 |
| יצחק בר מוחא בבית משפט |
מנגנוני התקיפה והאכיפה הכלכלית של המשטרה ורשות המסים ממשיכים לייצר תקדימים. אחרי שבכיר "הכנופיה הירושלמית" לשעבר, יצחק בר מוחא ואשתו אוולין, הורשעו לפי הודאותיהם בניהול בנק הלוואות מתוך הכלא, מס הכנסה מתבסס על הודאותיהם במסגרת הסדר הטיעון ודורש מהם לשלם מס בגובה 12 מיליון שקל – רווחיהם לכאורה מעסקי ההלוואות בין השנים 2007 ל-2011, הגם שכתב האישום המקורי התייחס לניהול בנק הלוואות בשנת 2010 בלבד.
בר מוחא מתנגד לשומה אשר נקבעה לו וטוען כי הוא "חסר כל יכולות כלכליות כיום". בערעור שהגיש נגד קביעת מס הכנסה, באמצעות עו"ד נעמה אלחדד, הוא ביקש שלא לקבל את הכרעת הדין הפלילית נגדו כראיה לשומת המס שעליו לשלם. לפי עו"ד אלחדד, אין להסתמך על עובדות התיק הפלילי מאחר ולא לא התקיים בו הליך ראייתי מקיף, וכי כתב האישום המקורי ייחס להם מתן הלוואות בריבית במשך שנה אחת בלבד, בשונה מהעובדות שנקבעו בסוף על סמך הודאתם. לטענת ברמוחא, הוא חתם על הסדר הטיעון רק מפני שעונש המאסר המוסכם "הניח את דעתו", ולכן לא דיקדק ולא שם לב לכל פרט מפרטי כתב האישום בו הוא הודה.
קללת הבנק למסחר
בר מוחא יושב בכלא כבר 12 שנה על מספר עבירות ובראשן אלו הקשורות לחלקו בפרשת הבנק למסחר, בה היה לו חלק מרכזי כמי שקיבל בפועל את הכספים מאתי אלון במסגרת הקשר עם אחיה עופר מקסימוב. בשנת 2011 הוא נעצר עד תום ההליכים סמוך לסיום תקופת מאסרו, בחשד שמתוך הכלא הוא ניהל בנק הלוואות, מה שעיכב את שחרורו. כעבור שנתיים, במסגרת הסדר טיעון שרקם פרקליטו הפלילי, עו"ד רצון דרחי, הוא נשפט ל-43 חודשי מאסר, מהם 12 במצטבר לעונשים שהוא מרצה, והוטל עליו קנס פלילי בגובה 120 אלף שקל. אשתו אוולין נשפטה למאסר על תנאי.
בכתב האישום המקורי שהוגש נגד בני הזוג ועוד שמונה נאשמים, נטען כי בר מוחא (47) עמד בראש ארגון פשיעה והפעיל קווי הלוואות בכל הארץ ודירות הימורים. כל זאת הוא עשה כאסיר בכלא השרון, שהינחה את חבריו באמצעות הטלפון הציבורי שבכלא, ובעזרת אשתו שהיתה הגורם המקשר בינו לבין יתר חברי הארגון.
בכתב האישום שהוגש נגדם בפרשה זו נטען, כי בר מוחא עשה שימוש בהון שברשותו – שהושג לכאורה מכספי הבנק למסחר – כבסיס להלוואות בריבית רצחנית של ארבעה אחוזים בשבוע, או 208 אחוזים בשנה, כאשר מספר הלווים של הבנק עמד על כ-250. לפי כתב האישום, היקף ההלוואות שהוא נתן בשנת 2010 בלבד הסתכם ב-3.3 מיליון שקל לפחות (קרן). באופן זה, נטען, גרף הארגון שבראשותו בכל חודש בשנת 2010 בלבד, כ-350 אלף שקל מתשלומי הריבית בלבד.
 |
| התיק האחרון. שופט יוסף שפירא |
עזים בהסדר טיעון
בהסדר הטיעון שנחתם לאחר הליך גישור אצל השופט בתיק, יוסף שפירא (בתיק האחרון שניהל לפני שנכנס לתפקיד מבקר המדינה), נמחקו מכתב האישום העבירות של ניהול ארגון פשיעה וניהול משחקי הימורים אסורים, ונראה היה שבר מוחא יצא בזול – שנת מאסר נוספת אחת בלבד.
בר מוחא הורשע בעבירות מס, הלבנת הון, מרמה וסחיטה באיומים, והתובע שניהל את התיק, עו"ד יובל קפלינסקי, הסביר כי ההסדר נחתם לנוכח "מלחמת החפירות", לדבריו, שניהל הסניגור, עו"ד דרחי. לפי התביעה, עו"ד דרחי ביקש לחשוף חומרי חקירה ותמלול של אלפי שיחות מהאזנות סתר, כדי להוכיח כביכול שמקור קו ההלוואות לא היה אצל בר מוחא אלא אצל אחרים שלא צוינו כלל בכתב האישום.
בסופו של דבר, כתב האישום המתוקן שהוגש ביוני 2012 נקב ברווח חודשי מופחת ביחס למה שנטען בכתב האישום המקורי – "עשרות אלפי שקלים מדי חודש ולעתים מעבר לכך", וכי בר מוחא התחלק ברווחים עם אחרים, חלקם נאשמים אף הם. אולם, הפרקליטות הצליחה להכניס "עז" לכתב האישום המתוקן, שמשמעותה התבררה רק כעת: לפי נוסח החדש עליו חתם בר מוחא, קווי ההלוואות שניהל היו פעילים במשך ארבע שנים, מ-2007 עד ינואר 2011 ולא בשנת 2010 בלבד, כפי שצוין בכתב האישום הפלילי המקורי.
