בג"ץ קבע: האסיר יגאל מכלוף חוזר מתאילנד וירצה את עונשו בישראל

יגאל מכלוף מבאר שבע, שנשפט לעונש מוות בתאילנד על סחר בכדורי אקסטזי ועונשו "הומתק" ל-43 שנות מאסר, יוחזר לריצוי המשך מאסרו בישראל, אחרי יותר מ-12 שנים בכלא התאילנדי. בג"ץ קבע כי החלטת השר לביטחון פנים גלעד ארדן ושל שרי המשפטים בעבר ובהווה איילת שקד ואמיר אוחנה  – שדחו את כל בקשות האסיר ומשפחתו להעברתו לכלא הישראלי – אינה סבירה. מצבו הבריאותי של מכלוף בן ה-51 רופף מזה זמן רב, הוא כלוא בתנאים קשים ואינו מקבל את הטיפול הרפואי לו הוא זקוק.

פסק הדין התקבל ברוב של השופטים חנן מלצר ודפנה ברק ארז כנגד דעת מיעוט של השופט עופר גרוסקופף, לאחר שהעתירה היתה מונחת לפני בג"ץ כמעט שלוש שנים. מכלוף נעצר בבנגקוק בדצמבר 2007, לאחר שעבריין מטבריה שביצע עסקה עם סוכן סמוי של ה-DEA, הפליל אותו במסגרת החקירה המשותפת ליירוט הרשת הבינלאומית ליצור והפצת אקסטזי, שהוביל יצחק אברג'ל בשיאה של אימפריית האקסטזי הישראלית. מכלוף שהה אז כמה שנים בתאילנד, והסירוב שלו להפליל את אברג'ל עלה לו בעונש מוות והחזקה בתנאים הקשים ביותר.

בשנת 2016 המתיק מלך תאילנד, לבקשת הנשיא ריבלין, את עונשו של מכלוף והמירו במאסר עולם. בעקבות זאת, ולאחר שמונה שנים בכלא התאילנדי, מכלוף הגיש בקשה רשמית לרצות את מאסרו בישראל, לשרת המשפטים דאז שקד ולשר ארדן. השרים דחו את הבקשה על בסיס חוות דעת של המשטרה ושב"ס, המבוססות על המידע המודיעיני ה"קדוש" ועל סמך חוות דעת של הפרקליטות שקבעה כי מכלוף איבד את זכויות התושב שלו בישראל, מאחר שחי כמה שנים רצופות בחו"ל. מאז הגשת העתירה הראשונה של מכלוף, באמצעות עורכי הדין יורם שפטל ונחמה ציבין, במאי 2017 חזרו שרי הבט"פ והמשפטים על המנטרה של קציני המודיעין בדבר "מסוכנות העותר".

בפסק הדין הסופי שניתן לאחר דחיות מרובות, השופטים מותחים ביקורת קשה על הסירוב העיקש של המדינה, כאשר בקשה דומה יושמה לגבי עשרות ישראלים אחרים שנכלאו בחו"ל, והוחזרו לארץ. השופטת ברק ארז קבעה כי "הרושם העולה מתשובות השרים ארדן ואוחנה (האחרונה מחודש נובמבר) הוא של 'דעה נעולה' ומתן הסברים בדיעבד. תהליכי קבלת ההחלטות היו פגומים מן היסוד. הסתמכות על מידע מודיעיני ישן, גרירת רגליים מתמשכת בכל הנוגע לבחינת מצבו של העותר והסברים משתנים ביחס לטעמי ההחלטה".

על המידעים המודיעיניים "מבססי המסוכנות", כתב השופט מלצר כי רובם מ-10 השנים שלפני מעצרו של מכלוף בדצמבר 2007, כלומר בני 12 שנים ויותר. "לא ניתן לקבל עמדה שלפיה משמעותו של מידע מודיעיני נותרת כשהייתה בתחילה – לכאורה לנצח, עד שלא יוכח אחרת", כתב השופט מלצר. "מניעת כל עדכון של ההערכה המודיעינית המקורית מובילה לכך שהעותר יהיה 'כלוא' לעולם בגדרי הערכת המסוכנות שהתקבלה בעניינו בסמוך למעצרו".

