נשתמע

הליכי השימוע לא תמיד שוויוניים (אילוסטרציה)

יותר מעשור אחרי שעוגנה בחוק זכות השימוע לחשודים בעבירות מסוג פשע, קובעת נציבת הביקורת על מערך התביעה ומייצגי המדינה בערכאות, השופטת בדימוס הילה גרסטל, כי הליכי השימוע מתקיימים באופן לא שוויוני, תוך פגיעה בזכויות חשודים. בנוסף, מבדיקת הנציבה עולה כי בכ-40 אחוז מהמקרים, הפרקליטות אינה טורחת להודיע לחשודים לאחר שימוע מה ההחלטה שקיבלה בעניינם.

כך עולה מדו"ח נוסף שפרסמה היום (שני, 25.1) גרסטל, אותו הגישה ליועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין. הדו"ח קובע, כי לפרקליטות אין עדיין מדיניות שלמה, סדורה, מובנית ומאורגנת בקשר להליך השימוע ולאופן ביצועו.

בשנת 2005 נכנס לתוקף התיקון שחייב מתן הזדמנות לחשודים לשכנע להימנע מהגשת כתב אישום נגדם, או להגיש כתב אישום מרוכך. התיקון הביא עמו בשורה בתחום השוויון – לא עוד שימועים המתקיימים לאנשי ציבור או למיוחסים בלבד לפי שיקול דעת התביעה, אלא לכל חשוד העומד בדרישות החוק. ואולם, מדו"ח גרסטל עולה כי בשורת השוויון עדיין רחוקה מיישום מלא.

הביקורת כללה בחינת שימועים בתיקים פליליים שנפתחו החל משנת 2007 והטיפול בהם הסתיים עד לשנת 2013 בכל מחוזות הפרקליטות, במחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה ובמחלקה לחקירות שוטרים.

מבדיקה של 120 מקרי שימוע שקויימו בעל-פה, נמצא כי ב-49 מתוכם (כ-41 אחוז) החליטה הפרקליטות בעקבות השימוע על סגירת התיק כנגד החשודים. נתון זה, לדברי גרסטל, מעיד על פוטנציאל האפקטיביות הטמון בהליכי השימוע, ומצביע על החשיבות שבהקפדה על היותם שוויוניים – מה שלא מתקיים תמיד.

נציבת הביקורת הילה גרסטל

בין זכויות לקיפוח

מממצאי הדו"ח עולה, ראשית, כי מדיניות המחוזות השונים בפרקליטות אינה אחידה: בחלקם נוטים להיענות לכל בקשה לקיים שימוע בעל פה, ואילו אחרים נוטים לאפשר לחשודים רק שימוע בכתב.

חשודים ששוחררו ממעצר, לא בהכרח יקבלו הזדמנות לשימוע, שכן ב-97 אחוז מהמקרים, לא נשלחות אליהם כלל הודעות על העברת התיק בעניינם מהמשטרה לפרקליטות. לחשודים אשר נשלח מכתב יידוע, הוא נשלח לאחר זמן רב – 73 ימים בממוצע לאחר קבלת התיק בפרקליטות. 

מעבר לכך, נמצא כי ב-73 אחוז מהמקרים, לא נמסרים לחשוד או לבא כוחו, קודם לשימוע, עיקרי החשדות או טיוטת כתב האישום המתגבש, וב-41 אחוז מהמקרים לא נמסרים לחשודים עיקרי חומר החקירה. במקרים רבים שבהם נמסר כתב חשדות, נמצא כי הוא היה לאקוני ביותר וכלל רק את שמות העבירות, ללא פירוט – ולו מזערי – של העובדות הנטענות.

ככל שחשודים אינם מיוצגים, גדלים מאוד הסיכויים שזכויותיהם בעניין השימוע יקופחו: גרסטל מצאה כי עיקרי חומר החקירה נמסרו ל-74 אחוז מהחשודים שיוצגו על ידי עורכי דין, לעומת כ-14 אחוז בלבד מהחשודים שאינם מיוצגים.

ליקויים נוספים: למרות הנחיה מפורשת של פרקליט המדינה, נמצא כי ביותר מרבע מהתיקים הפרקליטים לא כתבו חוות דעת המתייחסת לטענות שהועלו בשימוע. אי ההתייחסות לטענות נפוצה יותר כאשר השימוע מתקיים בכתב (בכ-38 אחוז מהמקרים שנבדקו), ופחות לאחר שימועים בעל פה (בכ-16 אחוז מהמקרים). במקרים אלה, קובעת גרסטל, "קיים חשש ממשי לכך שטיעוני השימוע לא נקראו, וכתבי אישום הוגשו תוך שקופחה זכותם של החשודים לקיום ההליך".

זאת ועוד: בכ-61 אחוז מהמקרים שנבדקו, לחשודים לא נמסרה הודעה כתובה לאחר השימוע על ההחלטה בו. ב-42 אחוז מהמקרים, לא נמסרה הודעה כלשהי לאחר השימוע, בעל פה או בכתב.

