הו… דנה

דנה נועדה לקצר תהליכים בנמל אשדוד. צילום: דוברות המשטרה

עוד תיק פשע מאורגן מבית היוצר של להב 433 מלמד עד כמה עמוק הריקבון במקומותינו. כמו בתיק הולילנד, שוב אנחנו נזקקים להגדרת המעבר מארגון פשיעה לפשע מאורגן. ובכן, כאשר קבוצת אנשים מבצעת עבירות באופן קבוע ומסודר היא מוגדרת ארגון פשיעה, כאשר ארגון הפשיעה שולח זרועות אל תוך מסדרונות השלטון מתפשט הפשע המאורגן כמו גוף סרטני. 

כזה הוא תיק נמל אשדוד של היחידה למאבק בפשיעה כלכלית, לכאורה כמובן. 

אמנם מדובר בתיק פשע אוניברסלי קלאסי, עם ועד עובדים חזק ומושחת, אבל גם בתיק פשע עם טעמים ארצישראלים מובהקים. אלון חסן ותומכיו, שהשתייכו פעם לגרעין הקשה של מרכז הליכוד והוגלו ממנו בגלל כוחנותם הכלכלית, עוד מסוגלים להניף את דגל הקיפוח החברתי-מזרחי, כפי שכבר רמזו מאז הודיעו על מעבר למפלגת העבודה. הם כבר הצליחו לעורר אסוציאציות כאלה בקרב מתחסדים הדוגלים בעבודה מאורגנת בכל מחיר, אבל אפילו מנהיג הנמל המיתולוגי, יהושע פרץ, יודע שלא לילד המיליארדר הזה הוא פילל כאשר פרש לפנסיה ודיבר אידיאולוגיה עם חבריו לנשק, צ'רלי ביטון ועמיר פרץ, בישיבות של בשר ועראק על מזח נמל אשדוד.

התקשורת החוקרת עוקבת אחרי חסן מימי הזוהר של אריאל שרון, וצפונה. בדרך נשלחו לכלא אנשי ציבור, כולל מקורבים כמו עמרי שרון, אבל זה לא הרתיע אותו ולא מנע ממנו להמשיך לנקר עיניים עם עושר מוחצן ובירוקרטיה אנרכיסטית ממש, מה שהביא עד לקצה את התקשורת ואפילו את המשטרה, שהתעוררה רק אחרי אינספור תחקירים על האימפריה של חסן.

היחידה למאבק בפשיעה הכלכלית (יאל"כ) ניזונה מפרטים שנחשפו בתחקירים עיתונאיים ומעדויות של אנשי עסקים מקופחים, שלא הצליחו לספק את שירותיהם לנמל אשדוד בלי להשאיר עמלות אצל אנשי חסן בחברות התחזוקה של הנמל. אבל יאל"כ לא הסתפקה בסיפורים, כמו העיתונאים, ובמשך שנה תמימה השתילה סוכנים סמויים, פיזרה האזנות סתר וליקטה עוד ועוד ראיות אשר הובאו לעיון בתי המשפט עוד לפני המעבר לחקירה הגלויה והמעצרים.

בעונה השנייה של סדרת המופת, "הסמויה", התמקמו בלשי היחידה במחסן נטוש ליד נמל בולטימור, ומשם ניהלו במשך 11 פרקים חקירה שפיצחה את ארגון הפשע הפולני אשר השתלט על הנמל התעשייתי. סוף כל סוף זכינו כאן לחקירה דומה של היחידה הכלכלית, רק חבל שהיחידה האחות (יאחב"ל) משקיעה אנרגיות מיותרות בארכיון של משפחת אברג'ל, ואילו היוצרים בטלוויזיה ("הוט") עדיין מתעסקים בסדרות פשע המנציחות את הסטריאוטיפ הארכאי של משפחת זגורי.

היאל"כ באשדוד בהשראת "הסמויה" מבולטימור

אז מה היה לנו כאן?

חברה פרטית בשם דנה – שירותי נמל, שתפקדה באינטנסיביות כמו אחרון המאעכרים עד שנעלמה לפני כחצי שנה כאשר הקרקע החלה לבעור תחתיה.

יו"ר ועד עובדי נמל אשדוד, אלון חסן כמובן, שתפקד כמו מאעכר סוציאליסטי מהסוג הקפיטליסטי החדש: פוליטי, וולגרי, עשיר ומסואב, ובנפילתו גם מעט בכיין.

