פונדקאות לגברים הומוסקסואלים היא ייחודית בהיקפה בישראל. בעשור האחרון הלך וגדל מספר האבות החד-מיניים שהביאו תינוקות לעולם באמצעות תהליכי פונדקאות הנערכים בחו"ל.
ב-11 ביולי השנה פסק בג"ץ כי תיקון חוק הפונדקאות שנחקק ב-2018, המפלה זוגות חד-מיניים וגברים יחידניים המעוניינים בהליך פונדקאות, יתוקן וייכנס לתוקפו תוך חצי שנה.
האילוץ לפנות למדינה זרה לצורך התהליך מחייב זוגות חד-מיניים להתמודד עם השלכות מורכבות ומכבידות, שאינן חלות על זוגות הטרוסקסואלים המקיימים את התהליך בישראל. מדובר גם במקרים הנגזרים מכך. כך למשל, כאשר בני זוג שהינם הורים מבקשים "לפרק את החבילה", נשאלת השאלה – כיצד יתמודדו מרגע הפרידה (ובמקרים מסוימים גם גירושין) והלאה.
דוגמא להשלכות ההורות המורכבת הזו ניתן ללמוד מהסיפור הבא.
שני גברים שניהלו מערכת יחסים זוגית במשך 10 שנים פנו להליכי פונדקאות בתאילנד הרחוקה, פעמיים. נולדו להם שלושה ילדים וכל אחד מהם אימץ את הילדים הביולוגיים של בן זוגו. לאחר שנפרדו פנה האב הביולוגי של שניים מהילדים, תאומים בני שש, לבטל את האימוץ באופן שכל אחד מהגברים יישאר הורה לילדיו הביולוגיים בלבד. בן זוגו לשעבר, אביה הביולוגי של הילדה השלישית (בת שבע), סירב לכך.
התובע, באמצעות עו"ד רונית ברנט ועו"ד רונית רודיטי, עתר לבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב בבקשה לבטל את האימוץ באופן הדדי. לטענתו, הילדים אינם רואים בהורה שאינו ביולוגי דמות הורית ואין כל קשר בין הילדים לבין הוריהם המאמצים. לדבריו, גם הניסיונות לחידוש הקשר נחלו כישלון חרוץ. עוד הוא טען, כי לאור התנהגותו החמורה של בן זוגו לשעבר, לרבות האשמתו בהאשמות שווא, מתקיימים התנאים לביטול צו האימוץ וכי טובת הקטינים היא ביטול האימוץ ואפשרות לחיות את חייהם בשקט.
הגבר הנתבע, באמצעות עו"ד יוליה באיולה ממשרד עו"ד מתן חודורוב, ביקש לדחות את התביעה בנימוק שאין עילה רלוונטית או מקור משפטי שמכוחו ניתן לבטל את האימוץ ההדדי. לטענתו, הנתק בין הילדים להורים נגרם עקב ניכור הורי קיצוני. הוא הוסיף כי הגורמים המקצועיים תומכים בהשארת האימוצים על כנם ובחידוש הקשר בינו לבין התאומים ובין התאומים לאחותם הנושאים מטען גנטי משותף.
נציגת יועמ"ש משרד הרווחה, עו"ד רונית וינגרטן, הצטרפה לבקשה לסילוק התביעה על הסף, והפנתה להחלטות שיפוטיות לחידוש הקשר המצביעות על כך שאין מקום לבקשה לביטול הקשר ההורי ופיצול המשפחה בין ההורים לילדים ובין האחים. היא הציגה את עמדתה לפיה אין בסיס משפטי לתביעה, והוסיפה כי התביעה הינה תוצאה של פרידת הצדדים ואינה עילה על פי חוק האימוץ לביטולו.
לאחר בחינת הנסיבות וסקירה מקיפה של החוק, הפסיקה והאקדמיה, השופטת תמר סנונית-פורר קיבלה את עמדת הנתבע ועמדתה של עו"ד וינגרטן, ודחתה את התביעה. היא ציינה בהחלטתה כי לפי החוק – ביטול אימוץ דורש שלושה תנאים מצטברים שאינם מתקיימים במקרה זה.
ראשית, נדרשות נסיבות שלא היו ידועות/ קיימות כשניתן צו האימוץ. בהקשר זה ציינה השופטת כי הצדדים אישרו הסכם לחיים משותפים והסכם הורות, שם הסכימו בין היתר להיות מחויבים לילדיהם באופן זהה וללא קשר לזיקה הגנטית, כמו גם לשמור על קשר הורי רציף אפילו במקרה של פרידה.
כמו כן, מהתסקירים שניתנו כחלק מהליך האימוץ עלה כי הילדים רואים בשני הצדדים הוריהם לכל דבר, וכי קיימת הורות משותפת, חיובית ומטיבה ללא קשר למטען הגנטי. "אין מקום כי בשל הסכסוך הזוגי בעת הפרידה תוטל ההורות בספק ולפתע יהפוך המטען הגנטי למכריע. זאת שעה שהצדדים עצמם בהסכם ההורות ובהליכי האימוץ ביקשו מבית המשפט לקבוע כי כל שלושת הילדים הינם ילדיהם ללא הבדל במטען הגנטי. הבקשה שבעת פרידה המטען הגנטי הוא שיכריע את ההורות, אין לה אח ורע בפסיקה והיא חותרת תחת יסודות הליך האימוץ ועקרונותיו", ציינה השופטת בפסק הדין.
השופטת הוסיפה כי התביעה לביטול האימוץ חותרת תחת המלצות הגורמים הטיפוליים לחידוש הקשר, כמו גם תחת החלטות שיפוטיות קודמות. משכך, היא נוגדת את טובת הילדים. השופטת הדגישה כי קשרי האחאות בין הקטינים הינם חלק מזהותם, שורשיהם ושייכותם המשפחתית, התפתחותם האישית, הרגשית והמשפחתית.
השופטת סנונית-פורר בחרה לסיים את פסק הדין בדברי נשיא בית המשפט העליון בעבר, אהרון ברק: "קשריו המשפחתיים של האדם הם במידה רבה טעם לחייו".
