 |
| היו יחסי עובד-מעסיק (אילוסטרציה: FREEPIK) |
בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע קיבל תביעה של חברה נגד מי שהיה מנכ"ל שלה, וחייב אותו להחזיר לחברה 725 אלף שקל, מאחר שהפר אמון כלפיה ומשך כספים מחשבונה לטובתו ולטובת צרכים אישיים של שותפיו.
החברה התובעת, "נור צמנט", הוקמה ב-2010 על ידי משקיע זר, יהודי-תורכי בשם אבוט אוזסזיקלי, שביקש להקים מפעל מלט באשדוד והשקיע בו מעל שני מיליון דולר. המשקיע התורכי שלט ב-90 אחוז ממניות החברה. המנכ"ל שמינה, חנוך טמפלהוף, שלט ב-2.5 אחוז מהמניות ומשקיע נוסף, רפאל סאדי, שלט ביתרת 7.5 האחוזים.
החברה נוסדה בדצמבר 2010, ובסמוך לאחר שפוטר המנכ"ל שרוקן לכאורה את קופתה, הפסיקה החברה את פעילותה בסוף 2012, והמפעל שהיה בשלבי הקמה נסגר.
כתב התביעה שהגישה החברה, באמצעות עו"ד משה קיירה, נגד המנכ"ל טמפלהוף, פירט סכומי כסף שהוצאו מקופתה שלא כדין: 150 אלף שקל לכיסוי חובות אישיים, כולל חשבונות ארנונה, חשמל, מים ומכס, של בעל מניות המיעוט (7.5 אחוז) בחברה רפאל סאדי; חצי מיליון שקל שהועברו לבתו, ויקט סאדי – מחצית מהכסף בגין "שכר" למרות שסאדי לא הועסקה בחברה. 50 אלף שקל שולמו כדמי שכירות עבור נכס ששכרה סאדי הבת ביפו, ו-50 אלף שקל משך המנכ"ל לעצמו.
החברה טענה כי הכספים נמשכו מקופתה באישור ובחתימת המנכ"ל, "ביטוי להתנהלות בעייתית" כדבריה, "שלא לומר קנוניה במסגרתה רוקנה החברה מנכסיה – כספים שהעביר המשקיע הזר למיזם המלט שלקידומו ולהוצאתו לפועל הוקמה החברה".
טמפלהוף, שייצג את עצמו בהליך, טען כי יש לדחות את התביעה, אשר אינה בסמכותו של בית הדין לעבודה, מאחר שעניינה הוא חילוקי דעות בין בעלי מניות. לגופו של עניין, טען המנכ"ל כי התשלומים לסאדי ובתו עוגנו בחוזי העסקה איתם, שהובאו לידיעת בעל השליטה.
השופט משה טוינה ועמיתיו להרכב, נציגי הציבור פסה מרקוביץ ויאיר כפיר, קבעו כי לבית הדין סמכות לדון בתביעה. לדבריהם, אף שהמנכ"ל הוא בעל מניות, הסכסוך בין הצדדים נובע מיחסי עובד-מעסיק, "יחסים שבמסגרתם שימש הנתבע כמנכ"ל התובעת ומכוח זאת הוא חב כלפיה בחובת אמונים שהפרתה כהפרת חוזה ההעסקה שביניהם". בהתאם, נקבע, כי לא מדובר בתביעת נזיקין (שבית הדין אינו דן בה) אלא בתביעה מכוח הפרת אמונים בין עובד לחברה.
 |
| השופט משה טוינה |
בית הדין ציין כי "חובת האמונים של נושא משרה דורשת ממנו לפעול בתום לב ובהגינות במילוי תפקידו כשלנגד עיניו עומד אינטרס החברה, להבדיל מאינטרס זר. חובת האמונים באה להתמודד עם 'בעיית הנציג', החשש המעוגן בניסיון החיים, המלמד כי ישנם מקרים בהם עמדת הכוח של בעל השליטה ברכושו של אחר מנוצלת לרעה".
"להבנתנו", קבע בית הדין, "אין מחלוקת סביב טענת התובעת על הוצאת הכספים מחשבונה. במציאות שבה הוכח כי הסכומים הוצאו מקופתה בידיעה, ובמרבית המקרים במעורבות ישירה של המנכ"ל, חובת האמונים מחייבת אותו לספק הסבר להוצאת הכספים, המתיישב עם חובתו לפעול בתום לב ובהגינות במילוי תפקידו, כשלנגד עיניו אינטרס החברה".
בית הדין דחה את טענת המנכ"ל, כי החברה בניהולו התנהלה בשקיפות מול בעל השליטה, המשקיע הזר, תוך יידועו על השימוש בכספים. המשקיע אבוט העיד כי כאשר דרש הבהרות לאן הולכים הכספים, קיבל דו"חות אקסל סתומים, עם כותרות בנוסח: "הוצאות כלליות ומקדמות לספקים" – וכאשר שאל מיהם הספקים לא קיבל תשובה או חוזים.
בית הדין דחה את הסבריו של המנכ"ל, כי הכספים שיצאו מהחברה שולמו על פי חוזי העסקה: "אין קשר בין הסכומים שהועברו בפועל למר וגברת סאדי לחוזי ההעסקה שהוצגו בשכר של 6,000 שקל לחודש. משנמצא כי התשלומים נעשו בידיעה ובהשתתפות פעילה של הנתבע, תוך העדפת אינטרס זר ולא להבדיל לטובת החברה – המסקנה המתבקשת היא כי בכל אחת מההוצאות הפר הנתבע (המנכ"ל) את חוזה ההתקשרות בינו לתובעת באופן המקנה לה את הזכות לדרוש את השבת הכספים". בית הדין הורה איפוא למנכ"ל להשיב לחברה 725 אלף שקל וחייב אותו בהוצאות משפט בסך 30 אלף שקל.
