יוסי כמיסה הגיש לבית משפט המחוזי מרכז בלוד ערעור על הכרעת וגזר הדין של בית משפט השלום בקובלנה שהגיש נגדו אביגדור ליברמן, בגין הפרסומים בהם טען כי ליברמן הציע לו 100 אלף דולר בכדי לרצוח את ניצב סנדו מזור.
הערעור תוקף את ההרשעה של כמיסה בעבירות לשון הרע נגד ליברמן ומפלגת "ישראל ביתנו", וכן את חומרת העונש הכולל מאסר על תנאי ופיצוי כספי. הערעור מבקש לזכות את כמיסה מכל האישומים, או לכל הפחות לבטל את רכיב הפיצויים והמאסר על תנאי.
פסק הדין ניתן באוקטובר האחרון על ידי השופט ארז נוריאלי בבית המשפט השלום בפתח תקווה, ובו הורשע כמיסה בשלוש עבירות של לשון הרע.
בערעור שהוגש באמצעות עו"ד אייל בסרגליק נטען, כי פסק הדין של בית משפט השלום רצוף שגיאות מהותיות היורדות לשורש ההרשעה ומצדיקות את ביטולה.
עוד נטען, כי בית המשפט שגה כשהסכים לברר קובלנה פלילית פרטית, שבמסגרתה נדרש להכריע האם ליברמן אכן הציע לכמיסה לרצוח ניצב – סוגיה שהיא במהותה בירור של עבירת פשע חמור שאינה בסמכות קובלנה פרטית.
בהיעדר חקירה משטרתית, כך נטען, בית המשפט נאלץ להסתמך על עדויות בלבד, ללא כלים וללא סמכויות חקירה, מה שיוצר עיוות דין מובנה.
בנוסף נטען כי לא רק שלא נחקרו טענותיו של כמיסה על ידי המשטרה או היועמ"שית, אלא שגם חומרי חקירה היסטוריים שנמסרו לו הועברו חלקית בלבד, ומנעו ממנו להוכיח שתיאר את האירועים בזמן אמת בפני גורמי אכיפה.
עו"ד בסרגליק טוען עוד בערעור, כי בית המשפט ביסס את הכרעתו כמעט בלעדית על התרשמותו מכמיסה, ולא על ראיות חיצוניות.
בית המשפט התעלם מתמליל שיחה בין ניצב משה מזרחי המנוח לעיתונאית אילה חסון – ראיה שהוגשה בהסכמה, והתעלם מעדות אשתו של כמיסה שלא נסתרה, על כך שחזר הביתה חבול ומדמם ביום שבו אמור היה להיפגש עם ניצב מזרחי.
בנוסף נכתב בערעור כי בית המשפט קבע שכמיסה נמנע מהבאת עדים, למרות שעדי מפתח (ניצב מזרחי, ניצב גנות, עו"ד וינרוט) נפטרו.
מנגד נטען כי גרסתו של ליברמן רצופה סתירות, וכי עדותו משתנה באופן המעיד על ניסיון להרחיק עצמו מקשר עמוק ורב־שנים עם כמיסה, קשר שהוכח בחומר הרב שנחשף וכולל עשרות פגישות, משרות שסידר לכמיסה, ושיתופי פעולה.
בערעור נטען כי עצם בחירתם של ליברמן ומפלגתו לנהל הליך פלילי פרטי, תוך הימנעות מהגשת תלונה למשטרה, מעידה על שימוש לרעה בהליך הקובלנה, שנועד "להעניש" את כמיסה ולהשתיקו, ולא לגלות את האמת.
בהקשר זה נטען כי ליברמן עצמו הוציא לשון הרע כלפי כמיסה בתפוצה רחבה, אך כמיסה אינו יכול להגיש נגדו קובלנה עקב חסינותו. לדבריו, אי-קבלת הערעור תעגן עיוות דין, תחזק פרקטיקה פסולה של שימוש לרעה בקובלנות פליליות ותיצור תקדים מסוכן ביחסי הכוח בין בעלי שררה לאזרחים מן השורה.
עו"ד בסרגליק המייצג את כמיסה יחד עם עו"ד דניאל הרמן ממשרדו, מסר: "הערעור הוגש כי כמיסה אמר אמת ובית המשפט לא בחן אותה. בית המשפט לא נתן לזה כל ביטוי, כי ליברמן עשה שימוש ציני בחסינותו, מה שיצר לו יתרון דיוני אדיר כך שבמקום שנדון בשידול לכאורה לרצוח ניצב, עסקנו בהאם כמיסה אמר אמת, כשלבית המשפט לא היו את הכלים לבדוק זאת".
למדור צווארון לבן >>
עורכי דין צווארון לבן >>
עוד נמסר: "בית המשפט איננו יחידה חוקרת, ולכן לא יכול היה לאמת את הדברים שאמר כמיסה – דברים שאילו היועצת המשפטית היתה פותחת בבדיקה המינימלית ובהמשך בחקירה, כפי שהיא מחויבת לעשות, הרי שאז הדברים היו יכולים להיות מוצגים בהגינות במשפט קמא. אנו מאמינים שבערעור הצדק והאמת ינצחו".