הליקויים, לפי גרסטל, כפי שקבעה גם בדו"חות קודמים בנושאים שונים, הם תולדה של אי הסדרת נהלי עבודה פנימיים, חסך במנגנוני בקרה ופיקוח רופף מצד הדרג הניהולי בפרקליטות.

עו"ד אלי אברבנאל

תהיות ותמיהות הדדיות

בתגובה למסקנות הדו"ח, מחריפה ההתנצחות בין גרסטל לפרקליטות, כאשר הפעם בחזית מולה לא רק ועד הפרקליטים, אלא גם הדרג הניהולי. גרסטל מסרה כי "היא מצרה על בחירת הנהלת הפרקליטות להגיב לטיוטת הדו"ח בתגובה קצרה, ללא התייחסות עניינית". הנציבה מתחה ביקורת על התגובה שמסר עו"ד אלי אברבנאל, המשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים, אשר לדבריה "הטיל ספק בנכונות ממצאי הדו"ח, על סמך תחושות והשערות בלבד".

עו"ד אברבנאל כתב לגרסטל כי לנוכח עיצומי הפרקליטים ומחאתם נגד הביקורת, לא יכלה הנהלת הפרקליטות לבדוק את הנתונים, אולם "במבט על הממצאים הסטטיסטיים שבטיוטת הדו"ח אינם מתקבלים על דעתנו", וה"נתונים אינם סבירים".

כך למשל, בתגובה לנתון שמצא כי 41 אחוז מהתיקים שבהם מתקיים שימוע נסגרים, כתב עו"ד אברבנל כי "הנתון אינו אפשרי ואין לנו צל של ספק, כי במציאות מדובר בנתון נמוך בהרבה". בקשר לממצא מרכזי אחר כתב: "אנו מתקשים להאמין כי קיימים חשודים שהתקיים שימוע בעניינם, ולא קיבלו הודעה על תוצאתו. הדברים מנוגדים למוכר לנו מהמציאות ולהגיון, ולהבנתנו הם מבוססים אך ורק על אי מציאת רישום על כך".

גרסטל כותבת בתגובה: "תיעוד אינו עניין טכני, אלא כלי ארגוני וניהולי מהמעלה הראשונה. התיעוד חיוני לשם מעקב, פיקוח ובקרה על ביצוע הפעולות… כדי שניתן יהיה לייחס לארגון חזקת פעילות תקינה, יש להיווכח כי התנהלותו השוטפת מתאפיינת בעמידה בכללי מנהל תקין, אשר תיעוד מהימן ומלא נמנה עמם".

באשר להמשך מדיניות חוסר שיתוף הפעולה עם הביקורת מצד ועד הפרקליטים, כתבה גרסטל כי מדובר בהפרה של הוראה מפורשת של שרת המשפטים והיועץ המשפטי לממשלה, וכי "העובדה שמי שאמון על שמירה על שלטון החוק ואכיפתו, אינו משתף פעולה עם גוף הביקורת, מעוררת תהיות ותמיהות".

מפרקליטות המדינה נמסר אמש בתגובה לדו"ח גרסטל: "הפרקליטות מברכת על עריכת הביקורת בנושא. חובות השימוע והיידוע הן חובות חשובות והפרקליטות עושה כל מאמץ לקיימן כסידרן. דו"ח הנציבות, כמו קודמו, מתמקד ברובו בעניינים פרוצדורליים של רישום ותיעוד. תמיד יש מקום לשיפור, גם בהקפדה על הפרוצדורה. הפרקליטות תלמד את הדו"ח לעומקו ונטייתה כבר עתה היא ליישם חלק מההמלצות.

"הנציבות כותבת, כי הרושם שנוצר אצלה על סמך ארבעה דו"חות הוא כי ליחידת הניהול בפרקליטות יש קושי לעמוד במשימות הניהוליות המוטלות עליה, ומעלה ההשערה כי הדבר נובע מחוסר קיצוני בכוח אדם. נוכח האמור ובהתחשב בעומס המוטל על יחידת הניהול, בין היתר בעקבות הקמת נציבות הביקורת, אנו מקווים כי יוקצו תקנים לתגבור יחידת הניהול.

"לצערנו, בשל עיצומי ארגון הפרקליטים לא ניתן היה לגבש תגובה מפורטת לדו"ח ועל כן ההנהלה מסרה רק תגובה קצרה ועקרונית. מובן כי הדבר לא ימנע לימוד יסודי של הדו"ח כאמור, לצורך שיפור פעולת הפרקליטות בתחום זה. ארגון הפרקליטים – שהינו ארגון עובדים מוכר – החליט על עיצומים אלה כצעד ארגוני, במטרה להגן על זכויות הפרקליטים, ועיצומים אלה הם עניין למו"מ עם הנהלת משרד המשפטים".