א', אדם נורמטיבי, קיבל בוקר אחד זימון להעיד בבית המשפט נגד המנהל שלו שהוגשה נגדו תביעה לבית הדין לעבודה, בה נטען כי המנהל לא שילם לאחד העובדים את שכרו.
המנהל ניסה להניא את א' מלהעיד לטובת חברו התובע, בין היתר באמצעות מסכת הפחדות.
לאחר כל אלה, בדצמבר 2020, יומיים לפני עדותו הצפויה של א', אשתו של א' קיבלה למקום עבודתה מכתב אנונימי.
במכתב נטען כי א' ניהל רומן עם עובדת זרה מווייטנאם, "גויה" שאינה נמצאת יותר בישראל, "ללא ידיעתך בכלל", כך לפי המכתב בו הוסיף הכותב האלמוני: "הקשר הרומנטי שהיה בין בעלך לעובדת הווטנמית (הטעויות במקור, "פוסטה") ידוע לנו כבר הרבה שנים ועד עכשיו לא הוצאנו את זה לציבור, כדי לא לפגוע במשפחה שלך".
כותבי המכתב האנונימיים לא השאירו מקום לספק בדבר כוונותיהם, והדגישו כי כל רצונם – והדבר היחיד למעשה שעל האישה לעשות כדי למנוע את הפגיעה במשפחתה – הוא למנוע מבעלה להעיד נגד המנהל. האיום המרומז במכתב סוכם כך: "אנחנו נדע להפיץ את זה בכל המקומות", וגם, "אם יהיה צורך נבוא לשמוע את העדות של בעלך".
המנהל מוגדר במכתב כ"יהודי אשר העסיק את בעלך הרבה שנים ושילם לבעלך את כל מה שמגיע לו… וזאת על פי הסכם פשרה של בית הדין לעבודה". על המכתב חתומים, "אנשים יהודים שאכפת להם".
באופן לא מפתיע, העובד א' שאשתו קיבלה מכתב מאיים ואנונימי מ"יהודים אכפתיים" חשד מיד כי מדובר במנהל שלו, זה שלכאורה כבר ניסה להניא אותו מלהעיד במשפט, אבל המנהל הכחיש נמרצות שכתב את המכתב.
א' פנה לעו"ד חן הולנדר, ובעצה אחת הוחלט להגיש נגד המנהל תביעת לשון הרע לבית משפט השלום בראשון לציון.
השבוע נערכה החקירה הנגדית של המנהל הנתבע. לאחר שהכחיש שוב ושוב את הקשר שלו למכתב האנונימי, ודווקא כאשר לא נראו כבר באופק ראיות הקושרות אותו למכתב, עו"ד הולנדר הוציא לפועל תרגיל חקירה יצירתי, ובאמצעות מספר שאלות פשוטות האמת יצאה לאור.
הסנגור זיהה שגיאות כתיב בשלוש מילים שחזרו על עצמן במכתב: בשם הפרטי של התובע, בשם המשפחה שלו, ובמילה "וייטנאמית".
עו"ד הולנדר הושיט דף ועט למנהל הנתבע וביקש ממנו לכתוב את אותן שלוש מילים. מפתיע או לא, המנהל הנתבע כתב את שלוש המילים בדיוק עם אותן טעויות כתיב שהופיעו במכתב.
עו"ד הולנדר אומר, כי באותו רגע כבר היה ברור מה השופטת הולכת לפסוק.
השופטת כרמית בן אליעזר ציינה בהחלטתה, כי "הוכח במאזן ההסתברויות כי הנתבע אחראי לפרסום המהווה לשון הרע, ולא הוכח כי הוא חוסה תחת הגנת החוק".
היא הוסיפה כי עדות אשתו של התובע, שניכר כי התביישה מהמעמד, מהימנה בעיניה וכך גם עדותו של התובע.
השופטת הוסיפה כי "היתה למכתב תכלית ברורה אחת ויחידה אשר נכתבה בו במפורש – למנוע את עדותו של התובע נגד הנתבע בדיון שהיה צפוי להתקיים ימים ספורים לאחר מכן בבית הדין לעבודה… הנתבע לא הביא כל ראיות, למעט עדותו שלו, אשר לא היה די בה", קבעה השופטת וציינה גם כי חיזוק לסברה זו היא אכן מצאה בשגיאות הכתיב: "הנתבע התבקש לרשום את שם התובע ואת המילה 'וייטנאמית', והוא רשם את המילים בשגיאה שהופיעה במכתב… הוכח במאזן ההסתברויות כי הנתבע הוא שכתב את המכתב ושלח אותו, בעצמו או באמצעות מי מטעמו".
סופו של דבר, השופטת חייבה את הנתבע לשלם ל-א' תשלום פיצויים בסך 36 אלף שקל, בנוסף להוצאות תובע ושכר טרחת עורך דין בסך 12 אלף שקל (8 מאי).
עו"ד הולנדר מסר בתגובה לפסק הדין: "לעתים קל להוציא לאור את האמת ודי ברעיון אחד או בשאלה מתאימה אחת שיש בהם כדי לחשוף את העד לשקר, ובמקרה הזה את הנתבע לאמת כי הוא זה שעומד מאחורי משלוח המכתב האנונימי והפוגעני. מקרה זה כמו מקרים רבים אחרים מלמד שאף אחד לא ירפה את ידינו מלהוציא לאור את האמת ולהביא נחת ללקוחותינו הבוטחים בנו כי נהיה לוחמי הצדק שלהם".
