הלהיט הכוזב של מערכת הבחירות האחרונה היה הקנאביס. פארנויית משה פייגלין הריצה אל הקמפיינרים פוליטיקאים מבוהלים, כולל בנימין נתניהו האגדי ואבי גבאי המובס, כדי שיכללו את הירוק בדף המסרים של המפלגות שלהם. הסוף ידוע, כמו תמיד המריחואנה לא עברה את אחוז החסימה, מה שמזכיר שגם המסטולים תמיד בטוחים שכולם מסטולים כמוהם, אלא שהמציאות יותר חזקה מכל דמיון.
ועדיין, הכסף הגדול של הקנאביס ממשיך לסחרר את הפוליטיקאים ואת היזמים, שמלפניהם ומאחוריהם. שר האוצר למשל, משה כחלון, שהוא בוגר שכונות ידוע ומתנגד נחרץ לסקס סמים והימורים, הוא דווקא כן מעודד את מיזמי הקנאביס החוקיים לגדל בטונות ולמכור במיליארדים, לגויים כמובן. בעקבות הנכונות של הרגולטור לקדם מיזמי קנאביס, הוצנחו אל חברות הקנאביס שהונפקו בבורסה גנרלים ופוליטיקאים בכירים, נקיי כפיים ותאבי ממון, אבל גם כאלה שאינם נקיי כפיים ומטבע הדברים גם הם תאבי ממון.
אהוד ברק, רמטכ"ל יצירתי וראש ממשלה כושל, הוצב בראש אחת החברות האלה. דודי כהן, מפכ"ל מצטיין שהפך ליועץ מוניציפלי, הוצנח לחברה אחרת. אפילו אהוד אולמרט, פוליטיקאי מבריק אבל ראש ממשלה מושחת, הצטרף למירוץ, בשיתוף עם אופורטוניסט נוסף מגוש הימין הקפיטליסטי החזירי, דני נוה, מי שהיה פעם שר הבריאות ויו"ר של חברת ביטוח גדולה קורא היום לצרוך את הקנאביס שלו.
עוד אלה מזניקים את גרף המכירות של חברות הקנאביס המדעי שלהם בבורסות העולם, ומרחיבים את השיח הלגיטימי של עצם השימוש בו על כל נגזרותיו (מריחואנה, חשיש, שמן, עוגות), משטרת ישראל בעידוד הפרקליטות ממשיכה להתבוסס במתחם הנוחות שלה ולרדוף מגדלים וסוחרים מהשכבות הנמוכות, מה שמכביד את הנטל על הצרכנים הישראלים מהאליטות ומהשכונות.
הלקוחות, שמערכת אכיפת החוק מתייחסת בסלחנות לעישונים שלהם (זהירות, קנס!) נדרשים לשלם מחירים מופקעים בעקבות הרדיפה המשטרתית, מה שהכניס לשוק הקנאביס בכל הכוח את ארגוני הפשיעה. פעם, סטלני ישראל התגאו בחשיש משובח שנמכר בפרוטות, היום גרם אחד של מריחואנה בישראל מתקרב בצעדי ענק למחירו של של גרם קוקאין מעורבב, שלא לומר לזה של הרואין מלוכלך.
מעבר ליחצנים של הקנאביס באמצעי התקשורת הממסדית וברשתות החברתיות, עיתונאים נאורים וכאלה שהם גם סטלנים, מי שעוד מקשיב לרחשי הציבור בעיסוק מול מגדלי הקנאביס והסוחרים הם דווקא בתי המשפט, שם אולי מבינים כי מישהו צריך לספק את הביקוש למי שמעוניין לעשן את מה שכמעט מותר בעצם. אז המשטרה יכולה לעצור כמה מגדלים וסוחרים ומעשנים שהיא רוצה, ולהוציא על זה עשרות מיליוני שקלים מיותרים כל שנה, אבל איזה ערך יש לזה כאשר בתי המשפט משחררים את העצורים בתוך מספר ימים, ופוטרים בעונשים מצחיקים את הנאשמים המורשעים? כנסו למדור מחלק סמים של "פוסטה" ותבחנו את רמת הענישה.
מאוד יתכן שאדם נורמטיבי אשר עישן וגידל להנאתו, ובאופן טבעי אפילו מכר קצת לחברים, ייכנס לטראומה אם ייעצר על ידי המשטרה. הוא אולי יפסיק לגדל ואפילו לעשן זמן מה, עד שקצינת המבחן תרד לו מהגב, אבל העבריינים שמפעילים את חממות הקנאביס אינם נרתעים ממעצרים או מאסרים, זו שגרת חייהם, וכל עוד הם יפיקו מזה את הרווחים העצומים של קילוגרם עשבים ב-100 אלף שקלים, הם ימשיכו לגדל ולמכור.
אפשר להרחיב את הדיון על נזקי הקנאביס, אבל גם לתת משקל לסגולות המרפא התראופתיות שלו, אלא שזה נושא למשרדי הבריאות והרווחה, אפילו החינוך, אבל בטח לא המשרד לבטחון פנים. זה רק הצדק הזה של הפוליטיקאים והיזמים מהסוג של כחלון ברק ואולמרט, שמאפשר לעשירים ליהנות מהרווחים, שעניים הולכים בגללם לבתי סוהר.