הנהלה לשעבר של הנמל הגדול בישראל, שתפקדה כמי שהיתה כפופה, בכפייה וגם מרצונה, לחבורה של המאעכרים מהסוג החדש, סוציאליסטים קפיטליסטים וכד'.

חברות פרטיות וציבוריות אשר סיפקו שירותים לנמל, רק שבעליהן תפקדו כמו קורבנות של השיטה, שילמו בשקט לדנה ורעדו מיו"ר הוועד.

וגם, חברה ציבורית אחת, שמן הציונית ההיסטורית ממפרץ חיפה, שהעסיקה רמטכ"ל אחד לשעבר, מיליארדר ישראלי גיאורגי עם שותף מולטי מיליונר שכונתי ספורטיבי, ותפקדה כמו עוד קורבנית של השיטה, אבל רק לכאורה. מאחורי הקלעים התברר לחוקרי המשטרה שאוסף כזה של קונפורמיסטים ציוניים לא יוצאים פראיירים, גם לא מול יו"ר הוועד, ועל זה בהמשך.

אלון חסן ויניב בלטר. חברי ילדות ושותפים? (צילום מגלובס)

חברת דנה הוקמה מלכתחילה כדי לתווך בין הנהלת הנמל לבין חברות המתמחות באספקת שירותי נמל – שטחי עגינה, פריקה וטעינה (לאשינג), איחסון, הובלה, ניקיון וכדומה, הכלל תמורת עמלה שמנה כמובן. דנה התברגה אל תוך מפעלות הנמל המשגשג כאשר לימינה ניצב חסן ומשמאלה מתרפסת ההנהלה. מכרזים בהיקפים של מיליוני שקלים בשנה נמסרו מהנמל ללקוחות של דנה דווקא, כאשר בכירי הנהלת הנמל משמשים כחותמת גומי במקרה הטוב, או כשותפים לפשע לפי המשטרה עכשיו.

המשימה הקריטית של החוקרים תהיה להוכיח את הקשר העסקי בין אלון חסן לבין הבעלים של דנה, ובין חסן לבין בכירי ההנהלה. להוכיח ברמת הראיות הדרושות במשפט הפלילי – שיחות מוקלטות, מסמכים חד משמעיים, עסקאות משותפות והעברות כספיות, לא מידעים מודיעינים וקשרים חברתיים. בן דוד של אלון חסן הוא סמנכ"ל התפעול בדנה, גיסו הוא מלגזן בשכר בחברה, יניב בלטר הבעלים של דנה הוא חבר ילדות מאשדוד, ואפילו המשרדים של בלטר וחסן שוכנים זה לצד זה בנמל. אז מה, כל הפרטים האלה בקושי מוכרים עיתונים, ובכל מקרה הם אינם פליליים.

לפיכך, החוקרים שומרים קרוב לחזה את הקלפים עם הפריטים הפליליים ומטיחים בחשודים את הראיות החדשות אחת אחת, במשורה מורטת עצבים. למשל, הם הטיחו בחשודים, שאלון חסן ישב במשרדי דנה עם מנהלי דנה במהלך משא ומתן עם לקוחות פוטנציאלים של דנה על הספקת שירותים לנמל, בתיווך דנה כמובן. הו דנה, זוהי כבר התפתחות משמעותית, פלילית לכאורה, מה גם שלגבי חלק מהלקוחות הפוטנציאלים כבר נרמז שהיו לא פחות ולא יותר, סוכנים סמויים של המשטרה, ואלון חסן נטל חלק פעיל ביותר בקביעת תנאי ההתקשרות איתם.

בלטר ואנשיו נאלצו לאשר שחסן ישב איתם בפגישות עם לקוחות, אבל מאחר ודבר החקירה דלף לעיתונים לפני מספר חודשים, הם שלפו הסבר מקורי משותף, אידיאולוגי כמובן: לטענתם, חסן השתתף במשא ומתן במסגרת תפקידו כנציג בכיר של הנמל, שהאינטרס שלו הוא עידוד העבודה בנמל, כדי שחברות מנמל חיפה יעברו לעבוד באשדוד. מבחינתו הוא נטל חלק במאמץ התחרותי של נמל אשדוד בין נמלי ישראל.

ועוד דבר, בלטר וחסן האימתני טוענים שהוא גם התרה בחברות המעוניינות לעבוד עם נמל אשדוד כאשר הבהיר מהן דרכי ההתנהלות הרצויים בנמל הבית שלו, מה מותר ומה אסור, תוך שגם הוא וגם חבר הילדות בלטר מבהירים ללקוח הפוטנציאלי, רק אם תעבוד עם דנה לא יהיו לך בעיות. זה כבר נתפס על ידי החוקרים כעבירה של סחיטה באיומים אשר מיוחסת לחסן ובלטר.

