ'יינג'ים).
 |
 |
| עו"ד שלמה בן אריה | עו"ד ויקי פוני |
מי הקוף?
לפי הפרקליטות, עד המדינה שימש "קוף" אשר תיווך בין ה"בנק" של שירזי לבין אנשי העסקים שלוו ממנו כסף. ההגדרה הזו נדחתה על הסף על ידי הסנגורים, עו"ד אריה בן שלמה ועו"ד ויקי פוני, שטענו בקו ההגנה שלהם למצב הפוך בדיוק. לפי ההגנה, עד המדינה הוא העבריין הראשי בתיק ואילו שירזי היה רק בעל הון, "טרמפיסט" שכספו שימש שלא בידיעתו להונאות שביצע עד המדינה.
במהלך המשפט חשפו הסנגורים פרשיות רבות המייחסות לעד המדינה שלל עבירות מרמה והונאה חמורות בתחום החשבוניות הפיקטיביות, כולל שוחד ושיבוש מהלכי משפט, לפני ואחרי הכתרתו לעד מדינה. חשיפת מעלליו לא החמיאה לפרקליטות, שבשלב מסוים אף הודיעה על ביטול ההסכם עם עד המדינה, בכפוף לשימוע, שלאחריו חזרה בה מההחלטה לבטל את ההסכם.
מנגד, בתחילת המשפט הוצע לשירזי הסדר של שלוש שנות מאסר אולם הוא סירב והבהיר כי במשפט עם עד מדינה ארכי נוכל שכזה, הוא מעדיף שבית המשפט יקבע את הדין.
סופו של דבר, השופט מודריק הרשיע את שירזי בהוצאת חשבוניות פיקטיביות בסך של למעלה מ-25 מיליון שקל, ובכך שסייע לאחר להתחמק מתשלום מס. עוד הוא הורשע בהתחמקות מתשלום מס על הכנסות בגובה שלושה מיליון שקלים, ומתשלום מע"מ של 503,600 שקל. על בסיס הרשעות אלה שירזי גם הורשע בעבירות על חוק איסור הלבנת הון בגובה 14.5 מיליון שקלים. הוא גם הורשע בשיבוש הליכי משפט, בכך שניסה להסתיר את רשימת הלווים במגירות סודיות ביתו, אך זוכה מעבירה של איום על אחד מחוקריו.
בסיום הדיון התייחס השופט לבקשת המדינה לחילוט הרכוש של שירזי. הוא ציין כי עקב פרישתו הוא כבר לא יטפל בנושא המורכב, ש"עשוי להימשך עד שנת 2020", והעביר את הסוגייה להליך אזרחי בהתאם לחוק איסור הלבנת הון. עם זאת הדגיש השופט מודריק כי הוא עומד על כך שהוא עצמו יגזור את עונשו של שירזי, "זה חלק מהמשפט", אמר באסרטיביות המוכרת שלו וקבע את מועד הטיעונים לעונש ל-15 בנובמבר.
נציגי התביעה מסרו בסיום המשפט: "התיק הזה מהווה דוגמה טובה לשיתוף פעולה בין רשות המסים למשטרת ישראל, כל רשות הביאה את הערך המוסף שלה. בית המשפט אמר את דברו גם על עד המדינה וקבע שלצורך חקר האמת מוצדק לגייס עדי מדינה מהסוג הזה".
 |
| כתבת חובה ב"סופהשבוע" ו"פוסטה" על עד המדינה נגד שירזי |
העד שהבריז למדינה
הוגה השיטה בה הורשע שירזי הוא עד המדינה, ד"ב, שהיה מוכר היטב לחוקרים אשר נכנסו לתיק בשנת 2010. שנתיים לפני כן הוא כבר נעצר על ביצוע עבירות דומות בחשבוניות פיקטיביות עם אנשים מארגון דומרני, חברו הטוב של שירזי. ד"ב שכנע אז את חוקרי מע"מ תל אביב, לאפשר לו לשמש עד מדינה נגד שותפיו מארגון הפשיעה בדרום, אבל אחרי שחתם על הסכם ושוחרר בערבות הוא נעלם לחוקרים. התיק קרס ועד המדינה חמק מאחריות למיליוני שקלים שהוא ואחרים גנבו מקופת המדינה, כל זאת מבלי שחוקרי רשות המסים עשו מאמץ לעצור אותו.
הוא התגלה שוב רק כעבור שנתיים כאמור, כאשר חוקרי הצוות המשולב של להב 433 ויהלום חשדו בפעילות פיננסית סביב שירזי. ד"ב נעצר אז והציע שוב לשמש כעד מדינה, ומבוקשו ניתן לו שוב. כל זה לא הפריע לשופט מודריק להרשיע את שירזי על בסיס העדות של ד"ב, אותו הוא עצמו הגדיר בהכרעת הדין כ"ארכי נוכל ועבריין מרמה סדרתי".
על פי מצב הדברים עם הפנסיה של השופט מודריק, יהיה מעניין לבדוק כמה שנים דרושות למשפט הישראלי עד שהשופט הבכיר הבא יפרוש לפנסיה עם פסק דין אמיץ יותר, של פסילת עד מדינה מהסוג שעליו הסתמך השופט מודריק.
הפנסיה הממתינה לשירזי תקבע על ידי השופטים שלו במסגרת פרשה 512.
