א', צעיר בן 22 מג'סר א-זרקא, כעס על צעיר אחר שגנב את אופניו והתעמת איתו. כאשר זה הכחיש כי גנב את האופניים, א' הזועם חש כי מדובר בפגיעה בכבודו ולכן החליט "לסגור חשבון". הוא הגיע לחתונה בכפר וירה לכיוון "הגנב" מנשק שהחזיק. היעד לא נפגע מהיריות, אולם מי שכן נפגע היה נער שנפצע בידו.
אמנם בין שתי המשפחות נערכה בהמשך סולחה, אבל זה לא מנע מבית המשפט להרשיע את א' בעבירות חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ועבירות נשק, ולגזור עליו ארבע וחצי שנות מאסר בפועל, למרות שקודם לתקרית הזו – הוא לא הסתבך עם החוק.
מאחורי הסורגים בכלא צלמון שולב א' במספר קבוצות חינוכיות, למד קרוא וכתוב, עבר בהצלחה קורס ספרות ואפילו טיפל בכלבה במסגרת תוכנית "אנחנו יחד" – תוכנית שיקום הדדי של אסירים כלבים המופעלת על ידי שב"ס ו"תנו לחיות לחיות". בשל השיקום שעבר מאחורי הסורגים, הרשות לשיקום האסיר (רש"א) מצאה אותו מתאים לתוכנית שיקום, ולפיכך הוא הגיש לוועדת השחרורים בקשה לשחרור מוקדם, באמצעות עו"ד יפעת איפ.
הפרקליטות התנגדה לשחרור האסיר עקב האקלים בחברה הערבית לנוכח ריבוי החזקה ושימוש באמצעי לחימה לא חוקיים. גם המשטרה הגישה את התנגדותה לוועדת השחרורים, תוך שהתבססה על מידע מודיעיני ישן ולא רלוונטי. בנוסף ציינה הפרקליטות כי האסיר הוגדר במהלך מאסרו פעמיים כאסיר אלמ"ב (אלימות במשפחה), והוסיפה כי למרות שהתיקים נגדו נסגרו, יש לדחות את הדיון בעניינו לצורך קבלת דעת מוועדת אלמ"ב של שב"ס.
עו"ד איפ התנגדה לעמדה זו, וטענה כי אין מקום לדחות את הדיון, שכן החוק אינו מחייב את חוות הדעת של ועדת אלמ"ב.
חברי ועדת השחרורים, בראשות השופטת בדימוס ברכה סמסון, הסכימו עם עו"ד איפ וקבעו כי "על אף שמדובר בעבירה חמורה מאוד של שימוש בנשק ופגיעה בילד אשר רק במזל לא נגדעו חייו, הגענו למסקנה כי מן הראוי להורות על שחרורו המוקדם של האסיר" (5 נובמבר). המשמעות: האסיר ישוחרר בכפוף לתוכנית שהוכנה עבורו על ידי רש"א, ובין היתר יהיה בפיקוח איזוק אלקטרוני ובמעצר בית לילי.
