ספר חדש של פרופ' משה זכי, "פרקים נבחרים בפסיכולוגיה משפטית" בהוצאת "קונטנטו", עוסק בסוגיות פסיכולוגיות ואתיות בהליך המשפטי הפלילי, האזרחי, ובתחומי המשפט לענייני משפחה ומציע שיטות להערכה ולאבחון פסיכולוגי פורנזי.
מחבר הספר, פרופ' זכי, הוא ראש המחלקה לפסיכולוגיה, משפט ואתיקה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה ובעבר שימש כקצין פסיכולוגיה בכיר בחיל האוויר וכמנהל התחנה הפסיכולוגית-קהילתית בטירת כרמל במשך 35 שנים.
בפסיכולוגיה המשפטית נכללים שני תחומים: התחום המדעי, הממוקד במחקר להרחבת הידע על ההתנהגות האנושית בתוך המערכת המשפטית, והתחום המקצועי היישומי המתבטא במתן שירותים פסיכולוגיים פורנזיים לבתי משפט. הפסיכולוג המומחה נדרש להגיש לבית המשפט חוות דעת והערכות פסיכולוגיות בנושאים כגון מסוגלות הורית בתיקי משמורת ואימוץ, תסמונת פוסט-טראומטית בתביעת נזיקין, או מחקר מסוכנות, קביעת אחריות פלילית במשפט פלילי ועוד.
ענף הפסיכולוגיה המשפטית משלב מחקרים מהפסיכולוגיה הקוגניטיבית על עדויות המתבססות על ראייה, שמיעה וזיכרון; מחקרים מהפסיכולוגיה החברתית על ההיבט הפסיכו-חברתי של ההליך המשפטי; ומן הפסיכולוגיה ההתפתחותית, למשל על צרכים התפתחותיים של קטינים, גיל ההתבגרות וסטייה חברתית.
אחד מפרקי הספר עוסק בדינמיקה החברתית באולם בית המשפט כגורם הטיה על ההליך. פרופ' זכי מצטט משיחה שקיים פרופ' יורם יובל עם עו"ד בני דון-יחיא בתוכנית "שיחת נפש" בערוץ 23. לשאלתו של פרופ' יובל אם מושגת אמת אובייקטיבית בהליך בבית המשפט לענייני משפחה השיב עו"ד דון-יחיא: "בבית המשפט, השופט צריך להכריע בין שתי אמיתות סובייקטיביות, האמת של הצד התובע והאמת של הצד הנתבע", והוסיף: "לא פעם אני מוצא את עצמי נאלץ לשקר מאחר שהצד שכנגד משקר; בסופו של דבר כל צד מעוניין לנצח".
 |
מצב זה, כותב פרופ' זכי, מתקיים גם במשפט האזרחי והפלילי: "מחקרים מתייחסים לאולם בית המשפט כאל זירה שבה שני צדדים יריבים – אשר מטרתם אינה חיפוש אחר האמת אלא כדי לנצח, ועל כן התנהגותם היא סובייקטיבית ומוטה לטובת הלקוח שהם מייצגים. הטיה זו משפיעה על ההליך המשפטי ואף על הכרעת הדין. בתוך הדינמיקה החברתית הזאת המחקר מונה גורמי הטיה ברמת השופט וברמת עורכי הדין של הצדדים, למשל את האופן בו נתוני רקע של שופטים, גיל, מין, ותק מקצועי ורקע אתני ודתי משפיעים על סגנון השיפוט, על הכרעת הדין ועל חומרת הענישה".
בספר מסופר על תרגיל שנערך בהשתלמות שופטים במכון של בית המשפט העליון בירושלים. בפני 50 שופטים הוצג תיאור מקרה: גבר עם הפרעה נפשית מאובחנת על ידי פסיכיאטר מומחה פגע מינית באישה. המשתתפים, שופטים נשים וגברים בגילאים שונים ועם ותק מקצועי שונה, התבקשו לקבוע את חומרת הענישה. התפלגות הענישה של המשתתפים נעה בין שנתיים ל-10 שנות מאסר. ניתוח הממצאים הצביע על כך ששופטים בגילאים צעירים ובוותק מקצועי מצומצם הקלו בענישה בהשוואה לשופטים מבוגרים יותר עם ותק מקצועי רב יותר. המבוגרים ביותר עם הוותק הרב ביותר החמירו ביותר בענישה.