עו"ד ירום הלוי	עו"ד בני כץ

האם חסן פעל על פי הרשאת ההנהלה? לא ברור. פרקליטו, עו"ד בני כץ, שמפזר כבר ימים אחדים נאומים חוצבי להבות נגד הפרטות ובעד העבודה המאורגנת בישראל, טוען כי בין מרשו לבין דנה לא היה מעולם קשר עסקי למעט בסיס חברתי ומשפחתי משותף, וכל הטענות שמוטחות בו כעת על ידי המשטרה הם ממצאי דו"חות הביקורת של מבקר הנמל, מבקר המדינה, "דה מרקר" ו"אולפן שישי". עו"ד כץ הכחיש קיומו של מפגש כלשהו בהשתתפות חסן עם בלטר ולקוחות דנה.

פרקליטו של יניב בלטר, עו"ד ירום הלוי, טוען כי בכל בוקר נלקח מרשו מבית המעצר ניצן למשרדי יאל"כ בלהב 433 שבלוד, שם הוא שוהה עד השעות המאוחרות של הלילה, כאשר לסנגור נותנים להיפגש שם עם הלקוח רבע שעה בלבד, מה שלא מאפשר להם למצות את הפרטים בנושאים שמטיחים בו בחקירה. עם זאת, עוד הלוי מסר בתגובה: "חברת דנה פעלה כחוק ובאופן רגיל לחלוטין, ובדיוק כמו החברות המתחרות שלה. העובדה שיניב בלטר הוא חברו של אלון חסן איננה עובדה פלילית משום שהחברות הזו מעולם לא שימשה אותם לביצוע עבירות, ובוודאי שלא באמצעות חברת דנה כפי שנטען".

גבי אשכנזי	ג'קי בן זקן

שמן בן זקן ושות'

לחברה הציבורית שמן ובעלי השליטה בה מייחסים במשטרה תפקיד כפול בתיק הזה. מצד אחד, גם הם "קורבנות" שנאלצו לשלם לדנה כדי שתבצע את ההתקשרות שלהם עם הנמל – תשכור שטחים לבסיס קידוח הנפט הכושל, תנהל את הציוד שלהם וכדומה. שמן שילמה לדנה, ודנה שילמה לנמל, ומחומר החקירה עולה שחברת שמן שילמה לדנה סכום חסר פרופורציות יחסית לזה שדנה שילמה לנמל. כ-11 מיליון שקל לעומת מיליון שקל בלבד אשר שולמו לנמל, לפי תחקיר "דה מרקר" (29 מאי).

בדנה טוענים בתגובה, שזהו המודל העסקי שלהם, זה הרווח. או קיי, אבל למה לשמן לשלם כל כך הרבה? מנכ"ל שמן אשכנזי מסר השבוע עדות פתוחה במשטרה (לא כחשוד באזהרה) ממנה עולה שהוא בכלל העדיף לעבוד ישירות מול הנהלת הנמל ולא מול דנה.

לפי גורמים בחקירה, העדות הזו מחזקת את החשד נגד בן זקן ושותפו אברהם נניקשווילי, שהם ידעו על "השירקס" של דנה ונטלו בו חלק. במשטרה זיהו חברות נוספות שנאלצו להתקשר עם דנה ולשלם עמלות כמו שמן, על גבול הסחיטה. אבל בניגוד לבעלים שלהן, שרק תושאלו או נחקרו, במקרה של שמן, בן זקן ונניקשווילי נעצרו, נחקרו, שוחררו בתנאים והם עדיין על תקן נחקרים. החשד נגדם הוא, שהם שכנעו את דירקטוריון שמן לרכוש את שירותי דנה במחיר מופרז, כחלק מהיותם בסוד העניינים. כעת נבדקת מהות הקשרים שלהם עם דנה – האם הם רק קפצו לעגלה או שמא היו חלק ממנה.

כאן מזהים החוקרים הזרמת מידע משבש לעיתונות, על כך שכסף מחברת דנה זרם למועדון הכדורגל של ג'קי בן זקן, ולא להיפך. לפי המשטרה, ההדלפה המגמתית הזו נועדה להראות את הצד השני של היחסים – שזו דנה שבכלל נותנת כסף לבן זקן.