דרושה "ענישה כלכלית מכאיבה"

גרוטאות רכב (אילוסטרציה)

הרכב של שלושה שופטים בבית המשפט המחוזי בחיפה קיבל ערעור שהגיש המשרד להגנת הסביבה באמצעות הפרקליטות, והגדיל את סכום הקנסות שהוטלו על חברה, בעליה ועובד שלה, שהשליכו גרוטאות רכב ברשות הרבים.

ב-13 ביולי הרשיע שופט בית משפט השלום בחיפה, ד"ר זאיד פלאח, את חברת "שיווק וסחר אבו אלנג'יב בע"מ" ואת בעליה מוחמד מנאע ואת הנהג מוניף סרחאן, על פי הודאתם, בעבירות לפי חוק שמירת הניקיון, חוק רישוי עסקים וחוק אוויר נקי. על פי כתב האישום המתוקן שהוגש נגד הנאשמים – שעוסקים בין היתר בפינוי פסולת גרוטאות רכב – ב-23 ביוני 2011, בשעת ערב מוקדמת, נראתה המשאית כשהיא נהוגה על ידי סרחאן, כשמושלכת ממנה פסולת. הפסולת כללה צמיגים וגרוטאות רכב, והיא הושלכה באזור דרך הכורכר המזרחית שמדרום למג'ד אל כרום. יומיים אחר כך (25.6) בלילה, נצפתה שריפה גדולה באתר, כאשר לפי כתב האישום היא הוצתה על ידי החברה או מי מטעמה. בבוקר שלמחרת, הופיעו מנאע וסרחאן על טרקטור ירוק אליו רתומה עגלה נגררת, לכיוון מקום השריפה, עצרו במקום והחלו להעמיס גרוטאות שנותרו באתר לאחר השריפה. חלף עוד יום, והם הגיעו שוב לאתר, ואספו את מרבית יתרת הפסולת. בהמשך נסעו אל מחסן הגרוטאות של החברה. לפי כתב האישום, בכל התקופה הרלוונטית עסקו החברה ובעליה בפינוי פסולת והובלתה מבלי שיהא בידיהם רישיון עסק כדין, השליכו פסולת ברשות הרבים ולכלכו את רשות הרבים בהזדמנויות שונות.

עוד לפני גזר הדין בבית משפט השלום, הצדדים הגיעו להסדר טיעון ולאחר שהנאשמים הודו והורשעו, נגזרו עליהם העונשים הבאים: על מנאע, בעל המניות ומנהל החברה, הוטל קנס בסך 10,000 שקלים וחתימה על התחייבות כספית בסך 30,000 שקל, על החברה הוטל קנס בסך 15 אלף שקלים והתחייבות בסך 50 אלף שקלים, ואילו על סרחאן, נהג המשאית ועובד החברה, הוטל קנס בסך 5,000 שקל וחתימה על התחייבות כספית בסך 10,000 שקלים. הקנסות, כך נקבע, ישולמו לטובת הקרן לשמירה על הניקיון.

בערעור טענו נציגי המשרד להגנת הסביבה, בין היתר, כי העונש חורג לקולא באופן קיצוני מהעונשים המקובלים בעבירות מסוג זה. כמו כן הפנה המשרד להגנת הסביבה לפסיקה המביעה באשר לדרך בה יש לנהוג בעבריינים סביבתיים, לפיה יש למצות את הדין עם מבצעי עבירות מסוג זה ולהעלות את רף הענישה במסגרת הקבועה בחוק, להרתיע ולשלול את כדאיות ביצוע העבירות, אשר הינן עבירות כלכליות במהותן.

מנגד טענו הנאשמים, כי המשרד להגנת הסביבה מבקש לאמץ מדיניות ענישה מחמירה ושיקולי הרתעה, אותה ניתן להבטיח באמצעות ההתחייבות העצמית עליה חתמו הנאשמים. כמו כן צוין המצב הכלכלי הקשה של הנאשמים והעובדה שהודו וחסכו זמן שיפוטי.

השופטים קיבלו כאמור את הערעור. בהחלטתם נקבע בין היתר, כי בית משפט השלום "קבע רף תחתון של מתחם הענישה, אשר מהווה סטייה מהרף שהציגה בפניו המערערת, זאת בלי שהוצגה לבית משפט קמא פסיקה המלמדת על כך וללא הצגת נימוקים המלמדים על רף ענישה תחתון נמוך יותר בנסיבות המקרה. כמו כן, גזר את דינם של המשיבים והטיל עליהם קנסות המצויים ברף התחתון שהציב וחרג לקולא באופן קיצוני מהעונשים הראויים, ההולמים והמקובלים בעבירות בהן עסקינן".

העונשים החדשים: על בעלי החברה מנאע גזרו השופטים קנס בסך 30 אלף שקל, על החברה 50 אלף שקלים ואילו על הנהג סרחאן גזרו קנס של 10,000 שקלים. "אדגיש כי רק מהטעם שערכאת הערעור אינה ממצה את הדין עם נאשמים שבפניה איני מציע לגזור על המשיבים עונש חמור בהרבה. עם זאת, וכפי שפורט, סבור אני כי במקרים בהם פוגעים מבצעי עבירה מטעמים כלכליים בלבד באיכות הסביבה, וכפועל יוצא מכך מסכנים את שלום ובריאות הציבור, יש לגזור קנסות גבוהים אף יותר מאלו שפורטו לעיל. ענישה כלכלית מכאיבה הופכת את העבירה לבלתי כדאית מבחינה כלכלית, ובדרך זו מפחיתה את התמריץ לביצועה", ציין סגן נשיא בית המשפט המחוזי, השופט רון שפירא, שישב בראש ההרכב.