על הסוגייה ההומניטרית, כתב מלצר: "מצבו הרפואי של העותר, התנאים הקשים של כליאתו והמרחק הגדול ממשפחתו לא הובאו בחשבון במידה משמעותית בהחלטת השרים". למעשה, "בהחלטותיהם הראשונות של השרים בעניין העותר – אין כל זכר לשיקולים הומניטריים".

תכלית החוק לנשיאת מאסר במדינתו של האסיר, מסביר השופט, היא שיקומית. החוק נועד למנוע ענישת יתר הנובעת מכליאה במדינה זרה, רחוק מהמשפחה ובתנאים קשים. מכלוף מוחזק בכלא קאו-בין המאובטח, ארבע שעות מבנגקוק."העותר שוהה בשנה האחרונה באגף הרפואי של הכלא בשל יתר לחץ דם, כאבים במקומות שונים בגוף וגושים (שככל הנראה אובחנו כשפירים). תנאי הכלא מקשים, שלא לומר אינם מאפשרים, טיפול נאות בבעיות הרפואיות, ואף מקימים חשש ממשי להיווצרות בעיות רפואיות חמורות נוספות", כתב השופט, "מעבר לכך שהכלואים באגף הרפואי מצויים בסיכון משמעותי להידבקות במחלות מסוכנות – מסתבר כי רופא מוסמך פוקד את המקום רק פעם בחודש, וגם ביום ביקורו זה הוא אמור לבדוק כ-150-200 אסירים. בדיקות אלו נעשות בתנאים לא מיטביים, בלשון המעטה".

מתחם שיקול הדעת

ההחלטה מזכירה את דו"חות משרד החוץ האמריקאי וארגון אמנסטי על התנאים האימתניים בבתי הסוהר בתאילנד. "בל נשכח, מרבית התקופה העותר היה כלוא כנידון למוות", כתב השופט. "המחוקק מבקש למנוע מאזרח ישראלי שנדון למאסר סבל, שחורג מהגמול המגיע לו". בנוסף, המרחק של האסיר ממשפחתו הוא גורם חשוב: "שתי בנותיו של העותר, גרושתו, הוריו, אחיו ואחיותיו חיים כולם בארץ. בנוסף, אחת מבנותיו היא בעלת צרכים מיוחדים והעותר לא פגש אותה מעולם. אלמנט זה של מרחק האסיר מבני משפחתו, מוסיף לסבלו של האסיר, קושי שהחוק (להעברת אסיר למדינתו) מבקש למנוע, על רקע הערך הניתן לכבוד האדם".

בג"ץ מוצא גם אפליה בעמדת המדינה לגבי האסיר מכלוף. אמנם, הדרישה בחוק היא שהאסיר גר בישראל שלוש שנים לפני מעצרו, אך התנאי הזה לא מנע החזרתם של אסירים ישראלים אחרים לארץ. גם לפי הקריטריונים הרשמיים, תנאי התושבות לא מחייב אם לאסיר משפחה וזיקה משמעותית לישראל, והשופט מלצר סבור ש"יש לתת משקל גם לטענת ההפליה, המלמדת לכאורה על יישום בררני". בשורה התחתונה, לדברי בית המשפט, החלטת השרים אוחנה וארדן "חורגת בסבירותה ובמידתיותה ממתחם שיקול הדעת שהופקד בידיהם… ומצדיקה את התערבותנו".

השופטת ברק ארז הוסיפה מילים קשות גם על הפרקליטות, וקבעה כי "המידע שהביאה בפני בית המשפט פעם נוספת לא היה מדויק". דוגמה לכך ניתנה במאי 2019, כאשר עו"ד רועי שויקה הודיע מטעם המדינה, כי השרים ארדן ושקד ממתינים להודעת מלך תאילנד על חנינה כללית, כדי לראות אם מכלוף ברשימה – מה שגרר עיכוב נוספת במתן החלטה. "הודעת המדינה היתה חסרת תכלית וחסרת תוחלת כבר ביום מסירתה", כותבת השופטת ברק ארז, משום שחודש לפני מתן ההודעה לבג"ץ כבר פורסם בתאילנד כי "מי שנידון בעברו לעונש מוות וקיבל חנינה, לא ייכלל בסבב זה של החנינות. ייתכן שבמקרה אחר ניתן היה להשלים עם המתנה של מספר חודשים נוספים, אך בענייננו, אין זמן. לא יכול להיות חולק על כך שהשרים הם האמונים על עיצוב המדיניות בכל הנוגע להעברתם לישראל של ישראלים שנגזרו עליהם עונשי מאסר בחו"ל. אולם, אין בכך כדי לייתר התייחסות מכבדת ועדכנית לטענות הנוגעות לנסיבות הומניטריות קשות, שגובלות בדיני נפשות".