במסגרת מדיניות המאבק בהון של ארגוני הפשע, לפיה דורשים מעבריינים מורשעים לשלם מס מלא על רווחיהם, הסתבר כי ההליך הפלילי בתיק בר מוחא היווה קדימון למאבק בגזרה הכלכלית. וכך, על בסיס הכרעת הדין הפלילית וחישובים נוספים קבע פקיד השומה, כי הכנסות בני הזוג בר מוחא מעסקי ההלוואות הגיעו ל-7.5 מיליון שקל בשנת 2009 בלבד, ועוד 2.4 מיליון שקל בשנת 2010. בצירוף ריבית הם נדרשים כעת לשלם מס של כשמונה מיליון שקל בגין שנים אלה. בנוסף טוענים במס הכנסה, כי על בר מוחא לשלם עוד ארבעה מיליון שקל מס על רווחי ההלוואות שנתן לכאורה גם בשנים קודמות אשר לא נכללו בכתב האישום. סך הכל 12 מיליון שקל.
 |
 |
| עו"ד נעמה אלחדד | שופט יונה אטדגי |
בדיון בערעור שהגישו בני הזוג לעניין שומת המס לבית משפט המחוזי בתל אביב דחה השופט יונה אטדגי את בקשת בני הזוג בר מוחא, שלא להסתמך על הכרעת הדין הפלילית בעניינם כראיה לכאורה. השופט הפנה לפרוטוקול הדיון בהליך הפלילי אחרי חתימת הסדר הטיעון, שם נשאלו הנאשמים כמקובל אם הבינו את כתב האישום המתוקן ואם הם מודים בו, והשיבו בחיוב. לכן, נימק השופט אטדגי, הם "מנועים מלטעון כי לא הבינו במה הודו… משמבקש צד במשפט האזרחי להגיש כראיה ממצאים ומסקנות שנקבעו במשפט הפלילי אין לבית המשפט שיקול דעת והוא חייב לקבל ראיה זו".
השופט הפנה לסעיף 42ג' לפקודת הראיות, הקובע כי מורשע לא יהיה רשאי לסתור ראיות שהתקבלו בהליך פלילי, "אלא ברשות בית המשפט ומטעמים מיוחדים", וזא הוא הדגיש: "לעת עתה לא מצאתי נימוק ראוי להרשות לסתור את הממצאים שבהכרעת הדין".
עו"ד אלחדד מסרה בתגובה: "חרף העובדה שמרשי הורשע עם אחרים בוחר פקיד השומה לנקוט באכיפה בררנית ולייחס את השומה בכללותה למרשי בלבד, מבלי לבחון את המסגרת הראייתית לפרטים ותוך התעלמות מעובדות כתב האישום המקורי. מרשי כופר מכל וכל בגובה השומה הדרקונית שהוצאה כלפיו, אנו מצויים בעיצומו של הליך משפטי אשר בסופו יצטרך בית המשפט להכריע בנוגע לטענות פקיד השומה אל מול טענותנו".
עו"ד נגה דגן מפרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי), באת הכוח של מס הכנסה, השיבה לאחרונה בתגובה לבית המשפט בעניין זה: "נטל השכנוע והראיה בהליך מוטל על המערערים ועליהם להביא את 'הנתונים המהותיים' אשר לטענתם חסרים, ולהוכיח מה גובה ההכנסות האמורות שיש לייחס לאחרים".
|
עו"ד אורי גולדמן – פרשנות "העבריינים עוד לא הבינו מה שהמדינה כבר הבינה – שבכל תיק פלילי חייב להיות עורך דין נוסף מתחום המיסוי", אומר עו"ד אורי גולדמן, העוסק בעבירות מס ואיסור הלבנת הון, ומוציא לאור של העיתון האינטרנטי "מס פקס". לדבריו, "הפרקליטות מצמידה היום לכל תיק פלילי פרקליט מלווה ש'הושאל' מפרקליטות מיסוי וכלכלה, מפני שכתבי האישום אינם כוללים יותר רק עבירות פליליות קלאסיות אלא גם עבירות מס והלבנת הון, ולכל זה נלווים תפיסות וחילוטים של רכוש.
"המדינה השתכללה, והיא מנצלת את העובדה שעורכי הדין הפליליים כמו גם הנאשמים, מסתכלים בעיקר על 'השורה התחתונה', על תקופת המאסר. כשהיא נוחה, קל יותר להתמקח איתם על השורות העליונות והיקף העבירות הכלכליות בכתב האישום", הוא אומר. "הפרקליטות מנסה 'לשפץ' את המספרים של העבירות הכלכליות במשא ומתן שהיא מנהלת על הסדרי טיעון, מתוך מבט קדימה אל קביעת השומות האזרחיות. לפיכך, בכל הסדר בתיק הפלילי חשוב לסגור במקביל את ההסדר האזרחי, להסדיר את שומת המס רגע לפני חתימה על הסדר טיעון בתיק הפלילי. אסור להשאיר את העניין הזה פתוח, כי אחרי הכרעת הדין קשה מאד לעורך הדין האזרחי לשנות את התמונה, שכן בהליך האזרחי, בניגוד לפלילי, עיקר הנטל הוא על הנאשם. כתוצאה מכך אדם עלול לצאת מהכלא, ובמקום לפתוח דף חדש בחייו, הוא יקבל שומה של מיליוני שקלים, וכל זאת אחרי שכל כספו כבר חולט במסגרת ההליך הפלילי". |
