השיקום והעונש של איש עסקים שביצע הונאות מס במיליונים

חיים מנחם מתל אביב הואשם בהוצאת חשבוניות פיקטיביות ובעבירות קיזוז מע"מ בשורת חברות שהיו בשליטתו, אשר עסקו בתחום השליחויות ובמתן פלטפורמה חשבונאית לפרילנסרים בתחום ההפקות.
הוא העמיד בראש החברות אנשי קש, וביצע בהן מגוון עבירות מס. כתב האישום המקורי ייחס לו הפצה וקיזוז חשבוניות פיקטיביות בשש חברות, במטרה להתחמק ממס בסכום של כ-13 מיליון שקל בשנים 2009-2011.

למנחם יש עבר עשיר בעבירות מס ומרמה. מדובר כבר בכתב אישום שלישי מסוג דומה שהוגש נגדו. בשני התיקים הקודמים, הוא נידון במצטבר לחמש שנות מאסר. בשנת 2014 השתחרר לאחר ניכוי שליש ממאסרו בתיקים הקודמים (בגין עבירות עד 2009), וגילה שרשות המסים ממשיכה לרדוף אותו, בגין המשך עבירות שביצע עד שנת 2011, עוד לפני שהחל בריצוי מאסרו.

עו"ד עמית זיו, סנגורו של מנחם, דרש בבית המשפט תשובה, מדוע רשות המסים לא "ניקתה שולחן" כאשר הגיעה להסדר טיעון עם סנגורו הקודם של מנחם בשנת 2011, בתיקים הקודמים – כאשר העבירות בתיק השלישי כבר היו ידועות לה.

הוא ציין כי מנחם עבר בשנותיו בבית הסוהר (2011-2014) הליך טיפולי, שנמשך עוד שנתיים נוספות במסגרת שיקום בקהילה כאסיר ברישיון בליווי הרשות לשיקום האסיר. שחרורו המוקדם בתיקים הקודמים אף היה בהסכמת המדינה, אשר לא העלתה בוועדת השחרורים את סוגיית "התיק הפתוח".
רק בשנת 2018 נזכרו במחלקת חקירות מכס ומע"מ תל אביב לעשות למנחם שימוע לפני כתב אישום, בגין עבירות כמעט בנות עשור. עו"ד זיו טען כי התיק ה"חדש" הוא בבחינת עוול לאסיר משוקם, שלא ביצע עבירות חדשות מעת שהשתחרר מהמאסר בשנת 2014. לא מדובר במקרה של רצידיביסט שנידון למאסר, ושב לסורו.

המגעים בין עו"ד זיו לבין התביעה הניבו הסדר טיעון במסגרתו מנחם הודה לבסוף בכתב אישום מתוקן והתביעה הפחיתה את היקף העבירות ל-4.5 מיליון שקל, אך המשיכה לדרוש מאסר של שלוש שנים.

תסקיר מבחן שנערך לבקשת ההגנה, נתן תוקף להליך השיקומי. שירות המבחן ציין כי הנאשם עבר דרך ארוכה. תיקים חדשים לא נפתחו משך תשע שנים, והסיכון לעבירות חוזרות פחת. כל זאת כאשר הנאשם בן 58 ועובד כמחסנאי שכיר.

השופטת דנה אמיר מבית משפט השלום בתל אביב, שנתנה גזר דין בתיק (24 בינואר) פתחה בהסכמה עם התביעה כי "סכום העבירות שביצע הנאשם אדיר, והנזק שנגרם אדיר. עתירת המאשימה לקביעת מתחם ענישה שבין 30 עד 50 חודשי מאסר בפועל, היא הגיונית וסבירה. העונש לו עותרת המאשימה, בדמות 36 חודשי מאסר בפועל, אפילו מקל במידת מה, בשים לב לכך שהנאשם לא הסיר את מחדלי כתב האישום".

בשלב זה, גזר הדין עבר תפנית. "מקרה זה אינו רגיל", המשיכה השופטת, "מתקיים בו צבר ייחודי של נסיבות יוצאות דופן מהן לא ניתן להתעלם. בעת בחינת הנסיבות, יש לתת את הדעת לכך שהעבירות דנן הן המשך ישיר של ביצוע העבירות בגינן הוגשו כנגד הנאשם שני התיקים הפליליים הקודמים. דינו בתיקים אלה נגזר באופן סופי בינואר 2012, כך שאין המדובר במי שביצע את העבירות הנדונות (הנוספות) לאחר שנגזר דינו בתיקים הקודמים. מבחינת רישומו הפלילי של הנאשם אף עולה כי לא הורשע בביצוע כל עבירה מאז".

בנוסף, כתבה השופטת, "שקלתי את חלוף הזמן והשיהוי המשמעותי בהגשת כתב האישום, ועינוי הדין שלצדו… בין ובין הספיק הנאשם להשתחרר מעונש המאסר אותו ריצה בניכוי שליש בשנת 2014, והצליח בקושי רב להסתגל חזרה לחייו מחוץ לבית הסוהר, תוך שהתמודד עם קשיים ניכרים, ומצב כלכלי קשה… בפרט נתתי דעתי לכך שהנאשם עבר הליך שיקומי ממשי בבית המאסר ובמסגרת הרשות לשיקום האסיר… חלוף הזמן מאז ביצוע העבירות מאפשר את בחינת תוצאותיו של ההליך השיקומי שעבר הנאשם, ומחזק את המסקנה לפיה המדובר בהליך שיקומי מוצלח ואפקטיבי".

"מסקנתי", סיכמה השופטת, "היא כי חרף חומרת העבירות שביצע הנאשם ועברו הפלילי, נכון וראוי לחרוג במקרה מיוחד זה ממתחם העונש ההולם משיקולי שיקום…גזירת עונש מאסר בפועל לנאשם ולו לתקופה קצרה יחסית, עלולה לגדוע את ההליך השיקומי המוצלח בו הוא מתמיד משך שנים ארוכות, ולגרום לנזק רב יותר מתועלת".
סיכומו של העונש: מאסר לתקופה של תשעה חודשים שירוצה בעבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס של 80 אלף שקל ב-40 תשלומים.
עו"ד זיו מסר בתגובה: "בית המשפט הדגיש את עינוי הדין, במקרה שנראה כרדיפת אדם ששילם את חובו לחברה. אני מודה לבית המשפט ששקל את הדברים וגזר על הנאשם עונש מידתי".