טרם חתימת פסק הדין, בימים האחרונים פנו פרקליטיו של מכלוף לבית המשפט, וביקשו להפנות את תשומת הלב להתפתחות האחרונה של מגפת הקורונה. תאילנד היא המדינה השנייה לסין במספר הנדבקים, והחוזרים מתאילנד צריכים להיכנס לבידוד של 14 יום. נוסף על התנאים הקשים גם כך בכלאם, חשופים עתה האסירים הישראלים לסכנה הזו, וכך גם בני המשפחות המבקרים אותם.

ברוב דעות, מול דעתו החולקת של השופט גרוסקופף שהציע לתת למדינה עוד חצי שנה לבחון את בקשת האסיר – בג"ץ מורה אם כך להעביר את מכלוף לישראל, לאחר שהסכמת רשויות תאילנד להעבירו לארץ ניתנה כבר שנתיים וחצי, ונחסמה עד כה בסירוב ישראלי. לאור התפרצות וירוס הקורונה, מכלוף ייבדק טרם הטסתו ובמידת הצורך יוכנס לבידוד. המדינה חויבה בהוצאות של 10,000 שקל.

ביקור משפחתי

בני מכלוף, האח של יגאל, נמצא עכשיו בתאילנד. הוא טס אליו השבוע עם חמשת האחיינים של יגאל – בניו של אחיו ואחותו – מבלי שידעו כי פסק הדין יינתן היום, אף שהם מחכים לו מזה זמן רב. האחיינים הגיעו ל"ביקור פתוח" שמתקיים בכלא רק אחת לשנה, כאשר בני המשפחות מורשים לפגוש את האסירים פנים אל פנים למשך כמה שעות. שאר הביקורים, מספר האח בני, מתקיימים דרך מחיצה ונמשכים דקות ספורות.

רק אתמול התקיים הביקור המרגש, ובני המשפחה נפגשו וישבו עם יגאל ארבע שעות. בזמן הביקור, הם לא ידעו עדיין על ההחלטה של בג"ץ וההתרגשות היתה מהולה במתח. "יגאל שאל מה קורה, למה זה ממשיך להתעכב", מספר בני, "אמרנו לו, בעזרת השם, בקרוב. איפשרו לנו לקנות ולהביא לו עוגיות ופירות. האחיין הצעיר, בן 26, נפגש עם יגאל לראשונה אחרי 13 שנה, הוא היה ילד כשנפגשו בישראל בפעם האחרונה והיה מרגש מאוד. עם כל הלחץ של הנגיף, כולנו השארנו ילדים בארץ, שמנו את הסכנה בצד ועלינו על המטוס. יגאל רזה, הוא עדיין באגף המרפאה. מצב הרוח כמובן עלה במהלך הפגישה, ישבנו ודיברנו על הקורונה, על ביבי, על הבחירות, תוכנית המאה… בכל השנים שיגאל בתאילנד היינו בלחץ שמשהו יקרה לו, בכל זאת, אתה לא קרוב אליו, מדינה זרה, והיתה תקופה שלקחו אותו לבית חולים בגלל לחץ דם גבוה. עוברות לך מחשבות… עכשיו אנחנו שמחים מאוד, יגאל רק רוצה לשקם את חייו, לפתוח דף חדש, להיכנס לתוכנית שיקום ומחכה לו משפחה תומכת".

בתוך כך, הוועדה התאילנדית בעניינו של הישראלי נתי חדד אמורה להתכנס (שישי 21.2). אצל חדד השפוט למאסר של ארבע שנים על סחר בתרופות במרכז העזרה הראשונה שהפעיל בקוסמוי, המצב הפוך: ישראל הגישה בקשה לתאילנד להעברתו לארץ לנשיאת מאסרו, והרשויות המקומיות אמורות לתת את תשובתן.